ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עניינים שונים בתפילה

ע"י: הרב שי פירון

המאמר דן בהלכות תפילה, קדיש,שמנה עשרה ועוד

 


תפילה לפני זמן תפילה


שאלה: האם לא עדיף בימי החורף, כאשר המנין בקיבוץ  מתקיים לפני זמן הנץ החמה, להתפלל ביחידות?


תשובה: בתפילה מדרגות שונות, ויש לנהוג ע"פּ סדר העדיפות כדלקמן:


-1 עיקר המצוה  - תפילת ותיקין. היינו בשעת הנץ החמה.


-2 מצוה מן המובחר - להתפלל אחר הנץ החמה.


-3 אין למחות ביד אלו  המתפללים מזמן שיכיר את חברו ממרחק ד' אמות, שהוא הרבה לפני זמן הנץ  החמה. ישנן מדרגות נוספות, אך אין  ענינן לכאן.


החפץ חיים פסק שתפילת ותיקין  ביחיד עדיפה  על תפילה  בציבור בזמן אחר. )משנה ברורה סי' נח'(. נראה, שהרב  פינשטיין חולק (שו"ת אגרות משה). אולם, במקום בו יפגע המנין המרכזי, יש להעדיף תפילה בציבור קודם זמנה על פני תפילה ביחיד בזמנה. ועיין באורך בתחומין חלק ח'  עמ' 403-410.


 


הצירוף למנין


-1 "צריכים להזהר שלא למנות את האנשים לגולגלותם לידע אם יש מנין. כי אסור למנות את בני ישראל  אפילו לדבר מצוה שנאמר: "וישמע שאול את העם  ויפקדם בטלאים".


-2 נהגו למנותם בפסוק: "הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם". ומותר למנותם גם במחשבה או ע"י האגודלים.


-3 יש אומרים שעל ידי דבר אחר (אגודלים, טלאים וכו') מותר אפילו שלא לצורך.


-4 בכל מקרה, מנין עשרה לתפילה הוא ודאי מנין לצורך.


-5 מי שעומד במקום שאם תסגר הדלת יהיה מבחוץ, לא מצטרף למנין עשרה.


 


מדוע שלא נתרגם את הקדיש לעברית?


מסדר התפילות שבעין הנצי"ב נפקד מקומן של כמה מהתפילות היפות  המופיעות בסדר התפילה המקובל בתפוצות ישראל. די אם אזכיר את תפילת "בריך שמיה" הנדפסת בסדר הוצאת ספר תורה. תפילה זו, שחוברה כפיוט מדהים ביופיו ובעומקו, תפילה ליתר קשר בין האדם, התורה ואלוהים.  די אם נזכיר את המשפט בו מסתיימת התפילה: "יהי רצון מלפניך, שתפתח ליבי בתורה ותמלא משאלות לבי בתורה, ותמלא משאלות לבי ולב כל עמך ישראל לטובה לחיים ולשלום" )תרגום(. ומדוע שלא נאמר תפילה זו, בשפה העברית?  האם הפתרון הנכון הוא להשמיט? )התרגום נדפס בסידור "רינת ישראל"( . ומדוע שנשמיט את סדר אמירת הקדיש, הרי גם תפילה זו נאמרת בארמית?


נוסחים הדומים לקדיש שבידנו, מופיעים בתלמוד מספר פעמים. לעיתים נדפסו בעברית: "בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשת ועונין: יהא שמו הגדול מבורך" )ברכות ג'(


ולעומת זאת:  "אמאי קא מקיים אקדושה דסדרא ואיהא שמיה רבה מברך" )סוטה מט(.


ואין אנו יודעים אם לכתחילה נתקנה  התפילה בעברית ואח"כ תורגם לארמית או להיפך.


 


תפילה על הודאת גשמים


שאלה: מזה כחודש ימים  אנו מוסיפים לתפילתנו תפילת "ועננו"  על עצירת גשמים. 


א- האם לאחר הגשמים הברוכים שירדו בימים האחרונים, אין מקום להדות על הגשמים שירדו?


ב- מתי נוכל לפסוק  מלומר תפילת "ועננו"?


תשובה:


צודק השואל בהפרדה שבין שתי שאלות: ההודאה על הגשמים, הפסקת תפילת "עננו".


א- בשולחן ערוך נפסק: "אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים  - מברכים עליהם אע"פ שלא ירדו כדי רביעה"  - שולחן ערוך  סי' רכא' סעיף א'.


