ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עמך עמי ואלוקיך אלוקי - על הגיור לאור מגילת רות

ע"י: הרב יובל שרלו

רות המואביה מהווה אבן פינה בדיון על הגיור בימינו. הרב יובל שרלו מנסה להתבונן בשאלת הגיור לאור מגילת רות.

 


זהותו הלאומית של עם ישראל מושתת הייתה במאות השנים האחרונות על בסיס זהות דתית. לא ניתן היה להפריד בין זהות דתית לזהות לאומית. המשך מסורתו של עם ישראל ודרכו מימי אברהם אבינו ועד לזמן החדש גיבש תודעה עמוקה של קשר ערכי רוחני. קיום מצוות, אורח חיים דתי, אמונה באל אחד וזיקה עמוקה לחלקי העם היהודי - כולם עלו בקנה אחד. למעלה מזו, הזיקה הייתה סגולית במהותה. הדבר שביטא אותה יותר מכל היא מצוות ברית המילה, שלמרות מוזרתה וחוסר היכולת להבינה בשכל אנושי, למרות הצער הגופני הזמני הנגרם לאהוב מכל, מקוימת במסירות נפש על ידי היהודים כולם. בכך מוטבעת בגוף עצמו זיקה לדבר מה העומד מעבר לרציונאל, גבוה ממנו ומחובר אל עולמות רזיים.


חידוש גדול חידשה התנועה הציונית. אחת ממהפכותיה היא יצירת זהות עצמית שאיננה דתית. ללא ניתוק וניכור, כנגד ההתבוללות והאסימילציה, נוצרה זהות חדשה המושתת על שותפות בתנועה הציונית. מטבע הדברים, שותפות זו שימרה את הזהות הקודמת ולא ביטלה אותה. לא על חורבותיה היא קמה אלא בשינוי מתמיד. אחד משיאיה הנוכחים של הזהות החדשה היא נכונות קבוצות שוליים להגדיר עצמם בהגדרה 'ישראלית', שאינה קשורה לזהותם היהודית כלל ועיקר. האפשרות לחשוב כך מעידה על השינוי והתמורה, אך דחיית עמדה זו על ידי רוב רובו של העם היהודי מעידה על אי קיום רצון התנתקות משורשים עמוקים.


הזרם המרכזי, הציוני, לא ביקש לעקור את זהותו היהודית. אדרבא, הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל הייתה מהגדרות היסוד של התנועה הציונית. לפיכך, גם הזהות היהודית העיקרית, שמירת הקשר והמסורת, ראיית מדינת ישראל כחוליה בשלשלת הדורות וזיקה עמוקה ליהודי התפוצות היוו אבני יסוד במדינת ישראל. גם השמירה על סממנים ציבוריים דתיים אינם עומדים בסתירה לרצון רוב הציונים.


אולם, קיומן של הגדרות נוספות של זהות יהודית הופך לסוגיית יסוד כאשר עוסקים בגיור. ישנו פער עמוק בין התייחסות כלפי מי שגדל בבית פנימה לבין מי שמבקש להצטרף אליו מבחוץ. מבן בית דורשים הרבה פחות, כיוון ששורשיו העמוקים, הלא מודעים והלא רצוניים, מהווים דבר מה יסודי ושורשי יותר מכל הניתן לרכוש בדרך התנהגותית ובלימוד רעיוני. שונים הדברים כאשר מדובר בהצטרפות - כאן מתבקשת השאלה מה יהיו הקריטריונים להצטרפות למשפחה. מאח דורשים הרבה פחות מאשר מבעל המצטרף כחיצון, בשלב הראשון, למשפחה.


שתי הזהויות דורשות את שלהן. הגיורת הידועה ביותר, רות המואביה, שאת מגילתה אנו קוראים בחג השבועות, הגדירה היטב את הגיור: "עמך עמי ואלוקיך אלוקי". בכך לימדה כי שתי זהויות לאומה - זהות לאומית ('עמך עמי') וזהות דתית ('ואלוקיך אלוקי'). בכך סימנה לדורות את נתיב הגיור הרצוי. הזהות היהודית המסורתית, זו הממשיכה מהר סיני עד לימינו אנו אינה מתפעלת משינויי הזמן. היכן לא היינו - בשיא תפארתנו בימי שלמה ובנפילתנו בגירוש ספרד, תחת הכיבוש האשורי ובעצמאות מדינת החשמונאים. שינויים מועטים נעשו באופן הכניסה לזהות הדתית העמוקה הזו אולם עיקרם כזהות דתית לא השתנה. גם אם מבחינה פורמאלית לא בכל המקורות מופיע הצורך בקבלת מצוות הרי שדבר זה נובע מהיות קיום מצוות המובן מאליו של תהליך ההצטרפות לעם ישראל. אין למהר ולגדוע את האילן משורשיו הדתיים ולהכריז על אלטרנטיבה. שורשי הקיום היהודי עמוקים דיים כדי לעמוד בשינויים חפוזים, וניסיון לקבוע משהו אחר לגמרי לא יעמוד במבחן רוחות הסער האוניברסליות.


מנגד, לא ניתן לדחות את ההכרה שדבר מה השתנה בזהות היהודית, והיא אינה עומדת על שורשים דתיים בלבד. נוספה לה ההתחדשות הלאומית, תחיית השפה העברית, שיבה לחיים הטבעיים והנורמאליים. אף אלה צריכים למצוא מקום בתהליך הכניסה לעם ישראל. ואמנם, אולפני הגיור ותוכניות ההכשרה לגיור חידשו לימודים אף בתחומים אלה. הגיור הדתי התרחב אל מעבר לכניסה למסורת ישראל והעמקה של ממש נעשתה בתחומים הרבים. כך יקבל עם ישראל אל תוכו אנשים נוספים המבקשים למצוא את דרכם אליו.


היחס לגרים הוא דואלי. מחד גיסא, מעולם לא הייתה התלהבות יתרה מגרים - "קשים גרים לישראל כספחת". בדת היהודית אין משהו המקביל למסיון. להפך, את המבקש להתגייר משכנעת ההלכה לפרוש מהרעיון, ומערימה קשיים בפניו. אנו איננו חשים צורך להוכיח את קיומנו על ידי הרחבת המעגל. מנגד, כיוון שהחליט אדם להתגייר מרחיבה התורה בצוויים הרבים העוסקים ביחסנו אליו. התורה אוסרת על אונאת גר וציעורו, מחייבת את הזמנתו ואירוחו בימי השמחה והמועד ומדגישה את מעמדו היקר בעיני הקב"ה. זו המציאות שמדינת ישראל נקלעה לה. בתוכנו אנשים רבים שאף אם לא הייתה התלהבות  של ממש להרחיב את עם ישראל ולהפוך את האומה הישראלית כנקודה שואבת לאנשים רבים, כיוון שהם בתוכנו יש למצוא את המסלול של שיתופם, לא רק בהוויה הישראלית המתחדשת אלא גם בשורשים העמוקים של הוויה זו. אצל יהודי המחובר לעם ישראל דרך אימו טבועים יסודות אלה במהותו הפנימית. את הבא להצטרף אנו מבקשים שישלים את החסר בשתי הזהויות העמוקות של עם ישראל. מציאות זו שנכפתה עלינו מחייבת את פתרונה, כדי שלא תתמוטט הזהות הסגולית של האומה, ולא יקטע חס וחלילה המסע הארוך בו אנו מצויים. אולי דווקא תהליך הגיור יסייע בידנו לחדד שוב את זהותנו הכפולה, ארוכת הימים ולמודת אוצרות עולם.

 

 

בית המדרש