ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ספרות ההדרכה לנישואין לאור המתרחש ברשת האינטרנט

ע"י: הרב יובל שרלו

המאמר דן בהכנה לחיי נישואין בחיים שיש בהם אינטרנט

 

משה קבל תורה ומסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים מסרוה לנביאים, וכך הולכת שלשלת התורה שבעל פה ונרקמת מיום מתן תורה ועד ימינו אלה. בדרכים שונות מתנהל הדיון הלכתי, וניתן לסמן שתי תקופות מרכזיות. ראשונה בהן בה התנהל הדיון ברובו בעל פה. בימים הראשונים של תורה שבעל פה חל איסור לכתוב אותה, ולפיכך היא התנהלה ללא רישום המצוי בידינו כיום. כלל ידוע הוא "דברים שעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב ושבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה. ותנא דבי רבי ישמעאל כתוב לך את הדברים האלה - אלה אתה כותב, אבל אין אתה כותב הלכות" (תמורה יד ע"ב). אמנם, גם אז נרשמו כנראה רשימות הנקראות מגילות סתרים, אולם רשימות אלה לא היו אלא תזכורות עצמיות ולא בסיס לדיון הלימודי. מאז ימי אנשי כנסת הגדולה החלה התורה שבעל פה להירשם, ואנו מכירים את רישומה בדרכים שונות. הכלי העיקרי הוא הרישום בכתב, והתקשורת שבין תלמידי החכמים השונים נעשתה בכל האמצעים האפשריים. אנו מדברים על תהליך של אלפי שנים, ואף שהטכנולוגיה של העברת מסרים וידיעות, המצאת הדפוס וכדו' השתנתה באופן מתמיד, הרי שביסודו של דבר מדובר באותו סוג של דיון, בו שותפים בעיקר תלמידי חכמים, והוא נערך כאילו הוא נערך פנים אל פנים, גם בשעה שהוא נערך בכתב.

דיונים אלה עסקו מטבע הדברים גם בנושאים האינטימיים ביותר. ייחודה של ההלכה מצוי גם בעובדה שהיא עוסקת בגובהי מרומים ובשפיר ושלייה כאחד. חלק בלתי נפרד מהשפיר והשלייה הוא העיסוק בקשר שבין איש ולאשתו בכל התחומים האפשריים הקשורים בקשר זה. לדיון זה פנים רבות, אך ניתן להעמיד שלושה מוקדים עיקריים בהם דברי התורה שבעל פה הכתובים דנים. ראשון בהם הוא הדרך ההלכתית להקמת בית בישראל, ולפירוקו אם מצא אדם ערוות דבר באשתו. כדרכה של ההלכה היא דנה בנושאים אלה בעיקר מן ההיבט המשפטי, אולם הלכות אלו מלמדות על תפישות עקרוניות עמוקות ביחס למשפחה. הדרכים להקמת המשפחה מלמדות גם על המבנה המהותי והערכי של המשפחה. דוגמה לדבר: ההלכה הקובעת כי ניתן להקים נישואין רק מרצון חופשי של שני בני הזוג[1], מקרינה על דמות המשפחה בכלל, ועל חשיבות הרצון הטוב גם בהמשך החיים. דוגמה נוספת: העובדה כי הקמת המשפחה פותחת בתקופת אירוסין, בה נכרתת הברית בין בני הזוג, אך אין הם חיים כבעל ואישה[2], מלמדת הרבה על המשך החיים. חז"ל ביארו כי בני הזוג עוברים לסירוגין בין אירוסין לנישואין לאורך ימי חייהם, כאשר תקופת הנידות מוקבלת לאירוסין[3]. יש לציין כי באופן העקרוני אין ההלכה מכירה במושג משפחה. מו"ר הרב ליכטנשטיין ציין זאת לפני שנים רבות באחד ממאמריו[4]. ההלכה מכירה בשני קווים - זה העוסק בקשרים שבין איש ואשתו, וזה העוסק בקשרים שבין הורים לילדים. המשפחה כגוף מאוחד כמעט ואינה מצויה בדיון ההלכתי, למעט בדיני חנוכה העוסקים ב"נר איש וביתו". במקביל, תהליך פירוק המשפחה מקרין אף הוא הקרנה ניכרת על המשפחה. העובדה כי האיש מגרש לרצונו בלבד, ואין האישה מגרשת, התוספת של חרם דרבנו גרשום ועניינים נוספים, השפיעו השפעה ניכרת על המשפחה היהודית.

עניין שני הוא קיום המשפחה עצמה. המשפחה כוללת בתוכה התחומים שבין אדם למקום, שהעיקרי שבהם הוא איסור הנידה ומצוות טהרת המשפחה, שהשפיעו יותר מכל על אופי הזוגיות. המסגרת המשפטית כלפי שמייא כוללת בתוכה גם את מצוות פרו ורבו - אין הרצון לילדים עומד לעצמו, אלא הוא גם מחויבות כלפי שמייא. בתחומים שבין האדם ובין אשתו אנו מכירים משפטיזציה של המבנה המשפחתי דרך מסכת כתובות. מסכת כתובות עוסקת בשאלת החובות שבין איש ואשתו, הנובעים מברית הנישואין ביניהם. היא מעצבת את היחסים בהיבט המשפטי שבהם. מובן כי אבוי לו לזוג המבסס את קשריו על המשפט, אך חיוני לדעת כי רשת הביטחון קיימת.

התחום השלישי הוא דברי האגדה המרובים בדבר היחס שבין איש ובין אשתו. דברי אגדה אלה מתפרשים על פני כל התחומים הקיימים, ועוסקים בהיבטים השונים של חיי הנישואין. הם מלמדים את בני הזוג כיצד עליהם לנהוג האחד בשני, על הרגישות הייחודית של הנשים, על החשיבות המרובה של הנאמנות הבלתי מסויגת והזהירות שלא לתת עיניים באחר או באחרת כמו גם על היחס שיש למערכת החיים הגופניים. אף שאין מדובר בדברי הלכה במובן המקובל של המילה השפיעו אלה השפעה ניכרת על בניין המשפחה בישראל.

 

שלושת התחומים נידונו כאמור בכל היקף צורת הכתיבה של תורה שבעל פה. אנו מוצאים אותו בקודקסים ההלכתיים כמו גם בספרות השו"ת, בספרי המנהגים ובהדרכות שונות שנכתבו לאורך הדורות.

על אף העובדה שמדובר בהמשכיות מרשימה ובמסורת המשתלשלת מדור לדור, לא ניתן להתעלם מן העובדה שלמסגרת הדיון ולתצורתו הייתה השפעה ניכרת גם על אופיו. די לנו אם נציין את המצאת הדפוס, ששינתה לחלוטין את פני הדיון ההלכתי. הוא יצא ממסגרתו האזוטרית הייחודית לבעלי כתבי יד ומעמד הלכתי מוכר, והפך להיות נחלת הכל. העובדה כי אנו מוצאים את פולמוס "מפי ספרים ולא מפי סופרים"[5] מלמדת כי אנו מדברים על שינוי ניכר באופי התנהלות הדיון ותכניו.

בשנים האחרונות פורץ הדיון ההלכתי לרשת האינטרנט. למעשה מדובר בשתי צורות של השפעה על הדיון ההלכתי. האחת המעתיקה את דרך הדיון המסורתית שהייתה מימי עולם, ומנצלת את הטכנולוגיה החדישה להפרות את יכולתו של פוסק ההלכה - מאגרי מידע, ש"ס ופוסקים, מאמרים רבים ועוד, עולים לרשת, ועל כן הנגישות לכל דכפין גדולה יותר[6]. ברם, אנו מוצאים גם צורות דיון אחרות שלא היו קיימות קודם לכן, ורק רשת האינטרנט מאפשרת אותן, או שהיו קיימות אך באופן שונה ומוגבל. ניתן לציין שני פורמטים חדשים של דיון הלכתי, שיש לו השפעה גדולה מאוד על התכנים. ראשון בהם הוא הפורומים, בהם משתתף בדיון כל אחד באנונימיות או בגילוי שמו, ונוטל חלק בדיון ההלכתי עצמו. שני בהם הוא הש"ות הוירטואלי[7]. אין סתירה בהגדרת השו"ת הוירטואלי כשינוי דרמטי, על אף העובדה ששאלות ותשובות קיימות כבר בתורה שבכתב. שו"ת זה שונה באופיו בצורה משמעותית. חלק משינויים אלה נידונו במקומות אחרים[8] ועל כן לא אאריך בהם עתה. במהלך המאמר אציין רק את השינויים המשמעותיים לדיון בסוגיית ההכנה לנישואין והעיסוק בשאלות שהנישואין מזמנים לבני הזוג.

עדיין אין לנו פרספקטיבה עמוקה דיה כדי לבחון את השפעת האינטרנט על דרכי לימוד ההלכה ושמירתה. ברם, כיוון שהנושא המושפע ביותר מרשת האינטרנט הוא הדיון בשאלות המשפחה ובעיקר האינטימיות שבהן, ניתן כבר היום להציג תמונת מצב די-מדויקת, ולמצער לראות את הצרכים ואת הדרישות. מאמר זה יבקש אפוא לענות על שתי שאלות. ראשונה בהן היא מהן המשמעויות של המציאות המתגלה לאור המתרחש ברשת האינטרנט בתחום ההלכתי. שניה בהן תדון בשאלה מהן היוזמות הרבניות הנדרשות בשעה הזו, כדי לרומם את שמירת ההלכה, את ברית הנישואין, ואת הצניעות והטהרה בישראל. בחינת הספרות הקיימת והדברים החסרים בה תבחן מטבע את ספרות ההכנה לנישואין הכתובה בעברית והנלמדת בישראל על ידי זוגות (בעיקר מהציונות הדתית) קודם נישואיהם.

מאמר זה נכתב לאחר עיסוק אינטנסיבי בפסיקה ברשת האינטרנט. במסגרת עבודתי ההלכתית באחד האתרים בהם מופיע האפשרות של "Ask the Rabbi" זכיתי לענות עד מועד כתיבת המאמר על כ 20,000 שאלות שנשאלו על ידי הציבור הרחב. חלק ניכר בהן עוסק בענייני משפחה בשל סיבות שתבוארנה בהמשך הדברים. כמובן שאין מדובר במחקר סטטיסטי של ממש, הן בשל חוסר הכישורים שלי לעשות זאת ותשומת הלב העיקרית הניתנת מצידי להיבט התורני בלבד, והן בשל העובדה שמאגר הפונים דרך האינטרנט אינו זהה למושג "ציבור" ואינו מייצג בהכרח את המבנה החברתי של כלל הנאמנים להלכה. אף על פי כן נראה כי קשת הפניות אל הרב באתרים אלה מאפשרת לבחון מה חסר בנושאים רבים הקשורים למשפחתיות בישראל. תמונת מצב זו מתגברת גם ממעט הפורומים בהם אני מעיין מעת לעת לצורך קריאת רחשי לב הציבור. פורומים אלה מיוחדים לענייני משפחה, והכותבים כותבים שם באנונימיות ובגילוי לב ראוי לציון. אתר השאלות והתשובות בו אני עומד לרשות הציבור הוא אתר "מורשת" הפונה בעיקר לציבור מבוגר יחסית - סטודנטים ובעלי משפחות. באתר מקביל, "כיפה", ישנה מערכת נפלאה של קשר רבני העוסק בעיקר בשאלות של בני הנוער[9]. התמונה המתקבלת באתר זה שונה בחיצוניותה כיוון שהשאלות המטרידות את בני הנוער אינן זהות לאלו של המבוגרים. ברם, על אף השוני בנושאי השאלות התמונה המצטיירת זהה. בסופו של דבר נצטברו כבר כ 80,000 תשובות של רבנים שונים בשני האתרים, דבר שניתן בהחלט לראות כמקור יסודי להבנת המציאות.

 

 

ב

בבואנו לנתח את ההשלכות של רשת האינטרנט על הדיון ההלכתי נכון יהיה לפתוח את הדיון בעניינים הנוגעים למסגרת הדיון. בדרכים שונות פנה הציבור לרב לאורך הדורות - מאוהלו של משה רבינו, דרך יונות דואר ושליחים על גבי סוסים, ועד למכתב ולפקס. האינטרנט אפוא יכול להיתפש כיצירת עוד דרך לתקשורת שבין הרב והציבור, ללא השפעה של ממש על התכנים. ברם, אופייה של הרשת וטיב הקהילה שנוצרת סביבה הם בעלי השפעה ניכרת, ועל כן נדון ראשית בהם.

ניתן לדבר על שלושה מעגלים של השפעת רשת האינטרנט מעצם מהותה על הדיון ההלכתי בתחומי המשפחה:


  • א. הנושאים החדשים שרשת האינטרנט מעלה.

  • ב. דרכי ההתקשרות בין הרב ובין הציבור.

  • ג. דרכי התנהלות הדיון הציבורי ההלכתי.

