ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

חובת גיוס לצבא - לפרשת במדבר

ע"י: הרב יובל שרלו

תודעת הצבא וחובת הגיוס למרכז ההוויה הישראלית עולה מפעם לפעם לכותרות. מעודנו ידענו כי הצבא הוא חלק בלתי נפרד מתקומת ישראל, והשרות בו הוא מצווה גדולה מן התורה. מצווה זו כה גדולה, המתבטאת בנזיפת משה רבינו בשני השבטים "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשוב פה". מראשית ההלכה לארץ מוקם צבא, וזכות גדולה היא ליטול חלק במצווה הגדולה של השרות בו.


פרשנים רבים עסקו בשאלה מפני מה פותח ספר במדבר במפקד. עיקר שאלתם נובע מהעובדה כי לא מזמן נפקד עם שישראל - בשעה שנבנה המשכן וכל אחד הביא את מחצית השקל נעשה מפקד מדוייק של האומה, ונודע מספרם של "כל העובר על הפקודים". תשובות רבות נתנו לכך, ונראה כי בפשוטו של מקרא יש להתייחס באופן מיוחד לאחת השיטות המופיעות ברמב"ן.


הרמב"ן מפנה את תשומת הלב למילים הפשוטות בתורה העסקות במפקד. סגנון התורה מדגיש את העובדה כי במפקד זה נפקד "כל יוצא צבא בישראל". העובדה כי גיל המינימום לכניסה למפקד הוא עשרים, העובדה שלא מדובר על נשים, העובדה שמדובר על יוצא צבא, מלמד את תכליתו של מפקד זה - זהו מפקד צבאי הנערך לאחר סיום הקמת המשכן.


ומפני מה נערך מפקד צבאי בשעה הזו ? עם ישראל מתחיל להתכונן לכניסתו לארץ ישראל. בסך הכל מפרידים אחד עשר יום מחורב ועד קדש ברנע דרך הר שעיר. תחילת המסע מתוכננת לעשרים באייר, כפי שכתוב בפרשת בהעלותך, ואם כן - עוד כחודש (ספר במדבר מתחיל באחד לחודש השני) הם עומדים בשערי ארץ ישראל. הכניסה לארץ ישראל לא תהיה חלקה - הדבר יחייב מאבק צבאי, ואף כי ריבונו של עולם ישלח את צרעה לפנינו, צרעה זו לא תפטור את ישראל מלממש את נצחונו בכוח צבאי. בשל כך יש צורך להקים צבא, וזה אשר מתחולל במחנה ישראל בתחילת הספר.


עד עתה מדובר בשבטים של אזרחים הבורחים מעבדותם, ומונהגים לקראת קבלת עול מלכותו של ד'. מעתה והלאה אנו צועדים צעד נוסף בהפיכתנו לעם - מארגנים את הכוחות, מחלקים את המחנות, קובעים דגלים, מסדרים את השבטים סביב המשכן, פוקדים על סדר מסע  - כל אלה סימנים מובהקים של מחנה צבאי, המאמתים מאוד את פירושו של הרמב"ן בדבר תכלית המפקד.


הרמב"ן אינו מסתפק רק בהערה הנוגעת לתכלית המפקד, כי אם קובע יסוד כללי של התורה: "כי התורה לא תסמוך בכל דרכיה על הנס". זהו חלק מפירוש רמב"ן המופיע כמה וכמה פעמים בתורה. דרכה של תורה הוא לפעול במסגרת חוקי הטבע, ולא לסמוך על ניסים. משום כך התורה מצווה על הקמת צבא ולא על ציפייה לניצחון שמיים ללא מאמץ מצדנו, והתורה מצווה על שליחת מרגלים ואינה מצפה לצרעה שתישא אותנו בכנפיה ותזכה אותנו בכיבוש הארץ.  זו דרכה של תורה, שאין היא מתכחשת למציאות, כי אם פועלת בתוכה ובדרכיה, ועל ידי כך מביא את עם ישראל לייעדו.


דברים אלה של הרמב"ן מצויים בבסיס תפישתנו הרוחנית. הצבא הוא חלק אינטגרלי מבניינו המלא של עם ישראל. פרשיות כיבוש הארץ נועדו ללמדנו יסוד רוחני זה, ולקבוע הלכה לדורות. הניסיונות לטעון כאילו הניצחונות באים רק בזכות התפילה או לימוד התורה או מעשה הצדקה מנוגדים לדרכה של תורה, כיוון שלא כך היא ציוותה - היא ציוותה כי ניצחונות אלו יבואו בראש ובראשונה על ידי הקמת צבא של ממש, עם יוצאי צבא ועם דגלים ואותות. את הצבא הטבעי הזה צריכות ללוות התפילות, בלעדי לימוד תורה של האומה לא תהיה לו משמעות של ממש, וניצחונות ישראל בנויים הרבה גם על הצדקה והחסד המצויים במחנה ישראל, וגם על טוהר ההתנהגות. אולם בבסיס הכל מצוי צבא ישראל, וזו דרכו של הקב"ה להנהיג את עולמו.


תודעת הצבא וחובת הגיוס למרכז ההוויה הישראלית עולה מפעם לפעם לכותרות. מעודנו ידענו כי הצבא הוא חלק בלתי נפרד מתקומת ישראל, והשרות בו הוא מצווה גדולה מן התורה. מצווה זו כה גדולה, המתבטאת בנזיפת משה רבינו בשני השבטים "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשוב פה". מראשית ההלכה לארץ מוקם צבא, וזכות גדולה היא ליטול חלק במצווה הגדולה של השרות בו.

 

 

בית המדרש