ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אתיקה יהודית (ב) - האם יש צורך בכלל בתחום "אתיקה יהודית"

ע"י: הרב יובל שרלו

מטרת פרק זה היא לשאול מה צורך קיים בכלל בקיומו של מקצוע מיוחד בתורה שייקרא אתיקה יהודית. אנו נלמד ראשית את הטענות שאינן מכירות כלל במושג זה, ולאחר מכן נבסס את הצורך בקיומו של מקצוע מיוחד זה בארבע דרכים שונות.זהו שיעור שני בסידרת השיעורים על האתיקה ההלכתית

 


 


 


א. מדוע לכאורה אין צורך בקיומה של "אתיקה יהודית" ?


יש השוללים לחלוטין את קיומה של אתיקה יהודית. הם מבססים את דבריהם בעיקר על ארבע טענות:


  1. כאמור לעיל, האתיקה עוסקת בשאלה מה ראוי ומה אינו ראוי לעשות. ליהדות יש מקצוע מיוחד ומוגדר של מה ראוי ומה לא ראוי  - ההלכה. מה שמותר על פי ההלכה הוא גם ראוי מבחינה אתית, ומה שאסור על פי ההלכה אסור לעתים מסיבות אתיות ולעתים מסיבות שונות. ישנו כלל ידוע של בעל התפארת ישראל כי מה שאינו אסור במפורש בתורה - מותר, וצריך להקפיד עליו לחומרא ולקולא.

  2. בהמשך לאמור לעיל, כללים אתיים רבים נכנסו להלכה עצמה. אנו רואים כללים אתיים כאלה, לדוגמה, בתחילת ספר שולחן ערוך חושן משפט, בהלכות דיינים. הרבה מאוד הלכות מבוססות שם על כללים אתיים, והשוואה בינם לבין כללי האתיקה של השופטים המנוסחים במדינות העולם בצורות שונות, מלמדות כי באופן כללי מתמודדים עם שאלות דומות, אם כי בוודאי שהתשובות והכללים שונים מתרבות לתרבות.

  3. הכרעה כי ישנו מקצוע נפרד לאתיקה היא הכרעה מסוכנת ביותר, המביאה את תורת ישראל לסף הדרדרות במדרון החלקלק של ביטול ההבחנה בין תורת ד' לבין חכמי אומות העולם. בשעה שחכמי ישראל עוסקים באתיקה חוץ הלכתית הם נכנסים לשיח הבינלאומי ובמציאות זו אין הם משפיעים בלבד כי אם גם מושפעים מחכמי אומות העולם. לא רק הברכה המיוחדת על תורת ד' מתמסמסת, כי אם גם פרטי האתיקה השונים, בשל העובדה שהיסודות השונים הקיימים בעולם אינם זהים לאלה המיוחדים בתורת ישראל. יש המערערים בכלל על קיומה של אתיקה ללא יראת אלוקים, ומבססים זאת על דברי אברהם אבינו "כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי", ויש הטוענים כי התורה הדגישה בדברה על אברהם אבינו "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ד' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט", לאמור: אין מדובר בצדקה ומשפט העומדים בפני עצמם אלא בצדקה ומשפט א-לוהיים בלבד.

  4. מבחן התוצאה הוא המבחן הקובע, ומבחן התוצאה מלמד כי האומות המתגדרות בכללים אתיים נחשפות כמתחפשות וכמעמידות פנים, ובשעה שהן עצמן נתקלות בסוגיות אתיות הפוגעות באינטרסים שלהן מושלכים העקרונות האתיים והאינטרס גובר על כל דבר אחר.  מדברי הרב קוק ייתכן ועולה כי זו תוצאה מהותית ולא מקרית:  לפיכך אין גם טעם בחיפוש אחר יסודות אתיים חוץ הלכתיים.


 


ב. מהן ההוכחות לקיומה של אתיקה יהודית ?


ניתן לבסס את הטענות בדבר קיומה של אתיקה יהודית כמקצוע נפרד בתורה לפחות על ארבעה אדנים:


  1. אנו מוצאים סיפורים רבים בתורה המלמדים על טענות אתיות שנטענות על ידי בני אדם כלפי ריבונו של עולם. טענות אלה מעלות שאלות תאולוגיות כבדות משקל, אולם כל הסבר וכל ביאור לטיבן אינו יכול לשלול את עצם העובדה שאדם טוען טענות מוסריות מול הקב"ה, כגון: "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט"; וַיֹּאמַר: אֲ-דֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג"; "אֵ-ל אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף" ועוד ועוד. לא מצאנו במקרא ולו פעם אחת מקום בו הקב"ה שולל את עצם היכולת לטעון טענות מוסריות חוץ אלוקיות לפניו, ולא מצאנו כי הקב"ה השתיק את הטענה המוסרית בקובעו כי היא לא לגיטימית כיוון שהיא "חוץ-הלכתית". נראה כי די בעובדה זו כדי ללמד על קיומן של טענות מוסריות הקיימות חוץ לדברי ד'. כאמור, עובדה זו יוצרת מכלול שלם של שאלות רוחניות עמוקות ביותר, ואנו לא באנו רק לציין את קיומה. מהעבר השני, הקב"ה טוען כלפי עם ישראל טענות אתיות רבות, שעיקרן ההימנעות של האומה מלהשיב טובה תחת טובה.