 

1. הנושאים החדשים שרשת האינטרנט מעלה:

שינויים טכנולוגיים מהווים את נקודות המוקד בהן ההלכה מגייסת את כל היצירתיות הקיימת בה כדי להתמודד עם האתגר החדש, ולהחיל עליו את עולה של ההלכה האלוקית. בדרך כלל ניתן לסמן שני שלבים בפגישה עם המציאות החדשה. בשלב הראשון מבקשים פוסקי ההלכה להכניס את המציאות המתחדשת בארבע אמותיה של הלכה קיימת. הפעולה בעיקרה היא פעולה של הרחבה - הקטגוריה ההלכתית הספציפית קיימת כבר שנים רבות, ואין לה למציאות החדשה כי אם להיכנס לאחת ההגדרות המקובלת מקדמא דנא. בשל העובדה שיש קטגוריות הלכתיות רבות בעולמה של הלכה, נמצאת בדרך כלל למציאות החדשה אכסניה ראשונית למציאות המתחדשת. לעיתים הדבר מתברר כמוצלח, ואז הדיון ההלכתי מיצה את עצמו. ברם, פעמים רבות חושפים פוסקי ההלכה כי לאמיתו של דבר אין באפשרות הקטגוריות הקיימות להכיל את המציאות. לעיתים הדבר מביא לאונס המציאות ולניסיון לפרש את המציאות באופן שתתאים לקטגוריות ההלכתיות הקימות, ולעיתים מתבררת הגדרה הלכתית חדשה. יש להדגיש כי לרוב אין מדובר ביצירת הלכה מחודשת, בשל הקבלה שקבלנו על עצמנו שלא לעשות זאת, ולהשתמש רק בקטגוריות שנודעו בגמרא או בפוסקים הקדומים המובהקים. ברם, הפרשנות היוצרת מאפשרת עוצמה גדולה שניתנת לגדולי התורה, והם בפלפולם מתמודדים בהצלחה עם השינוי.

נדגים את דברינו בשתי הסוגיות העיקריות שההלכה עמדה בפניהן בעולם החדש. ראשונה בהן היא המציאות הסוציולוגית של החילון. בתחילת דרכה של תנועת ההשכלה ותהליך החילון ביקשו פוסקי ההלכה להכניס את המציאות המתחדשת בתוך קטגוריות הלכתיות קיימות. ההלכה מכירה בהרבה הגדרות של מי שאינו שומר תורה ומצוות, כגון תינוק שנשבה, מומר, אפיקורוס, שוגג, אומר לא ידעתי וכדו'. מקובל כי התשובה הראשונה שעסקה בעניין היא תשובתו של בעל ה"ערוך לנר"[10], והמבוכה העולה בדבריו (שהוא עצמו מעיד עליה) מלמדת על הקושי הגדול שבהתמודדות עם המציאות החדשה. ככל שהתקדם תהליך החילון התבררה אוזלת ידינו בניסיונות להחיל קטגוריות אלה על החילון. הסיבה לכך ברורה מאליה - קטגוריות אלה שכוחן יפה היה להתמודד עם יחידים הפורשים מדרכי ציבור נאמן להלכה ולברית עם ריבונו של עולם, אינן יכולות לענות על השאלות ההלכתיות בשעה שדווקא שומרי המצוות הם מיעוט. החילון הפך את המפה, וקשה לדבר על החילון בשפה של "תינוק שנשבה" או להתייחס לחילוני המוסר את נפשו למען עם ישראל כמומר. חלק מהדיונים ההלכתיים פונה אפוא לקטגוריות שהיו אמנם קיימות בהלכה אך איש לא השתמש בהן, ובעזרת פרשנות יוצרת הם מחדשים התייחסות לציבור החילוני. דוגמה לקטגוריה זו היא שוגג דרבים[11]. יש להזכיר כי חלק אחר של הדיונים אינו מכיר במציאות המשתנה, וחלק נמנע מלעסוק בהגדרות עקרונית כי אם בפתרון בעיות אד-הוק בלבד.

דוגמה שניה הקשורה לטכנולוגיה היא כמובן החשמל. בראשונה היה ניסיון להכניס את החשמל לתוך קטגוריות הלכתיות קיימות, כגון בונה, מבעיר או איסור דרבנן. ברם, ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום החשמל מעלות שאלות חדשות רבות, המחייבות יצירתיות עמוקה בהתייחסות לחשמל, ופרשנות יוצרת של "עובדין דחול" ונושאים נוספים.

האם המציאות החדשה בה קיימת רשת האינטרנט תביא אף היא להתמודדות מחודשת של ההלכה ולחידושן של קטגוריות הלכתיות ? רשת האינטרנט מצויה עדיין בחיתוליה, ולמעשה רוב מוחלט של פוסקי ההלכה עדיין לא באו במגע עימה. בשעה שהיא תחלחל לרבדי הציבור כולו, כולל גם לחברה החרדית, ועניינים רבים יתנהלו רק סביבה, אנו נמצא את עצמנו בשאלות חדשות, שתחייב להגדיר מחדש את המושג קניין, לשון הרע או חילול שבת. מאמר זה עוסק בעיני המשפחה ועל כן נישאר בתחום זה בלבד, ונדגים שאלות החדשות הנוגעות לענייני הזוגיות שכבר עולות באתרים השונים, ונדון בשינויים הנדרשים בספרות ההכנה לנישואין בעקבות כך:


  • א. רשת האינטרנט מגדירה מחדש את "ומעלה מעל באישה" ואת "לא תנאף". אפשרויות הבגידה בברית הנישואין מגוונות מאוד. ביניהן יש למנות את שתי הנפוצות ביותר. ראשונה בהן היא האתרים הפורנוגרפיים, המאפשרים ניאוף חד צדדי. אתרים אלה מדרדרים כל דורש לתהומות העמוקים ביותר של הניאוף הוירטואלי. הזמינות וקלות הנגישות אליהן מעלה שאלה קשות מאוד ביחס לענייני המשפחה - משאלות הקשורות במבנה הזוגיות ובנכונות של בן הזוג לסבול את התנהגות השני, ועד לענייני גירושין הלכתיים הנוגעים בטענת "מאיס עלי" מכוחה של התמכרות לאתרים אלה. ברם, מעבר לשאלת ההלכה מחייבת ההכנה לנישואין דברים עמוקים יותר מאשר השאלה הלכתית גרידא. יש צורך בביסוס יכולת התמודדות עם תחומים אלה. טעות לחשוב כי מדובר בחטאי נעורים בלבד, וכיון שיש לו לאדם פת בסלו הבעיות נפתרות. המציאות המתגלה בפנייה לרבנים שונה לחלוטין. דווקא חטאי הנעורים הם הניתנים לתיקון בקלות יחסית, כחלק מהתבגרות האדם. לעומת זאת, אתרים אלה מהווים מכשול של ממש דווקא לאחר שנים רבות של נישואין, בהם בני הזוג כבר אינם מוצאים טעם האחד בשני, וחשים כאילו מיצו את הנישואין, בשל מפגשם עם העולם הפורנוגרפי, הגורם להשוואה מתמדת בין ההבטחות של עולם דמיוני זה ובין מה שמתחולל באמת בביתו של אדם.

  • ב. צורה בעייתית שניה המקרינה על חיי הנישואין היא ה"סתירה הוירטואלית[12]". רשת האינטרנט מתאפיינת באפשרויות רבות של שיחה אינטימית בין בני אדם שכלל אינם מכירים האחד את השני. זו מציאות מקובלת מאוד, ואף שמבחינה טכנית יכול הדבר להתבצע גם דרך הטלפון, הדבר לא אירע, ואילו דווקא רשת האינטרנט הפכה את מוסד השיחה המזדמנת והמקרית למציאות של ממש, ולחלק בלתי נפרד מהתרבות. הדבר אפשרי בצורות רבות ומגוונות - למן שיחה קולית ממש, דרך צ'אטים, פורומים, חדרים פרטיים וכדו'. הבעיה חריפה הרבה יותר בשל העובדה שהמדברים אינם מכירים האחד את השני, ופעמים רבות הם אף לובשים זהות בדויה. בשל כך נופלים מחסומי הבושה, שקר ומציאות אמיתית מתערבבים, אנשים לובשים דמויות שונות ומדמיינים מציאויות שונות. קשה למצוא התייחסות הלכתית ישירה האוסרת זאת, ובוודאי שאין מעמד משפטי לקביעת יחסי בני הזוג לאור העובדה שאחד מהם מנהל מערכות יחסים דרך האינטרנט. ברם, ההשפעה המחריבה על מבנה המשפחה ועל הברית שבין בני הזוג היא מכרעת. לפיכך, גם כאן יש צורך בפעולה כפולה - בין בהכנה לקראת נישואין וטיפוח היכולת להתמודד עם מציאות זו, והן לגבי הפסיקה ההלכתית במצבים אלה. דוגמה לשאלות פסיקה היא הבירור האם יש דיני ייחוד וירטואלי, וזאת במשמעות כפולה: ראשונה בהן נוגעת לעצם הגלישה - האם מותר להתייחד עם המחשב, או שמא יש לנהוג כלפיו בדיוק כפי שנוהגים עם בן מין שונה. רעיון זה, הנראה מפתיע ואף מטורף, הוצע לפני שנים רבות על ידי, ומאוחר יותר ראיתי כי גם הגאון הרב ווזנר שליט"א פסק כך. זו אחת מדרכי ההתמודדות עם הבעיה, שכן היא יוצרת מסגרת נאותה המרחיקה את האדם מן העבירה. משמעות שניה של ייחוד היא בגלישה עצמה ובתכניה. האם ניתן לראות ולטעון כי יש דיני ייחוד גם עם בן זוג וירטואלי, ועל כן אין להיכנס לחדרי פרטיים או לנהל מערכת יחסים דרך ה ICQ. יש לזכור כי ככל שתתקדמנה השנים ייערכו הנישואין בין בני זוג אשר השיטוט ברשת הוא חלק בלתי נפרד מהמציאות בה הם גדלו.

 

שאלות אלו מלמדות כי אין בכוח ההתעלמות מהשינוי או הניסיון להיוותר בקטגוריות ההלכתיות המוכרות לנו כדי להתמודד עם האתגרים החדשים, וכדי להעצים את עולם הקדושה והצניעות בחיי המשפחה. ההכנה לחיי הנישואין כמו גם הפסיקה ההלכתית במהלכם תיטבנה לעשות אם ההכרה במציאות זו תהיה חלק בלתי נפרד מעיסוקן.

 

2. דרכי ההתתקשרות שבין הרב ובין הציבור:

לעיל ציינו את העובדה כי המפגש בין הרב והקהילה התחולל לאורך ההיסטוריה כולה בכל הדרכים האפשרויות ובכל הטכנולוגיות הקיימות. רשת האינטרנט מפתחת אפשרויות חדשות של התקשרות זו. באתרי שאל את הרב אנו מוצאים עשרות אלפי שאלות המופנות לרב, וכבר נכתבו כמה וכמה מאמרים על התופעה - על הסיכוי הגדול שבה ועל הביקורת האפשרית[13]. שני יתרונות עצומים יש לאתרים אלה על פני הדרכים האחרות. ראשון בהם הוא העובדה שמדובר באפשרות פניה אנונימית. האנונימיות מאפשרת עיסוק בשאלות האינטימיות ביותר, שקודם לכן לא הייתה לרבים גישה אל עמדתה של תורה בשאלות אלו. ואכן, מבחינה סטטיסטית חלק גדול מהשאלות המופנות לרב באתרים אלה עוסק בשאלות המשפחה. למעלה מכך, הרבה מהשאלות כלל אינן שאלות הלכתיות, כי אם הדרכתי כללי. אמנם, בענייני משפחה לא ניתן לנתק באופן מוחלט בין ענייני הלכה לבין תחומים הדרכתיים, שכן שני הנושאים קשורים האחד בשני. העובדה שאתרים אלה עוסקים בנושא זה בפומבי יוצרת תנועת מטוטלת - בשלב הראשון האדם יכול לפרוץ דרך מסוימת ולבקש הדרכה תורני ורוחנית לנושא מסוים. הוא גם מעיין בתשובות שניתנו לאחרים, והוא למד על דרכים שונות לקידוש המציאות בה הוא חי באופן טבעי והלכתי כאחד. בשלב השני אתרים אלה לא רק עונים לשאלות אלא גם יוצרים מציאות, שכן רבים מעיינים בהם ומתחנכים לאורם.

היתרון השני הוא הזמינות. האדם המבקש לדעת את דרכה של תורה יכול לעשות זאת בכל שעה ביממה, והשאלה נשלחת למחשבו של הרב. בשל כך, הרבה מחסומים שהיו קיימים קודם לכן - הצורך לטלפן ולבדוק האם השעה נוחה לרב או קביעת פגישה ותיאום לוח זמנים בין הרב לבין השואל - הוסרו. יש להדגיש כי גם מבחינה הרב סידור זה נוח מאוד. הוא יכול לענות על שאלות אלו בשעה שהוא מתפנה לעסוק בהן, ואין הוא חייב לענות מיד. טכניקה זו גם מאפשרת לו להתייעץ, לחפש מקורות במאגרי מידע, להתנסח בזהירות, ועוד יתרונות על גבי הפגישה האישית. אין צורך לציין כי החיסרון הגדול של דרך זו נעוץ בעובדה שהקשר הבין-אישי המתרקם בין רב לאדם אינו נוצר כאן, וכל התועלת הגדולה של המגע האנושי בין רב לאדם מוחמצת.

