ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עיון תפילה א´ - מודה אני

ע"י: הרב שי פירון

במדור זה יופיע מידי יום בעזרת ה´ רעיון קצר על קטע מן התפילה. המטרה היא לעורר את האדם לתפילה משמעותית וחוויתית יותר.

   יום שני י"ח סיוון תשס"ז


חז"ל מלמדים אותנו: "שלושה מזכירין עונותיו של אדם: קיר נטוי  ועיון   תפילה"... (ברכות לב' ע"ב)   על פי פשוטם של דברים, עיון התפילה נתפס כפעולה שיש להמנע ממנה. במקביל, עלינו לבחון התייחסות נוספת של חכמים לסוגית עיון התפילה. בכל בוקר בתפילת שחרית אנו עוסקים באותם דברים שאין להם שיעור, שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, אולם הקרן קיימת מיועדת לו, לעולם הבא. בין יתר הדברים נמנה עיון התפילה (משנת פאה). כיצד מתיישבת הסתירה בין שני המקורות הללו?


מסתבר שעיון בתפילת מודה אני יסייע לנו להבין את הדברים לעומקם. על מה ולמה אנו פותחים את הבוקר בתפילת זו?הבה נעיין בלשון התפילה:


"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך."


כיצד נפסק את הקטע?! מה הוא הנושא המרכזי של התפילה?!


ראשית, ניתן לראות את התפילה כביטוי לחובת הכרת הטוב המוטלת על כל אחד מאתנו כהוקרה על השבת הנשמה. הלילה הוא זמן בו אנו טועמים טעם של מיתה והבוקר מהוה מעין לידה מחודשת. לידה זו מחייבת הכרת הטוב ובה עוסקת התפילה.


פתיחת היום בתפילה זו מאפשר לנו לבחון אחרת את מערכת היחסים שבין האדם לאלוהיו. יש בה קריאה להתנהלותם של מערכת יחסים אחרת בין האדם לבוראו. ניתן לעמוד מול האל ולתבוע: "סלח", "רפאנו", וכו'. עמידה זו יוצרת מתח עצום. האדם מתייחס אל האל כמי שאמור לספק לו את צרכיו. כל כולו מגוייס לשירות צרכיו של היחיד. מענה האל, עלול להיות בהתאם.  "כמים לים הפנים".


בשעה שפותח האדם את השיח שלו עם הקב"ה במילים: "מודה אני", נוצר שיח חדש, אחר. שיח מאפשר. הקריאה של האדם לאלוהיו מאפשרת לו להפגש עם הקב"ה במקום אחר, ממקום עמוק יותר.

 

 

בית המדרש