ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עיון תפילה ו´ - מהותה של תפילה (2)

ע"י: הרב שי פירון

זהו המשך פיתוח רעיון הכוונה בתפילה שהעיסוק בו החל אתמול

  יום שלישי כ"ו סיוון תשס"ז


החיבור שבין תפילת קבע לגלות, מהווה ביטוי עמוק לחלקיות החיים הישראליים, מאז גלה ישראל מארצו.


כוונה, המתייחסת להבנת מטרת התפילה ולהבנת מילות התפילה  ( ועיין  חידושי רבינו חיים הלוי, פ"ד, ה"א והט"ז, ושיעורים לזכר אבי מארי, חלק א', א'. ), אינה מסוגלת להתקיים במקום שאין בו השראת שכינה. הגלות, טורדת את מחשבתו של האדם, מעכבת אותו מלהתחבר אל מעיינות נשמתו. התפילה שחוברה על ידי חכמים, מהווה שריד של קדושה ומכוחה אנו מסוגלים לטעום מטעמה של תפילת אמת. דווקא עזרא כמי שחווה חווית גלות וישראליות גם יחד, מסוגל לתקן תפילה של קבע.


התפילה, הקבועה, איננה אלא בסיס ראשוני לחזור אל התפילה החופשית, האישית. עזרא, הותיר בידינו 'צופן' המאפשר לכל אחד לחוות את עולם התפילה הקדום.


כרחל בשעתה, מסר עזרא לעם כולו את 'הסימנים' שמכוחם יוכל המתפלל ליצור תנועה פנימית ביחס שבינו לבין הקב"ה. ההתאמצות בתפילה, כפי שהיא באה לידי ביטוי במעשה הכוונה, "קרבת אלהים יחפצון" (ישעיה, נ"ח, ב'), מעוררת את התפילה האישית, הפרטית.


יתכן, שהמתפלל 'אשדודית' בא לתפילתו מתוך יראה, כעבד לפני אדונו, כנתין לפני מלכו. לפיכך, תפילה 'אשדודית' מתאפיינת בטרוניה, בבקשה - תביעה, במילוי הצרכים של המתפלל, "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה'". כך נשמעו הדברים באזני ה'. לא ברור שהם חשו שהם מתאוננים. כל הקשר שלהם עם ריבונו של עולם היה לקוי. לא היתה שמחה בתפילה, לא היה חן בקשר עם הי"ת (ע' ליקוטי מוהר"ן).  ומצאתי מעשה בענין זה: "כשהייתי בחור צעיר בישיבת חב"ד, עמדתי יום אחד בתפילה. בעודי מתפלל עשיתי פרצופים כבדים ורציניים ונאנחתי: "אוי, גוועלד". המשפיע שלי, רבי ישראל ג'ייקובסון עבר לידי, נתן לי זעץ (=מכה) ואמר: ואם חיוך כבר ניסית? (קרבת אלוהים, עמ' 25).מכאן, פניה אל המתפלל להגדיר לעצמו לאיזה תפילה הוא בא. לתפילה ישראלית שורשית או לתפילה גלותית?

 

 

בית המדרש