האם ניתן לדבר על השפעה על ההלכה או על ספרות ההכנה לנישואין כתוצאה מדרכי התקשרות חדשים אלה ? נראה שניתן לדבר על כמה השפעות. ראשית - ההלכה נדרשת לענות לשאלות רבות שבדרך כלל לא היו מופנות אל הרב, בשל הנבוכות והאינטימיות הכרוכה בדיון על כך. אף שהמקורות הקדומים ביותר כבר עסקו בכך[14] לא היה זה השיח הנפוץ בין רב לקהילתו. שאלות הנוגעות למותר ולאסור בדרכי קיום יחסים מיניים, כמו גם עצם היחס אליהם הן שאלות נפוצות מאוד, המחייבות את פוסקי ההלכה לגבש עמדה כוללת ורחבה יותר מזו שהייתה עד כה. שנית - אין פוסקי ההלכה יכולים עוד לעצום את העיניים מפני המציאות המתגלה ברשת האינטרנט. השאלות הרבות מהוות גם צהר דרכו יכול הפוסק להתבונן על המציאות בה חיה קהילתו. בשל העובדה כי המושג "קהילה" שונה לחלוטין, שכן הקהילה האינטרנטית אינה מקיימת מתוכה את אותם יחסים כמו בקהילה רגילה, הרי שהפוסק יכול לקבל מידע רב על אנשים שונים ומגמות מגוונות המצויות בציבור.

למציאות זו שתי השפעות על ההלכה. ראשונה בהן היא השפעה על הערכת המציאות. חלק בלתי נפרד מפסיקה ההלכה בדיני דרבנן ובגזירות שונות, ולעיתים אף בדיני דאורייתא, נובע מהערכת המציאות. בין אם מדובר בסיכויי ההתדרדרות ונפילה למקומות אסורים, בין אם מדובר ב"מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידים[15]", ובין אם מדובר בכללים הלכתיים מרכזיים ומהותיים שונים - הכרת המציאות היא תנאי יסודי לפסיקת ההלכה. רשת האינטרנט חושפת את פוסק ההלכה למציאות אותה הוא לא הכיר בשל העובדה שהיא לא נחשפה בפניו, ולפיכך הוא מכניס שיקולים נוספים לפסיקת ההלכה.

העניין השני הוא הצורך לתת מענה ולברר סוגיות יסוד בשאלות שלא היו קיימות קודם לכן, או שלא צפו ועלו על במציאות בה לא הייתה אפשרות פנייה לרב בדרך זו. כאמור, שאלות רבות נשאלות בדבר המותר והאסור בין בעל ואשתו בתחום הקשר הגופני שביניהם, שאלות הנוגעות להתמודדות עם כישלונות של בן הזוג בתחומי עריות - בין וירטואליות ובין במציאות , או כישלונות עצמיים. דוגמה לדבר - שאלה נפוצה באינטרנט היא של אישה שנפלה בחטא ונאפה, אך אף לא אחד יודע מזה. היא מבקשת לשוב בתשובה מלאה, ושואלת אם היא חייבת לספר לבעלה, והאם משמעות סיפור זה הוא חובתה לפירוק המשפחה. התשובה המקובלת של העצה לבעל לא להאמין אינה תופסת במקרה זה, כיוון ששאלת האישה באה פעים רבות באה ממקום של יראת שמיים, והיא מבקשת לדעת האם היא אסורה לבעלה דין תורה. הדבר גם מחייב לפסוק לגבי הרב עצמו, שכן הגיע אליו מידע שאישה זו אסורה לבעלה, ומה הוא חייב לעשות אתו.

ספרות ההדרכה לנישואין כוללת בתוכה גם הדרכה מהו המקום לערב את הרב בשאלות שונות - מתי מדובר בשאלה הלכתית או הדרכתית ומתי מדובר בדבר מה הנתון לשיקול הדעת של בני הזוג. המציאות החדשה מחייבת התמודדת עימה, והגדרות חדשות של תחומי הפניה לרב כמו גם הדרכים השונות. יש להדגיש כי חייבת להיכתב גם פסיקה כלפי הרב עצמו, כמו גם כללי אתיקה. הצורך של הרב לשים גבולות להתערבותו, להפנות לאנשי מקצוע, להתמודד עם החשיפה המרובה שהוא עצמו נחשף לצדדים אפלים של המציאות וכדו', מחייבת פסיקה, ספרות ודיון במעמדו של הרב כפוסק ברשת האינטרנט.

 

 

3. דרכי התנהלות הדיון הציבורי ההלכתי:

רשת האינטרנט משתפת בדיון ההלכתי את כולם. אותה היררכיה שהייתה נהוגה בעבר, בה יוחד הדיון ההלכתי לאוטוריטות הלכתיות בלבד, ולעיתים גם תלמידיהן, אינו קיים עוד. אין צורך בקבלת רשות, והנגישות לרשת מאפשרת לכל אחד להעלות נושא ולדון בו. מובן כי אין מדובר בפסיקת הלכה במובן המחייב שלה, ופסיקת הלכה זו כלל אינה תקפה ואינה מקבלת מעמד הלכתי. המסורה מלמדת כי רק פוסקי הלכה מוסמכים שהגיעו להוראה ומורים הם אלה עליהם נשענת פסיקת הלכה, ורק דבריהם הם המחייבים את הציבור ולא כל פורום אחר. ברם, העובדה שהדיון התורני  נגיש לכל, גורמת להשתתפות רבים בדיון, אף שאין הם מוסמכים ואף שאין הם פוסקי הלכה.

אחת ההשפעות העיקריות של צורת דיון זו הוא מעמד האוטוריטות. בעבר די היה בעובדה כי גדול תורה יפסוק פסק מסוים כדי שהוא יהיה התורה עצמה, ודבריו הם המחייבים מבחינה הלכתית. כלל זה היה מקובל על הציבור, וזכה עם ישראל לדורותיו בפוסקי הלכה הראויים לכך. במציאות הקיימת ברשת האינטרנט אין כלל זה מובן מאליו. בכל התחומים קיימות מערכות רבות של דיון, בו משתתף הציבור כולו ומביע את עמדתו. העובדה שאין לדברים תוקף הלכתי אינה מונעת את רצונם של בני אדם להביע את דעתם, לבקר, למחות, לחלוק, להגיב, לבטל או לעשות כל פעולה ביקורתית אחרת כלפי פסקי ההלכה. מבנה רשת האינטרנט מאפשר ואף מעודד רבים ליטול חלק בדיון.

עמדתי השיפוטית ביחס למציאות זו היא ביקורת חמורה על קיומה. תופעה זו לעצמה היא בעייתית ביותר. ההלכה אינה פרוצה לכל. הדיון ההלכתי נערך בשפה הלכתית ייחודית, ומי שאינו מכיר שפה זו מגיע למסקנות הלכתיות מוטעות מן היסוד. לא לחינם אמרו חכמינו כי גדול שימושה יותר מלימודה, שכן שימוש תלמידי חכמים הוא הכלי העיקרי להעברת הבנה הפנימית של דרכי השתלשלות ההלכה. ברם העובדה כי אנו פוסקי ההלכה סבורים שמה שמתחולל אינו טוב אין בה כדי לעצור את עצם הדיון, המתנהל גם ללא נוכחותנו שם. באופן שגרתי ניתן לראות פסקים של רבנים העולים לדיון, מבוקרים באופן חריף, ולעיתים אף בביזוי תלמידי חכמים, ודיון זה נעשה לעין כל רואה. שתי אפשרויות עומדות בפנינו - האחת היא להתעלם ואף להחרים את ההכרה בעובדה שכך אמנם מתחולל, ולהמשיך לפסוק הלכה בדרך בה הלכו פוסקי הדורות תמיד. דרך זו טובה היא להתמודדות עם אלה שאינם נוטלים חלק בדיונים אלה, אך ככל שירבו הפורומים והדיונים ההלכתיים ברשת האינטרנט עלולה חס ושלום הפסיקה ההלכתית בדרך המסורתית להיות בלתי רלוונטית.

האם קיימת אפשרות שניה ? לכאורה התשובה היא לא, שכן לעולם לא ישתתפו בדיון ההלכתי מי שלא הוסמך לכך. דברי חז"ל המבקרים את מי שלא הגיע להוראה ומורה מלמדים איזה אסון עלול להיגרם כתוצאה מפסיקת הלכה לא ראויה. ברם, הכרת המציאות ברשת עשויה לשנות את צורתה של כתיבת פסק ההלכה. היא מחייבת את פוסק ההלכה לנמק את פסקיו בנימוקים מכריעים, בידיעה שבפני הלומדים נמצאת בלחיצת כפתור עמדה הלכתית אחרת, ונערכת השוואה מתמדת בין שיטות הלכתיות. השוואה זו אינה נעשית על ידי תלמידי חכמים אלא על ידי הציבור הרחב. רשאי הפוסק כמובן להתעלם ממציאות זו, אולם אל לו לשכוח כי חלק ממשימת הפסיקה היא להניע את הציבור לשמור את ההלכה, והתעלמות זו עשויה להפוך את פסקו לאות מתה בספר ולא למציאות חיים של תורה ואמונה.

פסקיהם של רבנים והדרכותיהם (גם אלה שאינם כותבים כלל באינטרנט, אך דבריהם מועלים לרשת על ידי מי ששמע אותם) עומדים אפוא לביקורת ציבורית פומבית מתמדת. תופעה זו לא הייתה קיימת בעבר, בשל העובדה כי הדיון ההלכתי היה מתרחש בכותלי בית המדרש או בשיח שבין הרבנים לבין שותי דבריהם בצמא. מוקם למעשה בית מדרש פתוח. בפורומים אלה מתקבלת גם לגיטימציה לשמירת ההלכה למחצה שליש ורביע. הכותבים מספרים על הנורמות החלקיות שהם אמצו לעצמם, ומחזקים בעצם כתיבתם אחרים ללכת בדרכם. בחינה סטסיסטית תלמד כי בדרך כלל מדובר אין מודבר בחומרות כי אם בסטנדרטים נמוכים בהרבה מדרכה של ההלכה, ונדיר מאוד למצוא את אחד הכותבים מעודד להעלאת סטנדרטים ולהחמרה . דיון כזה נערך לעיתים גם באתרים של הרבנים עצמם. מנגנון ה Talk back מופעל לעיתים תדירות, והציבור מגיב על דברי הרב. אמנם, בכל האתרים הרבניים הקיימים בישראל פרסום התגובות נתון ביד המערכת, ואין מדובר בפורומים פתוחים כי אם בפיקוח הדוק על התגובות. ברם, עצם העובדה שהשואל או הציבור מגיב לדברי הרב היא עצמה שינוי משמעותי בדרכי התנהלותה של ההלכה.

מהי ההשפעה של תופעה זו ? כל עוד מדובר על פסיקת הלכה "טהורה" שיש לה מסורת מוגדרת ומנומקת אין לכך כל השפעה. ברם, לעיתים פסיקת הלכה קשורה למערכת מטא-הלכתית, קדומה ויסודית, ואז יש משקל גדול מאוד לשיח ההלכתי המסורתי, לשימוש תלמידי חכמים וכדו'. ברם, על פסקים אלה יש ערעור מתמיד. אדגים את הדבר באחת הסוגיות העיקריות העומדות לדיון - טבילת רווקות. מן המפורסמות הן שמבחינה הלכתית טהורה טוב יותר כי רווקה תטבול מאשר תקיים יחסי מין ללא טבילה. איסור נידה הוא כרת מדאורייתא, ואילו מגורים קבועים עם בן זוג ללא חופה וקידושין חמורים פחות מהבחינה ההלכתית הטהורה. ברם, האיסור המוחלט של טבילת רווקות, עד לכדי העדפה שתהיינה רווקות החוטאות בעבירת כרת ובלבד שלא תהפוך נורמת הטבילה למנהג קבוע, הוא שיקול דעת מטא-הלכתי[16]. שיקולים אלה עומדים למתקפה מתמדת באתרים האלה. איסור חיים עם בת זוג ללא נישואין כדת משה וישראל אינו עוד מובן מאליו. בעיקר לאור שיטות הראשונים כי לא זו ה"קדשה" אותה אסרה התורה, וכי למעשה לא מדובר באיסור דאורייתא של ממש, ניתן לדבר על דיון די פרוע בשאלות אלה.

כאמור, הציבור הרחב אינו חלק מהדיון ההלכתי הנערך בין תלמידי חכמים. ברם, הציבור הרחב הוא הגורם המניע את הדיון, ומעלה את השאלות הקשות מכל. העובדה כי דברים שהיו מובנים מאליהם ויסודות בפסיקת ההלכה נתבעים לעמוד בפני מבחן מתמיד, יש לה השפעה ניכרת על טיב הדיון ההלכתי, ועל ההכרה של יסודות מטא-הלכתיים.

דוגמה לדבר ניתן לראות ברשת האינטרנט דיונים בנושא לידה מחוץ לנישואין, ובעיקר על ידי רווקות. גם כאן רשת האינטרנט מהווה מאיץ לעיסוק בשאלה בשל ההוצאה לרשות הרבים של עצם הדיון, היחשפות נשים שעשו זאת, ודיון "הלכתי" הנערך בפורומים השונים. העמדה הרבנית החד-משמעית המתנגדת לכך (ורק מעט רבנים מתירים זאת על גבול גיל הפוריות) עומדת למבחן מתמיד בדיון פומבי. הרבנים ב"ה מתעלמים מדיון זה, אולם הוא מתנהל.