ומהו השיעור לברכה זו? בגמרא מובא סימן "משיצא חתן לקראת כלה" היינו שכנגד הטיפה  הנוגעת בארץ קופצת טיפה אחרת.


ומה מברך?  אם אין לו שותף - מברך שהחיינו.


                 אם יש לו שותף - מברך הטוב והמיטיב.


                 אם אין לו שדה מברך - מודים אנחנו לך ה' אלוהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו,


                 ואילו פינו מלא שירה כים וכו'  עד הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו וחותם  ברוך...


                  אל  רוב ההודאות."


כיצד ננהג בבית הכנסת שלנו? חברי הקיבוץ שותפים בקרקעות הקיבוץ - לפיכך עליהם לברך ברכת הטוב והמיטיב.


כיצד ינהגו המועמדים? התושבים? הרי עליהם לברך "ברכת מודים אנחנו לך".


לפיכך, נאמר השבת ברכת הטוב והמיטיב בשם ובמלכות ולאחריה תפילה על הודאת גשמים בלי שם ומלכות.


ב- הקריטריון להפסקת אמירת תפילה על  אמירת גשמים הוא רוב גשמי התקופה החודשי ע"פ הממוצע בשנים קודמות. כפי הנראה )מעודכן ליום ד'  בלילה( טרם הגענו לשיעור האמור.


 


דיני אמירת 'מודים' ע"י הש"ץ


 


לא פעם נתקלתי בתופעה שהחזן מגיע לתפילת "מודים" בחזרת הש"ץ,  ובזמן שהציבור אומרים "מודים דרבנן" אומר הש"ץ את תפילת מודים בלחש. חשוב להדגיש שאת תפילת המודים צריך לומר בקול כמו שאר חזרת הש"ץ. המשנה ברורה מכנה הנוהגים כך כנוהגים "מנהג גרוע".


 המשנה ברורה כתב שיש אומרים שאין להשתחוות במודים אלא לנענע את הראש מעט (שו"ע קכ"ז,א) יש אומרים שאת כל תפילת  מודים יש לעשות בהשתחויה אחת. יש אומרים שיש לזקוף את הראש בשעה שאומרים את שם ה'.


 


קדינויות בעלייה לתורה:


1. "גדול השלום" ורצונו של כל בר דעת  להרחיק עצמו ממחלוקת. כל שכן בבית הכנסת, שהוא "מקדש מעט". חובה על כולנו להקפיד כל כבוד המקום ועל כבוד הקהל.


2. פעמים, נוצרת אי נעימות בשל מספרם הגדול של המעונינים בעליה לתורה. ברצוני להתוות קריטריונים ברורים המבוססים על דברי המשנה ברורה:


ראשונים - א- חתן ביום חופתו. ב- בר מצוה ביום  הכנסו למצוות. ג. עליה לתורה בשבת הראשונה הסמוכה להיותו בר מצוה במידה ויום הולדתו לא חל ביום שיש בו עליה לתורה.


שני -        חתן, בשבת שלפני החתונה.


שלישי  -  יום זכרון )יארצייט( לאב או לאם, כשחל ביום העליה לתורה.


רביעי -    אבי הבן בשבת שלפני המילה.


חמישי -    ברכת הגומל.


נוהגים להעלות את אבי הבן בשבת בר מצוה.


3. כשחל יום זכרון )יארצייט( ביום אחר מימות השבוע, או על הורי אשתו, או על קרובים אחרים, אין לו קדימות בעליה לתורה. במקרה זה על הגבאים לבחון  את המציאות  המתאימה לאותה שבת ולהחליט   בהתאם לשיקול דעתם.


4. אין הבדל בין עליה לתורה בשחרית או מנחה או ביום חול.


5. בתפילת מוסף אנו אומרים:"וכל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם".


ויש מי שפירש: יש מי שעוסק בצרכי ציבור ולא זוכה לתמורה ציבורית הולמת. לכן, אנו מבטיחים להם:"הקב"ה ישלם שכרם". מלאכת הגבאי  דורשת עדינות  וחכמה רבה. לפיכך, למרות סדר הקדימויות המפורט לעיל, פעמים הכלל הוא: "הכל לפי  ראות עיני הדיין".  יחד עם זאת, ראוי להתייחס לכללים אלה שהרי רק כך נוכל למנוע טענות. הגבאים שוקלים את סדר  הקדימויות ע"פ  הקריטריונים דלעיל, ואין להפעיל עליהם לחץ מיותר.


 


 

 

 

בית המדרש