  2. הנביאים דיברו פעמים רבות על עקרונות אתיים שאינם עקרונות הלכתיים, והם באים מהזעקה הגדולה של המוסר החברתי. הדוגמה היפה לכך היא יחס של הנבואה לסדום (יחזקאל טז). מבחינה הלכתית כנראה לא עברה סדום על עבירה משפטית כלשהי, ואף אגדות חז"ל לימדו זאת, ואף על פי כן הפכה לסמל ל"יד עני ואביון לא החזיקה".

  3. היהדות עצמה לימדה פעמים רבות כי יש יסודות אתיים שונים שהיא מחויבת לה. הרמב"ן קבע זאת כמצווה כללית של התורה לעשות הישר והטוב. ובמקומות רבים בפירושו לימד כי אנו מחויבים לעקרונות אתיים כלליים אף שאינם הלכתיים - ראה את דבריו על "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו" ועל "כי תצא למלחמה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע". המקום החזק ביותר בדברי חכמים הוא מאמרו של רבי יוחנן: "...דאמר רבי יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו ? אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין" (בבא מציעא ל ע"ב). אמנם "לפנים משורת הדין" אינו חייב להיות עניין אתי דווקא, אולם ניתן להביא ראיה מגמרא זו למשקל הגדול של שיקולים חוץ הלכתיים שההלכה מכירה בהם.

  4. לא ניתן להכחיש את העובדה הפראקטית כי ההלכה "רזה" מאוד בנושאם אתיים שונים. מו"ר הרב ליכטנשטיין הי"ו כתב: ": "מי מאתנו לא הרגיש לפעמים עד לכאב בדלות האתית של משאביו ההלכתיים ? מי לא מצא שמילויה של החובה המפורשת בהלכה יכולה להיות רחוקה מלמצות את האחריות המוסרית המוחשית ?" (ערכים במבחן המלחמה עמ' 10).


 


ג. כיצד ניתן לדחות את הראיות שהובאו לעיל המאששות לכאורה את הקביעה שאין מושג כזה הקרוי אתיקה יהודית ?


נדגיש כבר בפתיחה כי טענות אלו אינן כבדות משקל. הטענה כי ההלכה קובעת את דרכה של היהדות אינה עומדת בשום מבחן. דרכה של היהדות נקבעת על ידי האגדה לדוגמה, בשאלות קרדינליות ביותר למן שאלת שלושת השבועות ועד לשאלת המשקל של "מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך". מקורות היהדות מלאים יסודות לדיון אתי בנושאים שונים, והדבר מלמד על מרכזיותה של האתיקה הרבה מחוץ לגבול ההלכה, ויחד עם זאת הם חסרים נושאים רבים בהם נעסוק. הקביעה כי במקום בו אין יראת אלוקים אין אתיקה, ועל כן יש להכניס את האתיקה לדיון רק במסגרת ישירה של עבודת אלוקים אין לה על מה שתסמוך. ראשית, אברהם אבינו לא צדק ביחס לאבימלך, ובוודאי שלא בדרך בה הוא הציג את הדברים, שכן הקב"ה העיד אחרת על אבימלך (אף שלא היה צדיק גמור). למעלה מכך, חכמים עסקו לא אחת ביסודות מוסריים הקיימים אצל אומות העולם, והקביעה כי אין לנו מגע עם יסודות אתיים אלה היא בלתי אפשרית. כיצד בכלל ניתן לחשוב כי בתחומים מוסריים שונים יעלו אומות העולם על אמונתה של ישראל, ועם ישראל לא יהיה מופת שיאמרו עליו "רק עם חכם ונבוי הגוי הגדול הזה".


 


אין מתאים יותר מלהביא במסגרת זו את דברי הנצי"ב מוולוזי'ן בהקדמתו לפירושו "העמק דבר" לספר בראשית:


"...ופירשנו שהיו (=אנשי בית שני) צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמם, על כן מפני שנאת חינם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא דעתם ביראת ד' שהוא צדוקי ואפיקורס, ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית, ועל זה היה צידוק הדין.


שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות, אף על גב שהוא לשם שמיים, דזה גורם החורבן הבריאה והריסות ישוב הארץ.


וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ד' באופן היותר אפשר, עוד היו ישרים, היינו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילים מכוערים מכל מקום היו עימם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה...".


 


 


בשיעור הבא נעסוק בשאלה מהם המקורות מהם אנו שואבים את עקרונות האתיקה היהודית, ולאחר מכן נפתח בדיון בנקודות המוצא של סוגיות אתיות שונות.


ניתן ורצוי לשאול ולהגיב על השיעור, הרב ישתדל להתייחס לדבריכם

 

 

בית המדרש