 

 

 

ג

 

השפעת רשת האינטרנט על התכנים

אם נסקור את הספרות העיקרית של הכנה לנישואין המצויה היום בשפה העברית אנו נמצא כי היא מורכבת באופן עקרוני מעיסוק בשלושה נושאים. נושא אחד מטבע הדברים הוא הלכות נידה. הלכות נידה הן כמעט היחידות שאין לגביהם מצוות חינוך, ולפיכך ההיחשפות של בני הזוג להלכות אלו נעשית רק ערב נישואיהן. בשל כך הן חדשות לחלוטין, ללא מסורת התנהגותית, ובדרך כלל ללא יכולת צפייה והסתכלות במעשה אחרים. לפיכך, קיים צורך להתחיל את הלימוד מבראשית, ובני הזוג מקדישים זמן רב ללימוד הלכות טהרת המשפחה והסובב אותה. נושא שני הוא מערכת היחסים שבין בני הזוג. בדרך כלל ספרות זו יונקת מדברי חז"ל, העוסקים בחשיבות המרובה היחסים בין בני הזוג. היא מורכבת מהעמדה העקרונית של "גדול השלום" הנלמדת מהעובדה ששמו של הקב"ה נמחה על המים בשעה שאנו עוסקים בפרשת סוטה, ובמערכת היחסים בין בני הזוג. מן הגבר תובעת ההדרכה המצויה בספרות זו את הרגישות לאונאת אשתו, את ההבנה לנפש האישה, את השותפות בתחומים בהם נשים מעונינות יותר מגברים וכדו'. בדרך כלל לא נמצא בה, עד לשנים האחרונות, מינוחים כמו בניית הזוגיות. היא דמתה יותר לספרות מוסר, התובעת מהגבר לא לכעוס ולא להרים קול, לא לבקר ולא לתבוע באופן מתמיד מהאישה. מן העבר השני היא תובעת מהאשיה להיות רגישה לצרכיו של הגבר, לא לביישו, לכבדו וכדו'. בשנים האחרונות אנו מוצאים סוג שלישי של ספרות, ייחודי לשני רבנים בלבד בזרם הציוני דתי[17], העוסק ביחסים הגופניים שבין בני הזוג, עד לכדי הדרכה ממשית כיצד לקיים יחסים מיניים.

על אף העובדה שדורות של משפחות הוקמו בעזרת ספרות זו, וב"ה הן המשיכו את תולדות האומה ואת קדושת המשפחה, דומה שאין בכוחה של ספרות זו להתמודד עם האתגרים בהם נתבעת המשפחה היהודית לעמוד כיום. אתגרים אלה שונים הן בתחום ההלכתי והן בתחום מבנה היחסים. ספרות זו אינה נותנת מענה לחלק גדול מאוד של השאלות ההלכתיות העולות בחיי הנישואין - חלקן חדשות, וחלקן היו תמיד אך כיום בני זוג עוסקים בהן בהיקף גדול. ניתוח אנליטי של טענה זו מזהה שני מרכיבים בה. ראשון בהם הוא הטיעון שהאתגרים כיום שונים. שני בהם הוא הטיעון שאין בספרות הנפוצה היום כדי לתת מענה לכל השאלות העומדות על הפרק. לפיכך, נקדים ניתוח קצר של המציאות כפי שהיא מגלה ברשת האינטרנט.

כדי להצדיק טיעון זה אנו צריכים לעמוד תחילה על הסביבה החדשה בה מוקמת המשפחה היהודית, ועל האתגרים החדשים העומדים בפני בני הזוג בבואם להקים בית יהודי. הטיעון כי אנו מצויים בעידן חדש ושונה יחזק את ההכרה בכך שיש צורך בעדכון ספרות ההדרכה לנישואין. חלק בלתי נפרד מעובדה זו בא לידי ביטוי ברשת האינטרנט, שאין כמוה כדי לבטא את הייחודיות של תקופתנו.

 

 

כדי לעמוד על השינויים שחלו במבנה המשפחה הבה נתאר ראשית את המשפחה כפי שהייתה קיימת בעולם היהודי והכללי עד לפני זמן לא רב. המשפחה הייתה האפשרות היחידה להתקיימות. משפחה זו הוקמה בדרך כלל מאבא אמא וילדים, ורק במצבים טראגיים היא לא הייתה בנויה במבנה זה. היא קיימה בתוכה מערכת מסודרת של תפקידים ותפקודים. בדרך כלל היא הייתה יציבה מאוד, ורוב מוחלט של הנישאים חיו עם בן זוג אחד לאורך ימיהם כולם. ילד ידע כי מהמשפחה הוא ישא את המשענת ואת היציבות[18].

לעומת זאת, אם נתור אחר דימוי שיאפשר לסמל את אופיו של העולם בו אנו חיים כיום דומה שהטוב ביותר הוא "החולות הנודדים". דימוי זה מבליט את המאפיין הבולט ביותר של תקופתנו - העובדה שלא נותר דבר אחד יציב בעולם, ושכל כולו הוא עולם משתנה. ראשית - עוד קודם להקמת המשפחה אין זה ברור בכלל מיהו זכר ומיהו נקבה. אין מדובר רק בבודדים שעברו טיפולים רפואיים והורמונאליים העוסקים באופן ישיר בשינוי המין. הדיון הפומבי בהומוסקסואלים, לסביות וסטיות אחרות, משפיע לא רק עליהם באופן ישיר, כי אם גם על שאלת החיפוש אחר הזהות המינית של כל אחד. אין דבר יציב וקבוע במבנה המיגדרי - בעולם הקודם היו מקצועות גבריים ומקצועות נשיים וחלוקה זו לא קיימת עוד. בעולם הקודם היו דפוסי חיזור וכללים של מותר ולא מקובל ואלה לא קיימים עוד.

השינוי העיקרי המשפיע על חיי הנישואין טמון בעובדה שאלה מהווים אופציה בלבד. לאמור, אם בעולם הקודם לא יכול היה אדם להתקיים שלא במסגרת משפחה, מציאות זו אינה קיימת עוד. כל מה שמספקים חיי הנישואין ניתן להשגה גם מחוץ למסגרת המשפחתית, או שאין הוא נחוץ עוד. אם בעבר הייתה אישה זקוקה למסגרת משפחתית בשל הביטחון הכלכלי, ההגנה, הרצון ללדת ילדים וכדו' - את כל זה ניתן להשיג גם מחוץ למשפחה. נשים רבות עצמאיות גם ללא בן זוג, ויכולות להשיג את האפשרות להרות וללדת במגוון רחב של אפשרויות. אם בעבר היה הגבר זקוק לאישה כדי שתהיה לו משענת בבית ולצורך קיום יחסים אין הוא זקוק למסגרת הנישואין יותר. גם החברה אינה מביטה עוד באותה ביקורת על מי שאינו נשוי.

למעלה מכך, חלק בלתי נפרד מיסודות התרבות של היום הוא דינאמיות ושינוי. החולות הנודדים חודרים לתרבות הצריכה כמו גם אל שורש הקיום. יציבות אינה נתפשת כערך יסוד כי אם להפך - כשמרנות, כויתור על מנעמי החיים והחמצת מגמת החיים ותכליתם. קיומה של משפחה יציבה עומד אפוא בניגוד לתרבות ההווית גם מבחינה זו. העובדה כי אדם כורת בשנות העשרים לחייו את בריתו עם אישה אחת וכן להפך , ועימה הוא ממשיך לחיות כל ימי חייו, עומדת בסתירה לכל תחומי החיים האחרים שלו.

הכמיהה לאושר ולמימוש עצמי מהווה אחד מיסודות הקיום העכשווי. השיח הציבורי המתנהל בימינו הוא שיח הזכויות, ואנו דנים בכל סוגייה במבט של זכויות הפרט. ברם, משפחה אינה מעניקה זכויות בלבד. כבר במעמד הנישואין אנו מוסרים כתובה, והיא מלמדת את בני הזוג כי אין מדובר בשיח של זכויות בלבד כי אם בשיח מהותי ועמוק הכולל בתוכו גם חובות. ישנן חובות של בעל לאשתו ושל אישה לבעלה. אין מדובר רק באלה הרשומים במסכת כתובות. ברית הנישואין שבין בני הזוג מחייבת את בן הזוג להיות נאמן גם כאשר עננים משחירים את פני רקיע האהבה, וקשיים ואף מריבות מתחוללים. אנו מדברים על ברית בה ישנה התחייבות של שני הצדדים לעמוד בתביעות גדולות האחד מהשני. כאמור, אלו מינוחים העומדים בסתירה לשיח הזכויות והאושר.

לפיכך, ההדרכה לנישואין חייבת להתמודד עם שאלות קשות בהרבה, בשל העובדה שמדובר בפער תרבויות המרחף מעל כל חיי הנישואין. משקל המשפחתיות בספרות ההכנה לנישואין צריך להתרחב, ונקודת ההנחה היא שדברים שהיו מובנים מאליהם לפני זמן לא רב דורשים כיום בנייה עמוקה יותר.

ספרות ההדרכה לנישואין חייבת לכלול מבוא לבשורה הגדולה שמציבה המשפחה היהודית מול טירוף המערכות המתחולל בעולם המערבי הכללי. אסור למבוא זה להיות אפולוגטי, ואסור לו לשלול באופן קטגורי ומוחלט את הדברים הטובים הקיימים בעולם שמסביבנו.  עיקר הדגש צריך להיות על ייחודה של המשפחה היהודית, ועל מהותה של הנאמנות, הקדושה והצניעות שבמשפחה.

 

 

ד

 

 

חטיבה בפני עצמה היא הדיון האינטנסיבי ברשת בדבר בעלי הנטייה ההפוכה. רשת האינטרנט היא העולם בו משקלם של אלה גדול בהרבה ממשקלם באוכלוסייה. הסיבה לכך ברורה מאליה - זה המקום בו הם יכולים להעלות את עולם חייהם, את מצוקותיהם ואת תביעותיהם, בלי לשלם את המחיר שביציאה מן הארון. כמות השאלות הנוגעות לציבור זה היא עצומה, והיא באה גם מעולמם שלהם וגם מעולם של הציבור. חלק (קטן אמנם) של הציבור בוחן את הרב העומד בראש קהילתו גם לאור יחסו אל ה"אחר" ואל השונה, ובעיקר ביחסו אל אלה שאינם מקיימים אורח חיים נורמטיבי של זוגיות.

במקום אחר[19] ניתחתי את ששת סוגי הנושאים בהם עוסק הדיון:

 

מהן השאלות העומדות לדיון כאשר אנו עוסקים בחייהם של בחורים בעלי נטייה הפוכה

מטרת ריכוז שאלות זה הוא לחשוף בפני הרבנים הי"ו את היקף השאלות העומדות בפנינו בשעה שאנו עוסקים בשאלת הנטיות ההפוכות. הבנת היקף השאלות הנרחב היא צעד ראשון בו נוכל להתמודד עם השאלות ההולכות וגוברות בתחום זה.

רשימת השאלות היא תוצאה של שנים ארוכות של קשר עם ציבור זה[20].

 

א. קביעת היחס הכללי:

מהו היחס הכללי דווקא לעבירה זו ?

מצד אחד עומדות שלוש נקודות בסיסיות המחמירות מאוד עם עבירה זו: מדובר באיסור סקילה, בדבר שהתורה עצמה כינתה אותו תועבה, וכפגיעה בחמור ביותר שהוא יסוד קיומה של תורת ישראל - המשפחה היהודית. אין גם שום צדדי היתר !

מאידך גיסא, מדובר בטרגדיה של ממש לגבי חלק גדול - היותר מבוגר - של בעלי הנטייה, החפצים מאוד ומוכנים לעשות כל מאמץ כדי להשתחרר ממנה וחיים בהכרה עמוקה ושורשית שאינם יכולים. יש לדעת כי רבים מתוכם מייחלים לכך שייגאלו מסלידתם מנשים וממשיכה לגברים. מעבר לכך, בקהילות רבות (בחו"ל בעיקר, אך זה מחלחל לישראל) הקהילה עצמה בוחנת את יחסה לתורת ישראל לאור היחס אל ה"אחר", ובוודאי שהציבור החילוני בארץ.

 

ב. מה מותר ומה אסור ?

השאלה מתפצלת לשניים:

בתחום הביאה: מה בדיוק אסור, והאם דרכים שונות של ביאה שלא כדרכה, ביאה חלקית וכדו' - מותרות בצורה מסוימת ?

בהנחה שאין קשר פיזי אסור - האם מותר לחיות חיי זוגיות יחד.

שאלה זו היא שאלה הלכתית נטו - מה בדיוק אוסרת ההלכה והיכן ניתן למצוא פירצות של התרים כדי לאפשר חיים משותפים.

יש להדגיש כי היחס לשאלה זו נובע מהקודמת, לאמור: כוון שאין אנו חפצים למצוא דרך היתר אין היא נמצאת לנו. ברם, השאלה נשאלת מצידם של השואלים, הרואים עצמם יראי שמיים בכל התחומים האחרים, והם מבקשים לאפשר להם דרך לחיות.

 

ג. מה מותר לעשות כדי ל"צאת מזה" ?

יש להבחין בין שתי קבוצות:

א. מי שנמצא בתחילת דרכו - לאן פונה ?

ב. חלק גדול מהפונים הוא כבר אחרי כל הדרכים הקונבנציונליות, והוא מוכן לעשות כל דבר כדי להשתנות:

האם מותר ללכת לזונות ? לראות תמונות פורנוגרפיות ? להתייחד עם בנות כדי לנסות ?

 

כיצד עליהם לנהוג ?

שאלה זו נחלקת לשלושה חלקים:

מול בנים: האם הם אסורים בייחוד ? האם מותר להם ללמוד בישיבה ? האם מותר להם לרקוד במעגלי הישיבה ?

מול בנות: האם לגביהם דווקא יש להקל בייחוד ? בנגיעה ? האם מותר להם להתחיל היכרות מתוך ידיעה שברגע שהם יאמרו דבר לנערה היא תשליך אותם, ואם לא יאמרו הם מרמים אותה בצורה מכוערת ? האם ניתן לסמוך על כך שאחרי החתונה זה יסתדר (אני כותב שאלה זו, אף על פי שעמדתי היא שיש לפסוק באופן חד-משמעי שאסור בשום אופן ופנים !!!) ?

מול עצמם: האם עליהם להימנע ממשהו כמו מתלמוד תורה ? מלהיות ש"ץ ?

 

יחס הקהילה והרב ?

האם הקהילה צריכה להוציא אותם משורות הקהילה ?

האם מותר ל"בני הזוג" לשבת ביחד בתפילה ?

מה מייעץ הרב לבני משפחתם - לקבל אותם ? לדחות אותם ? להתנות את הביקור בלי "בן הזוג" ?

 

מה לומר להם לגבי עתידם ?

 חלק גדול מאוד מהפונים מצייר את עצמו כמי ששקוע בבור ואינו יכול להיחלץ, ואין לו כלל למה לקוות. הסיפורים הבודדים מאוד על אלה שהיו שם והצליחו לצאת אינם מהווים גורם משמעותי, כיוון שתודעתם היא שאין הם יכולים לצאת מזה, והם עשו כל שביכולתם לעשות זאת. אין מדובר על אלה הצועדים בראש חוצות, כי אם על אלה המצויים עמוק בארון ומתחננים לצאת משם ויאנם מצליחים.

אחת השאלות היותר נפוצות היא "למה לי לחיים", ו "מה אני צריך לומר לקב"ה שהכניס אותי לבוץ כזה ואינו נותן לי שום מוצא" ?

 

 

העיסוק האינטנסיבי בשאלות אלה הכרחי בשל שלושה מעגלים. ראשית, יש בקהילות שלנו אנשים בעלי נטייה הפוכה. אין אנו יודעים את מספרם ואת משקלם, אולם רשת האינטרנט חושפת את המציאות הקיימת. בעבר פנה אלי בביקורת ראש ישיבה מפורסמת מאוד בישראל על כך שאני עוסק בסוגיות אלו. בתשובה שאלתי אותו האם הוא מכיר הומוסקסואלים בישיבתו, ולאחר שהשיב בשלילה קבלתי את רשותם של אלה שאני מכיר מישיבתו (שהגיעו אלי דרך האינטרנט) וסיפרתי לו על ארבעה. ההלם שאחז בו ניכר על פניו עד היום בכל פגישה שלי עימו, ואת הביקורת המיר בדברי עידוד וחיזוק.

שנית, הקהילות שלנו עצמן מתחזקות באמונה או מתרשלות בה גם לאור יחסה של התורה לשונה ולאחר. העימות בין האיסור המוחלט של התורה לגבי יחסים בין גברים ואיסור חריף של מדרשי ההלכה והרמב"ם לגבי יחסים בין נשים ובין העובדה שישנם כאלה שמצוקתם הולכת ונפרשת לעיני הציבור מעלה שאלות רבות. אני מבקש לציין כי אין זה ברור כלל ועיקר כי התמודדות פומבית עם שאלות אלו היא הדרך הנכונה, וייתכן כי ההחלטה של רוב העולם הרבני לא לאפשר להכתבת סדר היום המנוגד למשפחה היהודית הנורמטיבית היא הדבר הנכון שיש לעשות. ברם, הכרעה זו צריכה לבוא לאחר הכרת המציאות ולא בהתעלמות ממנה.

המעגל השלישי חורג בהרבה משאלת המשפחתיות. אחד היסודות העיקריים שנלמדו בארץ ישראל ממשנת הראי"ה קוק זצ"ל היא ההתאמה וההרמוניה שבין העולם הטבעי לבין התורה. התורה טבעית לנו ומתאימה לאישיותנו, ובמקום שיש סתירה בין התורה ובין עולמו המוסרי והקיומי של אדם מדובר בסתירה מדומה שיש לפעול כדי להסירה. בכך שונה האווירה הרוחנית העיקרית מבית המדרש של הרב קוק זצ"ל, שהוא בית המדרש העיקרי בישראל, מזו שאנו מכירים בארצה"ב מבית המדרש של הרב סולובייצי'ק זצ"ל. והנה אנו נתקלים בתופעה העומדת בסתירה כמעט מוחלטת לטיעון בדבר טבעיותה של התורה - בעלי הנטייה ההפוכה חושפים את העובדה שהם לא בחרו בתכונה זו והם מוכנים לעשות כל מאמץ כדי לצאת ממציאות נוראה זו, אולם הם לא מצליחים ואין הם נמשכים אלא לבני מינם, ואינם יכולים למצוא מזור לנפשם ככל האדם. תיאור זה מעמיד שאלה קשה על התפיסה הרוחנית הרואה התאמה מוחלטת בין התורה לבין הטבע האנושי. חלק מהרבנים הגיעו בשל סתירה זו למסקנה החד-משמעית שניתן לצאת מזה. הם מבססים את משנתם על שיטות 12 הצעדים של הגמילה, ומדווחים על הצלחות בדרך זו[21]. בדרך זו הסתירה אינה קיימת עוד, שהרי הנטייה ההפוכה היא בחירית או למצער תכונה שניתן לתקן ככל התכונות הרעות באדם. כשם שאנו נתבעים להתגבר על היצר הרע שלנו בתחומים אחרים כך נתבעים בעלי הנטייה ההפוכה להתגבר על ייצרם באופן זה. ברם, אלה העוסקים בקשר אינטנסיבי עם בחורים הומוסקסואלים נחשפים למציאות המלמדת כי מדובר במשהו עמוק הטבוע בתוכם, שאין אנו יודעים את מקורו, אך גם אין אנו יכולים לקבוע חד-משמעית שבבחירה חופשית טובה ובמאמצים נפשיים ניתן לצאת מזה. למעלה מכך, יש לזכור כי הקמת בית בישראל על ידי הומוסקסואליים אינה עניין לעצמם בלבד. מן העבר השני עומדת האישה, שהיא עלולה ח"ו לשלם מחיר יקר על הסכמתה לחיות עימו. מציאות זו מעלה שאלות אידיאלוגיות יסודיות ביותר.

 

מה הקשר בין סוגייה זו לסוגיית הנישואין, מעבר לעובדה שהדיונים מתנהלים ברשת האינטרנט ?

סוגייה זו מחריפה את הטיעון שטענו לעיל, בדבר היות הנישואין כיום חלק מתרבות חיים יהודית ושורשית העומדת בסתירה למציאות התרבותית הכללית. קיומן של אפשרויות אחרות לחיים, והפיכתן ללגיטימיות בעולם הכללי, משפיעות השפעה שלילית על מבנה המשפחה, בשל העובדה שהן הופכות את החיים המשותפים לכאלה העומדים לבחירה בכל יום. לא זו בלבד שקיימות אפשרויות די קלות לפרק את המשפחה, ומעמדם של הגרושים והגרושות השתנה באופן דראמטי, עתה בא ערעור בכלל על הצורך והחיוניות בחיי משפחה זוגיים, והוא מטיל צל בעולם הכללי של הנישואין. ב"ה, רוב מוחלט של בנינו ובנותינו שואפים ומממשים את רצונם בהקמת בית כדת משה וישראל. ברם, עלינו להיות מודעים לעובדה שהאתגרים עמם הם צריכים להתמודד קשים בהרבה מאלו שהיו בעבר, ועל כן להתאים את ספרות ההכנה לנישואין לדורנו.

ה

 

מה אפוא יש להוסיף למערכת ההכנה לנישואין ולספרות העוסקת בנישואין

פרק זה מהווה פרק סיכום למאמר, והוא חלקו העיקרי. בפרק זה אני מבקש לתאר הן את תמונת המצב, והן את התגובה הראויה לה. הדרך בה נלך היא ניתוח השאלות הנפוצות המופנות אל הרב דרך רשת האינטרנט. ההנחה היא שאם יש שאלות רבות בתחום מסוים הדבר מלמד על העובדה שספרות ההכנה לנישואין חסרה דיון מרחיב בתחום זה. ברם, אין להסתפק בניתוח השאלות בלבד, כי אם יש לשרטט דרכי התמודדות הלכתיות והדרכתיות, שאני מבקש להעלות אל שולחנם של מלכים ולהעמיד אותן לדיון רבני.

כפי שאציין להלן בכל נושא בפרט, אנו צריכים לקבל שני סוגים של הכרעות. ראשונה בהן היא הערכה תורנית והלכתית בדבר התשובה הנכונה לשאלות אלו. כאמור לעיל, המציאות מזמנת לנו שאלות חדשות, תרבות חיים אחרת ומציאויות מאתגרות, ואנו חייבים להמשיך את נשיאת ארון ברית ד' מדור לדור. נשיאה זו, כפי שנעשתה במשכן, התבטאה בעובדה שבדי הארון היו קבועים בטבעות הארון ולא סרו ממנו. בכך הם ביטאו הן את ההמשכיות והמחויבות המלאה למסורת, והן את העובדה שארון ברית ד' נודד מדור לדור, ובכל דור ודור נדרשות הכרעות הקשורות בדור הספציפי.

הכרעה שניה נוגעת לדיון עם בני הזוג בשאלות אלו קודם הנישואין, ולשאלה האם לעסוק בהן בפומבי. אל תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שתחפץ. חלק מהסוגיות נראות כסוגיות שהצניעות מונעת לעסוק בהן בפומבי. חלק אחר הן סוגיות המתארות מצבים משבריים, ויש לבחון האם נכון הדבר לעסוק בשאלות משבריות עוד קודם שהוא הקים את ביתו. שיקול זה עולה לדוגמה בשאלת הניאוף הוירטואלי, או בשאלת הסכמים קדם-נישואין המדברים כבר מראש על גירושין. השיקולים השוללים עיסוק כמו גם אלה התומכים בו די ידועים. בין השיקולים העיקריים להימנעות מעיסוק בסוגיות אלה מופיע פעמים רבות החשש כי זו תהיה נבואה המגשימה את עצמה. לעומת זאת, הצורך בדיון ובהכנת בני הזוג נובע מהעובדה הבלתי ניתן להכחשה שזו האמת המלווה אותנו במציאות, וטוב לו לאדם לחיות בעולמה של האמת מאשר בעולמה של האשליה. אמנם, טובה האשליה כל עוד אין היא מתנפצת, אך בשעה שהיא קורסת ולא הוכנה היכולת להתמודד עם קריסה זו עלול להיווצר אסון. למעלה מכך, עיסוק מוקדם עשוי לאפשר לבני הזוג להיות ערים לסדקים המתגלעים, ולעצור אותם קודם שיתפתחו לקרע עמוק.

עמדתי בעניין זה שאובה מהתורה שבכתב ומדברי חז"ל בהלכה ובאגדה. התורה שבכתב וחכמינו זכרונם לברכה לא מנעו עצמם לעסוק בסוגיות אלה - לא בהיבט הפומבי של הדיון ולא בהיבט המשברי שלהם. להפך, אם נבחן כמה מסוגיות הש"ס עוסקות בשאלות חיים נורמטיביים ורגילים, וכמה עוסקות במצבי משבר נגלה לתדהמתנו כי רוב העיסוק בתורה שבעל פה הוא דווקא במשבר. גם עולם הדימויים התנכ"י והעולם האגדתי נוקטים בדימויים של משבר[22].

עמדה זו של חז"ל מתאימה מאוד גם למציאות של ימינו. ילדינו נתקלים במשבריות בחיי הנישואין על כל צעד ושעל בעולם הכללי, ולצערנו הדבר מחלחל גם לעולם הדתי. אין להכחיש כי תועלת רבה נובעת גם מהדרך השניה, ולו היינו מגדלים אותם בבועה ולא היינו חושפים בפניהם את המשברים, היו מתחילים לבנות את ביתם באופן טהור ומקודש, וכלל לא יעלו אפשרות של משבר. ברם, ביום שייתקלו במשבר זה הם עשויים לקרוס, בשל ציפיות בלתי ריאליות, ובשל חוסר הכשרה להתמודד עימו. במקום אחר[23] כתבתי כי זה מה שאירע בבית רחל אמנו ויעקב אבינו. נישואיו של יעקב לרחל מבוססים היו על אהבה עש ששבע שנות עבדות נראו בעיניו כימים אחדים, אך בשעת משבר אנו מוצאים את יעקב מגיב בתורה קשה כלפי רחל.

ברם, כיוון שלא ניתן להתעלם גם מהמחיר שגובה העיסוק המשברי. על כן, יש לעסוק בו ברמת העקרונות ודרכי ההתמודדות עם המשברים, ולא ברמת העיסוק הקונקרטי.

 

 

התקופה שלפני הנישואין:

ביאת פנויה:

ספרות ההלכה חייבת לכלול איסור חד משמעי ובלתי מתפשר על ביאת פנויה. איסור זה שייך לתחום המטא-הלכתי, כמו גם להלכה עצמה לפי דעת חלק מהראשונים. מוקד האיסור אינו נידתה של הפנויה, כיוון שלאחר רחצה בים או טבילה במקווה בעיה זו שוב אינה קיימת, או גזירה מאוחרת האוסרת טבילת פנויות. יש להדגיש כי האיסור נובע מדבר התורה כבר בראשיתה: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כד). מדובר במבנה יסודי של מהות הקשר בין איש ואישה - ודבק באשתו - ואין דרך אחרת המותרת. בכך מתחזקת הטהרה בישראל, וגם מוסד הנישואין עצמו, בשל הידיעה שהדרך היחידה לחיות חיי אישות כראוי הוא במסגרת הנישואין ולא מחוצה להם. עמדה זו היא גם חלק מביצור ההכנה לנישואין.

 

פגם הברית:

השאלה הנפוצה ביותר נוגעת לעניין הוצאת שכבת זרע לבטלה בגיל הנעורים ואף לאחרי נישואין. קשה לשער עד כמה נושא זה עומד במוקד עבודת ד' ויראת השמיים של הבחורים, ומספר השאלות העוסק בנושא גדול לאין שיעור משאלות בתחומים אחרים. נקודת ההנחה המצטיירת בדברי השואלים היא כי מדובר בחטא הגדול והנורא ביותר, ולא זו בלבד אלא שאין ממנו דרכי תשובה כלל ועיקר. יש מקורות לעמדה זו בעולמה של תורת הקבלה, אולם בוודאי שאין זו העמדה ההלכתית. המגמה היסודית להטמיע את האיסור חייבת להיות נר לרגלינו, ואנו נאמנים לדרכם של חז"ל. ברם, המשקל המופרז הניתן לעוון זה, והעמדת העולם הרוחני כולו על ההתנהגות הראויה בתחום זה, אינה עומדת במבחן המקורות. על כן יש צורך בהדרכה רבנית שתצליח לחזק את שמירת קדושת הברית מחד גיסא, ובמקביל להוריד את מפלס האימה והפחד.

בהקשר זה ישנה חשיבות מרובה לספרות תיקון החטא. בשנה האחרונה יצא ספר מצויין בנושא[24], אולם אין בו די, ויש צורך בעיסוק גדול ואינטנסיבי בדרכי תיקון. הנטייה לטעון כי לאחר הנישואין כל הבעיות נפתרות אין לה על מה שתסמוך. עמדה מוטעית זו הביאה רבנים שונים לראות את הנישואין דרך בה הבחור יכול לפתור את בעיית ההתמודדות עם עצמו - יינשא לאישה ותהיה לו "פת בסלו", ויצרו לא יגבר עליו עוד. ברם, אין לראות את הנישואין כפיתרון להתמודדות של האדם עם עצמו, ולמעלה מכך - הדבר גורם לעוול כלפי האישה.

 בשנים האחרונות מתגלה תופעה חדשה, והיא שיחת עם המשודכת על נושא . בנות שהבחור חשף בפניהן את נפילותיו פונות לרב בבעתה ובחרדה עמוקה, שכן הדבר נדמה בעיניהן כסטייה נוראית וכהתנהגות שתשפיע על היכולת להקים משפחה כראוי. דומה שיש להדריך את בני הזוג כלל לא לדבר על נושא זה, ובוודאי שלא לתלות את הצלחת הקשרים ביניהם על בסיס ההתנהגות בימי הנעורים. יש לבחון האם ראוי כי הספרות לקראת נישואין תכלול הדרכה לבנות מה משמעה של פגימת הברית - במישור הפיזיולוגי ובמישור הרוחני כאחד.

.

מה צריך לספר:

אין אדם שאינו נושא בחובו חסרונות. חסרונות אלו מצויים במישור הפיזי הבריאותי, וכן במישור הנפשי והביוגרפי. המדע מאפשר לאדם לחשוף את מצבו הרפואי בהיקפים גדולים מבעבר, והדבר מעלה סוגיות חדשות בנושא חובת הסיפור - בין אם מדובר בבן זוג המספר לשני קודם נישואין, ובין אם מדובר ברב שנחשף למידע רפואי ונשאל על ידי הצד השני. למעלה מכך, הביוגרפיה האישית של כל אחד כוללת בתוכה גם כישלונות. הדוגמה הבולטת ביותר ברשת האינטרנט היא העובדה שהבחור או הבחורה קיימו יחסי מין בעבר (באונס או ברצון), או שהם התלבטו בדבר זהותם המינית, וכעת הם נמצאים לדבריהם לאחר הכרעה שהם יכולים להקים משפחה נורמטיבית. האם חובה עליהם לספר על כך לבן הזוג ?

שאלה זו היא הלכתית וזוגית כאחד. מן הבחינה ההלכתית נצטווינו "מדבר שקר תרחק", וחובה גדולה היא להתרחק מהשקר. העלמת מידע היא שקר במובן המלא של המילה. מעבר לכך, יש לכך הקשרים גם של "לא תעמוד על דם רעך", ובעיקר מהצד המוסרי עליו עומדת התורה כולה "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". פן הלכתי אחר הוא קידושי טעות. אף שאין נוהגים להוציא אישה מבעלה ללא גט בשל קידושי טעות, גם אם מדובר בדברים חמורים מאוד (אפילו כגון היות האישה או האיש בעל נטיות הפוכות וחוסר יכולת לקיים מגע גופני), הרי שלמעשה אלו קידושי טעות, ובוודאי שהדברים מהווים שיקול בידי הדיינים בשעה שהם באים לאשר או לדחות את הגט.

אין צורך להאריך במשמעות הזוגית של חיים כאשר בן זוג לא חשף בפני בן זוג אחר את עולמו הפנימי. בין אם מדובר בהסתרה לאורך החיים כולם, ובין אם מדובר בחשיפה המתגלית מאוחר יותר, מדובר במהלך נפשי שאינו פשוט כלל ועיקר. זהו עניין לבעלי מקצוע בתחום הנפש, אך יש לו גם משמעויות הלכתיות ומוסריות, ועל כן אין הוא יכול להישאר מחוץ לשיקול הדעת ההלכתי. עמדות הרבנים בארץ ישראל נעות מן הקצה עד הקצה. מן הצד האחד עומדת העמדה הקובעת כי טוב יעשו הצדדים אם לא יחשפו כל דבר שניתן להסתירו ולא צפוי שיעיב על הנישואין. מן העבר השני חזר כותב שורות וכתב פעמים רבות באתר השו"ת בו הוא עונה לשאלות כי חובה גדולה לחשוף הכל, מסיבות הלכתיות ונפשיות כאחד, אלא שיש לעשות זאת הדרך עדינה שרק תעצים את הקשר בין בני הזוג ולא תשבור אותו[25]. ספר הדרכה לקראת נישואין חייב לפחות להעלות את ההתלבטות בנושאים אלה, ואת השיקולים לכאן ולכאן, אם לא את ההדרכה ההלכתית והנפשית של כותב הספר. בכלל ייתכן שחלק מההדרכה אינו חייב להיות חתוך. אף זו תוצאה של רשת האינטרנט, בה מתרגל האדם למציאות מורכבת ובלתי ניתנת להגדרה חד משמעית.

 

התמודדות עם חסרונות:

אחד הנושאים המטרידים ביותר את המצויים במהלך ההיכרות היא היכולת לשאת בחיי הנישואין את החסרונות - בין של בני הזוג ובין של עצמם. שאלה זו חריפה היום מבעבר. בעבר ניתן היה לדבר גם במישור הסטטיסטי על בניין עדי עד. והנישואין היו כמעט קשר בל יינתק. לפיכך, ברור היה לבני הזוג כי כמעט ואין סיכוי להתמוטטות הבית, גם אם הוא יהיה מלא חסרונות, בשל העובדה כי האלטרנטיבה המצפה לשני בני הזוג גרועה יותר. הגירושין לא היו אופציה של ממש, והופיעו במצבים משבריים מאוד בלבד. הקשר בין איש לאשתו דמה יותר לקשר שבין אח לאחות, בו החסרונות ההדדיים הם חלק מהתמונה, ואין בהם כדי לשבור את הקשר.

המציאות היום שונה לחלוטין, והקמת בית רחוקה מלהיות תעודת ביטוח. ברוך השם, עדיין רוב הבתים שהוקמו כדת משה וישראל יציבים מאוד, וברכות הנישואין המדברות על הקמת בניין עדי עד משקפות את המציאות הנתונה. ברם, העובדה שאופציית הגירושין ריאלית והיא חלק מהשיח השגרתי, מעצימה מאוד את החששות לפני נישואין. חלק מהעלייה במספר הלא נישאים נובע בשל חוסר הדרכה להתמודדות עם החסרונות, והפחד מפני כניסה לברית שתיגבה מחיר כבד בעת פירוקה ח"ו.

ספרות ההכנה לנישואין צריכה אפוא להתמודד עם שאלה זו ביתר שאת. היא חייבת לבאר כי הנישואין אינה תחנה סופית כי אם אבן-דרך בלבד; היא חייבת להדריך את בני הזוג להעדיף בן זוג שניתן לתת בו אמון שהוא יהיה שותף לתיקון ולהתקדמות מתמידים על פני בן זוג שנראה כי הוא מתאים יותר לנישואין כעת. המודעות העמוקה למה שמתרחש בין בני זוג לאחר נישואין חייבת לבוא לידי ביטוי במערכת שלמה של טכניקות ודרכים שבני זוג יודעים עליהם כבר בשלב ההיכרות. עיקר העיקרים הוא להעמיד את יסוד הקמת הבית על הנכונות להיות שותף בתהליך ארוך.

 

חיי הנישואין עצמם:

במוקד השאלות הייחודיות לרשת האינטרנט אנו מוצאים את העיסוק האינטנסיבי בקשר הגופני שבין איש ובין אשתו.

 

היחס העקרוני:

מן המפורסמות הוא שהיחס ליחסי המין פורש קשת רחבה של עמדות והדרכות רוחנית. אנו מכירים מצד אחד את העמדה הפרושה, המדברת על החרפה של חוש המישוש שבאדם, ואת ההתייחסות לקשר המיני כאל קשר בזוי ובהמי. עמדה זו מדריכה לנהוג במעשה המיני כמי שכפאו שד. גם העמדה הקבלית, אשר רואה בקשר זה השתקפות זיווגא עילאה מבטאת למעשה עמדה השוללת את הטבעיות שבקשר זה. יש להדגיש כי גם העמדה הקיצונית ביותר אינה מצויה בקצה הסקאלה, שכן לא תיתכן עמדה פרושית קיצונית ביהדות. העובדה כי תורת ישראל מחייבת את הקשר המיני לפחות בשל שתי מגמות - ראשונה בהן היא מצוות פרו ורבו, ושניה בהן היא מצוות עונה המצויה בתורה - אוסרת למעשה חיי פרישות קיצוניים. אף על פי כן מדובר ביחס לחיי האישות כאל קשר תועלתי בלבד, ובהענקה שנאלץ הבעל להעניק לאשתו מדין מצוות עונה, ולא בדבר שהוא יסודי ומהותי כחלק מהזוגיות הבסיסית הבריאה והטובה. מעולמה של ההלכה אנו יכולים ללמוד כי ממד הטבעיות והבריאות הזוגית הוא חלק בלתי נפרד מהקשר המיני, שכן היא התירה קשר כזה גם עם מניקה, מעוברת, איילונית וזקנה.

סוגיית ההנאה מהעולם הזה היא סוגייה שאינה נוגעת לקשרי אישות בלבד. אחת מעמדות היסוד המקובלות היא העמדה שיש התר ליהנות מעולם הזה, ואין התורה פרושית או נזירית. דברים שנכתבו באופן ממוקד על הנזיר הפכו להיות תפישת עולם כללית העוסקת בכל יחסו של האדם לעולם ההנאות הגופניות[26]. ברם, גם הדוגלים בתפישה זו טוענים בדרך כלל שהיא חייבת להיות לשם שמיים, ובשעה שאדם נהנה מהעולם הזה צריכה תודעתו להיות עסוקה בכך שאין ההנאה עומדת במרכז, אלא הקשר עם ריבונו של עולם. בחיי המין התחושה היא שהדרכה זו עומדת בניגוד מסוים לשפת הגוף ולהנאתו. לפיכך, אדם שאינו עושה שקר בנפשו אינו יכול בדרך כלל לומר שהוא עושה זאת רק לשם שמיים, ואילו לא הייתה מצווה קיימת הוא לא היה עושה זאת. מעבר לכך, אין זוג שאינו חשוף לעובדה שיש טכניקות שונות להעצמת הקשרים הגופניים וההנאה מהן בשעה שאדם משמש עם אשתו על פי דרכה של ההלכה. כבר הגמרא עסקה בכך, בקובעה כי כל מה שרוצה אדם לעשות באשתו עושה[27]. מן העבר השני יש לזכור כי ההלכה כמעט ולא עסקה בשאלת הנאתה של האישה. כיום לא ניתן להתעלם ממרכיב זה, שמשקלו זהה לזה של הגבר. השינויים הטכנולוגיים, ובעיקר המצאת הגלולה למניעת הריון ששחררה את האישה מפחד בשעת קיום יחסים, הביאו לשינוי משמעותי במציאות.

ספרות ההכנה לנישואין אינה יכולה אפוא להמשיך ולדבוק רק באמירה כי הדבר מותר, רצוי, מבסס את חיי הנישואין, ומשרת מטרות כמו פרו ורבו. היא חייבת לתת מענה עמוק יותר למקומה העקרוני של הנאה הגופנית . לנושא זה ייחדתי פרק מספרי הראשון, ובו טענתי כי במשנת הרב קוק זצ"ל יש מקום של ממש לביסוסה של עמדה זו[28]. גם ספריו המתורגמים לעברית של הרב סולובייצ'יק, ובעיקר "איש וביתו", יכולים לשמש מקור לפיתוחה של משנה אשר תעניק לזוג דרך חיים סדורה. אני מבקש להדגיש כי אין זו משנה חדשה כלל ועיקר, וזו האווירה הבסיסית וההדרכה העקרונית העולה מתוך התנ"ך ויחסו לאהבה ולמיניות, במקביל לקדושה ולצניעות ההלכתיים וההתנהגותיים. גם רוב אגדות חז"ל מבססות התייחסות זו.

 

הלילה הראשון:

נושא זה הוא מן המרכזיים ביותר הנידון הן בפורומים השונים והן בשאלות המופנות לרב. העמדה ההלכתית המקובלת מעודדת מאוד ביאה בליל הראשון, כדי למנוע מצב בו האישה תפרוס נידה ואז בני הזוג יהיו אסורים בייחוד בשל העובדה כי לא הייתה ביאה ראשונה. ברם, הדרכה הלכתית זו אינה יכולה לעמוד עוד על כנה בשל שתי סיבות. ראשית, אין עוד צורך בה, בשל העובדה כי רוב מוחלט של הכלות נוטלות כדורים להסדרת הווסת, והן יכולות למנוע את קבלת המחזור באמצעים רפואיים. שניה בהן היא העובדה שאין מדובר עוד בהיבט המצווה של הביאה בלבד. הביאה אינה נתפשת על ידי בני הזוג כפעולה המכוונת למצווה בלבד, כי אם לאירוע דרמטי ומשמעותי מאוד בחייהם המשותפים, החייב להיעשות מרצון ולא מאונס. רשת האינטרנט מלמדת את הנכנסים לפורומים על טראומות עמוקות שנותרו מלילה ראשון שנעשה בכפייה ובהכרח של ההלכה שלכאורה, דבר שגורם נזק בל ישוער.

על כן, ההדרכה בספרות ההלכה לגבי הלילה ראשון חייבת להיות אפוא כזו: הקשר הגופני הראשון הוא סיום מעשה הנישואין, וטוב לבני הזוג לבנות את הפירמידה כולה - מקדושת האירוסין הנפשית והנשמתית ועד הקשר הגופני שביסוד הסולם. ברם, בניית קשר זה חייבת להיעשות ברצון ובנכונות פנימית של בני הזוג, ולעולם אין לקיימו באונס - לא של האחד את השני ולא של שניהם על ידי מה שנדמה להם כהלכה. אם יש צורך טוב לדחות ביום או יומיים ולעשות הכל ברצון. אם לא מצליחים בפעם הראשונה זה טבעי ושכיח, ומנוחה נכונה ומרגוע מאפשרים בדרך כלל להצליח בפעם הבאה.

 

 

השאלות המעשיות:

ספרות ההכנה לנישואין עברה שינוי חיובי ניכר בתחום ההדרכה לחתנים צעירים כיצד יש לקיים יחסי אישות. אמנם איני משוכנע כי טוב שרב יעסוק בכך, ואולי מוטב היה כי הרבנים ידריכו בעלי מקצוע בתחום הרפואה או בתחום הנפש לכתוב ספרים אלה. ברם, למעשה הספרות הקיימת היום בישראל נכתבה על ידי רבנים - זו של הרב אבינר הי"ו ולאחרונה ספרו של הרב אלישיב קנוהל הי"ו, ושניהם כוללים הדרכות מעשיות[29].

אנו נוטים להתרכז בעיקר בנוער ובזוגות צעירים גם בשל העובדה שהם ציבור שמסגרתית פונה אלינו. ברם, השאלות ההולכות ונעשות נפוצות יותר הן השאלות הנוגעות לזוגות שכבר חיים כמה שנים ביחד, ומחפשים דרכים לגיוון הקשר הגופני ביניהם. מטבע הדברים ומידת הצניעות לא אפרוש את השאלות בפומבי, ורק אציין שהן נוגעות לשאלות מה מותר ומה אסור בקשר הגופני, אלו טכניקות, האם מותר להתקלח ביחד, האם יש דרכים אלטרנטיביות לקיום יחסי אישות המותרות על פי ההלכה[30] וכדו'. אדגיש גם כי כלל קבעתי לעצמי כי כל מה שקשור לקשר הגופני ממש בין איש ואשתו איני מפרסם בחלק הגלוי של האתר, והוא נותר חסוי ונשלח בפרטיות לתיבת הדואר האישית של השואל. ישנם רבנים עם מדיניות פרסום ליברלית יותר, העוסקים גם בשאלות אלו בפומבי.

גם כאן יש צורך בשני דיונים. ראשון בהם הוא דיון פנים בית-מדרשי בדבר השאלה מה באמת מותר ומה אסור. ההלכה ציינה דברים רבים כאסורים מבחינת צניעות, כגון שימוש מיטתו ביום ודברים אחרים ביחס לאותו מקום. מאידך גיסא היא ציינה דברים המותרים כמו ביאה דרך אברים. בפני פוסק ההלכה השאלה העומדת מורכבת יותר, שכן היא עוסקת בהתנגשות בין יסודות הלכתיים, לאמור: בני הזוג רואים בהעצמת הקשר הגופני וגיוונו חלק בלתי נפרד מחיזוק הבית הטהור והקדוש שהם בונים. לעיתים מדובר בקרירות מינית היכולה להתעורר רק בעזרת טכניקות מסוימות, ולעיתים מדובר בצורך הדדי לשינוי ולגיוון. שאלות אלו נפוצות ברשת האינטרנט גם בשל האפשרות לשאול אותם, גם בשל ההיחשפות באתרים אחרים לאפשרויות השונות, גם בשל העובדה שהם עולים בפורומים לדיון פומבי (אך אנונימי), וגם בשל שינויי התרבות שאנו חיים בתוכם היום. יש צורך בספרות ההדרכה לנישואין העוסקת בשנים מתקדמות ותר. למעשה, רשת האינטרנט מלמדת כי ספרות זו חסרה מאוד בעברית.

בדרך כלל תשובה שלי לשאלות נראית כך. יסוד היסודות ההלכתי הוא שכל מה שאדם ואישה רוצים לעשות אחד בשני מותר להם לעשות. ברם, ההלכה הכניסה יסודות של צניעות לתוך מערכת הקשרים ואסרה מצד מידת הצניעות מעשים מסוימים. קומה גבוהה יותר עליה המליצו גדולי ישראל היא קומת הקדושה, של פרישות מסוימות כדי לקנות את יסודות הקדושה. אם אתם חיים באהבה וברעות נכון יהיה לטפס לקומות גבוהות יותר, ולא להישאר ברובד היסודי בלבד. ברם, אם הכרח לכם לעשות זאת, בשל העובדה שהדבר נזקק לצורך בניית יחסים עמוקים ביניכם - ראו טוב ביניכם, ושלום הבית קודם לכל דברים כולם. כאמור, תשובות אלו, ובעיקר השאלות, אינן מפורסמות ברבים.

 

שמירת הדאורייתא בלבד:

החשיפה הגדולה שרשת האינטרנט מאפשרת הביאה לידי עליית משקלה של העמדה המפרה את יסוד הלאו של "לא תסור" וקובעת שבת לעצמה בשמירת שבעת ימי דאורייתא בלבד. רשת האינטרנט העצימה מציאות זו בגלל סיבות שונות: כאמור לעיל, הדיון עצמו נערך בפורומים שאינן מונחים על ידי אנשי הלכה; בפורומים אלה מצוטטים פסקים שניתנו על ידי פסקי הלכה במצבים חריגים מאוד - בדרך כלל כשאחד מבני הזוג הוא חילוני ואינו מוכן כלל לשמור על טהרת המשפחה, והדבר נאמר במצבי דיעבד שבדיעבד (אני יודע על רב גדול מסוים שפסק כך, ועמדות אלו מסתובבות בפורומים); נשים המספרות כי החליטו לנהוג כך ואינן נתקלות בביקורת; דיונים פומביים במציאות של ביוץ מוקדם, המקשה על כניסה להריון בשמירת כל חומרות הרמ"א ועוד ועוד. ספרות ההכנה לנישואין חייבת לכלול בתוכה אמירה חד- משמעית בדבר משקלם של חז"ל ושל הפוסקים, ובדבר החשיבות העליונה של שמירת דיני דרבנן, ואף חומרות שהתקבלו על ידי כלל ישראל. בלוא זה אין ההלכה נשמרת כראוי, ואין דיני דרבנן מקבלים עת מעמדם האמיתי כפי שנוהגים בהלכה בישראל. יש לשלול את שמירת הדאורייתא בלבד בכל תוקף. לעיתים נדירות (לדוגמה: כאשר מדובר במצב בו רק בן זוג אחד חזר בתשובה) ניתנת הדרכה הלכתית כזו. אולם הדרכה זו חייבת להיות מסויגת מאוד, עם הדגשה שמדובר בהדרכה זמנית בלבד ולא במציאות קבועה, וצריך הפוסק מאוד מאוד להיזהר שלא יעודד החלקה במדרון החלקלק. בספרות ההדרכה לקראת נישואין אין להעלות אפשרות זו, אולם יש לכתוב כי בשעה שיש בעיות קשות יש לשאול שאלת חכם.

 

סיוע בשעת לידה:

קשה למנות את מספר השאלות העוסק בשאלת השתתפות הבעל בלידה והסיוע שמותר לו להגיש[31]. הלידה אינה נתפשת עוד כחוויה שעוברת האישה לבדה יחד עם המיילדת, כי אם כחוויה זוגית. מדובר במערכת הכנה ללידה בה משתתפים גם הגברים, ובנוכחות שגרתית של הבעל בחדר לידה ובציפיות גדולות של הנשים שהבעל יסייע בעדן בשעה שהן זקוקות לו. במקביל, הנימוקים ההלכתיים האוסרים סיוע כזה עומדים במוקד שאלות רבות המופנות אל הרב. הנחת השואלים היא שמפני שתי סיבות עיקריות יש להתיר כל דבר בשעת לידה. ראשונה בהן היא העובדה שאין שום סיבה לאסור - אין כל חשש שמא זיקה זו תתדרדר לקיום יחסים או למשהו הקרוב לכך, ועל כן אין כמחסום הטבעי כדי לעמוד בפרץ ולמנוע כל אפשרות של איסור ביאה במצבי נידה. שניה בהן היא העובדה שהותרו דברים רבים מפני שיקולי פיקוח נפש קלים בהרבה, ואם אלה הותרו מדוע ייגרע חלקו של סיוע הבעל שהוא הכרחי הרבה יותר מאשר הדלקת המנורה בשבת. לעיתים נשאלת שאלה זו דווקא על ידי הבעלים שאינם מבינים מדוע אסור להם לחוות את הרגע היקר ביותר של חייהם - ילידת ילדם. במקום בו אין התמודדות עם שאלות אלו אנו מוצאים לדאבוננו הגדול פריצה של גדרי הלכה, והתכחשות להלכות מפורשות בשולחן ערוך !

פתרונות טכניים כגון עזרה עם כפפות שאינה מגודרת כנגיעה מביאים הרבה פעמים לנזק הלכתי גודל יותר מאשר התועלת. ספרות ההכנה לנישואין חייבת אפוא להתמודד עם שאלות אלו. מחד גיסא לנסח במדויק מה מותר ומה אסור, ולבחון מה מידת השפעת השינוי בסדרי הלידה בבתי היולדות המודרניים על עמדתה של ההלכה - עד כמה ההלכה מקבלת את ההזדקקות של האישה לסיוע ותמיכה שבעת לידה בעידן המודרני כיסוד המתיר מצד דיני פיקוח נפש ודומיהם לבעל לסייע בידה במגע. במקביל, לבאר את יסודות האיסור, ובעיקר את העובדה שהאיסור אינו נובע מחשש כי במציאות זו תהיה התדרדרות לידי ביאה, אלא מדרכה היסודית של ההלכה לאסור כל קשר בין איש ואשתו בזמן שיש דם איסור - אפילו כאשר מדאורייתא הוא מותר כמו דם בתולים, קל וחומר כאשר הוא אסור.

 

הסטיות:

בדברי על סטיות אני מתכוון לדברים המוגדרים מבחינה הלכתית כחטא. בכלל ראוי לנו לאמץ את הלשון הישירה, ולא "לכבס" את המילים, כי אם לדבר על דברים אסורים במובן המלא של המילה. כך לא ניתן להתחבא מאחורי מילים הנשמעות טוב, אלא לעמוד ישירות מול המציאות ולא להתכחש לה.

ההלכה, הצניעות והקדושה, מגדירים גם תחומים אסורים. ברם, כיוון שניתן יצר רע באדם לא תמיד נשמרות הדרכות ההלכה, ובני זוג מוצאים את עצמם או את בן הזוג השני חוטא. שתי התופעות השכיחות בין החטאים הם חטאים וירטואליים הנעשים דרך האינטרנט - בין בשיחות אינטימיות עם בני זוג זרים, ובין בגלישה לאתרים פורנוגרפיים והתגרות מינית בהם. התופעה השניה היא עשיית מעשה של ממש, שנעשה נפוץ יותר מסיבות שונות, אך גם לרשת האינטרנט יד בדבר. היא מזמנת אפשרויות רבות יותר למפגש, היא מעודדת היסחפות וגלישה, היא גורמת לאדם להיות לא מרוצה מבן זוגו בשל העובדה שהוא רואה בעיניו במקומות אסורים דברים טובים יותר, והיא גם פרוצה יותר בשל מפגשו של הגולש עם עמדות שאינן רואות במעשה הזה איסור.

כאמור לעיל, יש צורך בשני עניינים. ראשון בהם הוא פסיקה הלכתית חד משמעית הנוגעת לניאוף הוירטואלי. אין זה מספיק כי יהיה איסור כללי על גלישה למקומות אסורים. לדעתי יש לאסור לחלוטין, בגזירה הדומה לגזירת ייחוד, שיחה בצ'אט עם בן זוג זר. חלק מ"מעלה מעל באישה" צריך להיות נאמנות מוחלטת לבן הזוג, ואיסור שיחה אינטימית עם מישהו אחר - בין מעשית ובין וירטואלית. איסור זה עומד לעצמו בשל הברית שנכרתה ביניהם, ולא זו בלבד אלא שהוא גם צריך להיות סייג לאיסור ההתדרדרות האפשרית. מעבר לכך, יש בכלל להתייחס אל המחשב כאל דבר האסור בייחוד, ואין לגלוש בשעה מאוחרת, כשבני הבית אינם ערים וכדו'. זה גם צריך להיות הנוהג והנוהל כלפי הילדים בגילאים מבוגרים יותר, אולם אין אנו עוסקים בכך במאמר זה.

שני בהם הוא ההתמודדות עם הסטיות בשעה שאירעו. ספרות ההכנה לנישואין חייבת לכלול בתוכה פרק העוסק בדרכים בהם בני הזוג יוצאים ממשבר של אחד מהם ומנפילה בתחומים השונים כמו גם בתחום הוירטואלי. כאמור בראש פרק זה. יש להיזהר מתופעת הנבואה המגשימה את עצמה. ברם, כשם יש הלכות תשובה במקום בו אדם נופל כאשר הוא עומד מול עצמו, צריכים להיות מנוסחות דרכי התמודדות בנפילות ותשובה לזוגיות במקום בו אדם נפל גם מול בן הברית עימו בא בקשר הנישואין.

 

דחיית לידה ראשונה.

אין צורך להאריך בתפוצה של שאלה זו ובמשקלה ההלכתי, שכן זו ידועה לכל רב. תרומת מאמר זה להצבת השאלה תהיה רק בציון שתי עובדות שרשת האינטרנט מגלה. ראשונה בהן- היא מגלה את ההקף הרחב של השאלה, וניתן לומר כי כמעט כל זוג שמתחתן לפני שסיים את לימודיו האקדמיים שואל שאלה זו - אם לפני הנישואין ואם מיד לאחריהם. עניין שני הוא העידוד הגדול שבפורומים לבנייה נכונה (בעיני המתדיינים) ומרווחת של משפחה, וכן ציטוט סלקטיבי של פסקים שפסקו רבנים, או לחילופין מדריכות כלות ושאר אנשים, שבדרך כלל מצוטטות רק השיטות המתירות. בדרך כלל מופיעה בספרי ההלכה בעברית ההדרכה של "לשאול שאלת חכם", וזאת על מנת למנוע היתר גורף של מניעת הריון והפניית השואלים לייעוץ אישי.

נראה כי ספרות ההלכה ההדרכתית אינה יכולה עוד להתחמק מלהציב הדרכה מסודרת ופומבית לשאלה זו. הדרכה זו תורכב משלושה חלקים: החלק הראשון ידגיש את נקודת המוצא, שהיא טבעיות הקשר שבין איש ואשתו, חשיבות ההולדה והפריון, מצוות העשה של פרו ורבו, הזוגיות וכדו' - שכל אלה עומדים בבסיס ההלכה היסודית של שלילת דחיית לידה ראשונה באמצעים רפואיים. ההדגשה בחלק זה תהיה כי אנו מבקשים לחיות חיים לכתחילה, ולא לתור אחר היתרים. בחלק השני יבוארו הסיבות השונות מפני מה ניתן בכלל להיכנס לדיון על העניין - חלק מהסיבות תידחנה וחלק מהסיבות המהוות יסוד בהלכה תוצגנה כראוי תוך הדגשה שמדובר בדיעבד. בחלק השלישי תהיה התייחסות גם לשאלת הטכניקה המותרת על פי ההלכה.

 

סיכום:

אין אנו נביאים, ואין אנו יכולים להעריך מה תהיה דמותם של שומרי ההלכה בעתיד הנראה לעניין. נראה כי העידן בו אנו חיים מחייב אותנו לחזק את מסורת ישראל בשתי דרכים. ראשונה בהן היא לעמוד כצוק איתן מול הגלים המבקשים לשטוף את הקרקע היציבה של ההלכה. כיוון שכבר למעלה משלושת אלפים שנים הלכה זו קיימת אין היא צריכה לחשוש מפני רוחות סערה כבדות, ואף שרוחות אלה תבעו ממנו מחירים קשים והביאו לחורבן נורא, קמה ההלכה וגם ניצבה והתגברה על המשברים השונים. שניה בהן היא לבחון בחינה מתמדת את הדרכים למימוש ההלכה במציאות ימינו, ואת השינויים המחייבים לשוב אל הדיון ההלכתי ולבחון את עמדתה של ההלכה ביחס למציאות המשתנה. מובן הדבר שאין מדובר רק בפסקי הלכה כי אם גם בדרכים להנחיל לציבור פסקים אלה ולחזק את שמירתם.

מוקדם עדיין להעריך האמנם האינטרנט ישנה פני מציאות, או שלאחר המפץ הגדול יתברר כי למעשה דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, ומה שהיה הוא שיהיה. ברם, כיוון שיש סיכוי שהמציאות הגלובלית והציבורית שרשת האינטרנט יוצרת לא תיעלם, או לפחות תלווה אותנו למשך שנים רבות, נכון יהיה כי נכיר בעובדה זו ונתור אחר דרכים נוספות לחיזוק דבר ד' והנאמנות לו.

 

 


[1] "אין האשה מתקדשת אלא לרצונה והמקדש אשה בעל כרחה אינה מקודשת" (רמב"ם, הלכות אישות ד, א).

[2] ראה רמב"ם שם י,א: "הארוסה אסורה לבעלה מדברי סופרים כל זמן שהיא בבית אביה, והבא על ארוסתו בבית חמיו מכין אותו מכת מרדות, ואפילו אם קידשה בביאה אסור לו לבוא עליה ביאה שנייה בבית אביה עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתיחד עמה ויפרישנה לו, וייחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה והוא הנקרא נישואין בכל מקום...".

הנבואה דימתה את תקופת האירוסין להליכה במדבר: "... כה אמר ד' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיהו ב,ב); : ...וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים" (הושע ב, יז). דימוי זה מלמד הרבה על יסוד הקשר הנפשי בין בני הזוג קודם הנישואין.

[3] ראה נידה לא ע"ב: "תניא, היה ר"מ אומר: מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה - מפני שרגיל בה, וקץ בה, אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה. ראה על כך בספרי וארשתיך לי לעולם, רמת הגולן תשנ"ח, עמ' 26-27.

[4] ראה הרב א. ליכטנשטיין, ‫המשפחה בהלכה, בתוך: משפחות בית ישראל (תשלו) עמ' 13-30.

[5] ראה: י. אחיטוב, מפי ספרים ולא מפי סופרים; לסוגית חופש ההוראה, בתוך: סיני קז (כסלו-טבת תשנא) עמ' קלג-קנ.

[6] על השפעות כל אלה ראה את מאמרו של הרב ב. לאו, עשה אזניך כאפרכסת; אחריות, צנזורה ולימוד התורה בעידן מאגרי המידע, בתוך: אקדמות יד (תשסד)עמ' 155-174.

[7] Ask the Rabbi.

[8] ראה מאמר הסוקר את השו"ת הירטואלי בתחילת דרכו, ומעלה את השאלה האם מדובר בשינוי צורה בלבד, או שיש לו גם השפעה גדולה על התוכן בגיליון השני של כתב העת של חברת NDS, ירושלים 2001.

[9] הכתובות המדויקות של האתרים: כיפה - http://www.kipa.co.il/ask/ . מורשת - http://www.moreshet.co.il/ .

[10] שו"ת בניין ציון החדשות, סימן כג.

[11] ראה רמב"ן על התורה טו,כב; ראה הרב א. וסרמן, תינוק שנשבה; המושג והשלכותיו ההלכתיות, בתוך: צהר ד (תשסא) עמ' 31-41

[12] במינוח סתירה אנו מתכוונים למינוח המקראי וההלכתי של סתירה בפרשת סוטה, ראה רמב"ם הלכות סוטה א,ב: "הסתירה האמורה בתורה ונסתרה היא שתסתר עם אותו האיש שאמר לה אל תסתרי עמו, בפני שני עדים...".

[13] ראה לעיל הערה 8.

[14] ראה נדרים כ ע"ב.

[15] ראה שולחן ערוך או"ח תרח, ב וברמ"א שם.

[16] ראה את הפולמוס בתשובה http://www.moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=5329.

[17] הרב ש. אבינר, עצם מעצמי : עניני חבור בין איש לאשתו. בניך כשתילי זיתים : תכנון משפחה ומניעת הריון, ירושלים תשמ"ד; הרב א. קנוהל, איש ואשה : זכו שכינה ביניהם : פרקי הדרכה לחתן ולכלה, כפר עציון תשס"ג.

[18] המעיין היטב יראה שבדבריי התייחסתי למסגרת המשפחה המסורתית בלבד, ולנאמנות והקדושה המצויים בבסיסה. אסור לנו להגזים באידיאליזציה של המשפחה היהודית בתחום היחסים הפנים-משפחתיים, ולהתעלם מהמחיר הנכבד של הפטרנליזם ששלמו הנשים והילדים. כמו כן ספרות השו"ת מלמדת על מערכת סטיות שאירעו גם במשפחה היהודית המסורתית.

[19] רבני 'צהר' מקיימים ביניהם דיון סגור במערכת האינטרנט בכתב עת וירטואלי מיוחד הקרוי "קשר רבני". זו גם ההזדמנות להציע בפני הרבנים המעוניינים ליטול בו חלק לפנות למערכת כתב העת, בכתובת: zoharz1@zahav.net.il. דברים אלה נכתבו באחד הגיליונות הקודמים. אני מבקש להדגיש כי מדובר בסיכום השאלות העומדות בפני הרבנות, ולא בתשובות לשאלות אלו.

[20] קשר זה התחיל ברשת האינטרנט, אך הגיע לשיחות טלפון ולפגישות פנים אל פנים. הוא חייב התוודעות לספרות המחקרית על הנטיות ההפוכות, ואף פיתוח כלי ביקורת כלפיה. מעבר לכל דיון הלכתי, המצוקה הקשה המבוטאת בחיי ההומוסקסואלים המשתייכים לחברה הדתית היא קשה מאוד.

[21] מאמר מסודר על כך ניתן לקרוא בגיליון העשרים של כתב העת של צהר (מצוי בהכנה לדפוס). קבוצת תמיכה שהוקמה סביב שיטה זו ניתן לראות ב http://www.atzat-nefesh.org/an/default.asp.

[22] ראה לדוגמה בספרי הושע וירמיהו בפרק ב.

[23] ראה מאמרי, אשר בנו שתיהן את בית ישראל, בתוך: כתנות אור, בירור אמוני בסוגיות הצניעות, ירושלים תש"ס.

[24] ראה הרב י. שפירא, אשיב ממצולות : על נפתולי הנפש ונועם התשובה בענייני קדושת הברית, רמת גן תשס"ד.

[25]ראה לדוגמה: ; http://www.moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=39092

[26] ראה רמב"ם הלכות דעות ג,א, אך השווה דבריו לסוף הלכות נזירות.

[27] ראה לעיל הערה 14.

[28] ראה את הפרק "עז החיים הטבעיים בספר "וארשתיך לי לעולם" (לעיל הערה 3).

[29] ראה לעיל הערה 17.

[30] ראה רמ"א אבן העזר כה,ב.

[31] ראה פולמוס בעניין זה תחת הכותרת "בגלל ההלכה אני לא יולדת יותר", http://www.moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=10022

 

 

בית המדרש