ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לעבדו - בכל לבבכם !

ע"י: הרב יובל שרלו

העולמות הנאדרים המקופלים בעולמה של תפילה כל כך חיוניים בעולמו של האדם, וככל שהוא דבק בה יותר הוא מוצא עצמו קרוב יותר לריבונו של עולם, עם רצון מזוכך יותר ומשפיע יותר. להתפלל עם כל הלב - זה אחד היעדים הרוחניים העמוקים ביותר בחיי האמונה.

 


("וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת ד' אֱ-לֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" - בין הראשונים ישנה מחלוקת מהי ההוראה ההלכתית הממוקדת העולה מפסוק זה. לדעת הרמב"ם פסוק זה מלמד בין השאר על חובת התפילה - איזוהי עבודה שבלב ? הוי אומר זו תפילה. אמנם, זה אינו הפיסוק הראוי לאור הטעמים, שכן לאור הטעמים אנו למדים כי יש לקרוא "לְאַהֲבָה אֶת ד' אֱ-לֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ - בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" אולם ניתן ללמוד מהפסוק גם את עניין התפילה. לעומת זאת, לדעת הרמב"ן אין מצוות תפילה קבועה מהתורה, ואין היא קשורה למצווה לעבוד את ד'. הפסוק נדרש אליבא דרמב"ן כחובה לעבוד את ריבונו של עולם עם "כל הלב" - לא לעשות את המצוות כבדרך אגב, כי אם להיות קשור בו בדביקות, בכלל לבבנו ובכל נפשנו.


כדרכן של מחלוקות, אין צורך להעמיד אותן האחד כנגד השניה, כי אם ניתן לראות אותן כמשלימות זו את זו. ניתן אף לאחד את הדברים ולומר כי את התפילה יש להתפלל עם כל הלב, לאמור: איחוד דברי הרמב"ן והרמב"ם משמעו קריאה להשיב את התפילה למקומה הראוי, ולעשותה לא כחובה שיש לעמוד בה, ואף לא כרוטינה קבועה בסדר היום בלבד, כי אם כדבר מה היונק מכל הלב.


מוזר אולי לקרוא דברים אלה מעל דפים אלה, שכן הז'אנר של דפי פרשת השבוע הוא אחד האויבים הגדולים של התפילה עם כל הלב. סוגה זו מסיטה לרוב את הדעת מהתפילה, ותשומת הלב של המתפללים ניתנת לתכנים השונים הנאמרים בדפים אלה. חלק מתכנים אלה הוא תלמוד תורה של ממש או דברי התעוררות לעניינים תורניים, חלק אחר הוא עניינים פוליטיים, וחלק אחר - מסחרי. הצד השווה שבדברים הוא העובדה שהם אחד ממסיטי הדעת העיקרית מהתפילה, ובוודאי שאינם מאפשרים תפילה עם כל הלב.


דפים אלה ממלאים ביסודם צורך חיוני של הפצת דברי תורה ואפשרות ללימוד תורה המוני. הם אמנם מנוצלים גם לדברים אחרים - בין עניינים פוליטיים, ובין עניינים מסחריים המאפשרים את הוצאתם לאור - אולם נראה שתועלתם מרובה מנזקם, ועל כן נכון הוא שהם ייצאו לאור. ברם, כל אימת שמדובר על תהליך מסוים שהוא עצמו בעל תועלת מרובה אך יש לו מחיר  - צריך לנסות לצמצם את המחיר ככל שניתן.


פרשת השבוע שלנו היא אפוא ההזדמנות הגדולה להשיב את התפילה למקומה. היא ההזדמנות להעדיף את קריאת דפים אלה לא בזמן התפילה כי אם בזמן הדיבורים, לא במקום האזנה לפרשת השבוע כי אם במקום קריאת העיתונים בבית. זו ההזדמנות הגדולה להשיב בכלל את תפקידה של התפילה - בין זו המנוסחת מראש והקבועה הבאה להחליף את עבודת בית המקדש הציבורית, ובין זו האישית והפרטית, בה עומד אדם בפני ריבונו של עולם ופורש בפניו את עולמו הפנימי. התפילה היא היצירה האמונית המיוחדת, בה קושר האדם את עולמו תחושותיו ורגשותיו ובהתעטפות רוחו ניצב בפני הקב"ה ומעלה את כל אלה בפניו. התפילה היא המקום בו מתחולל הדיאלוג שבין אלוקים ואדם, ואף שבימים אלה עדיין אין אנו זוכים לחידוש הדיבור של הקב"ה עמנו, אנו יודעים כי הוא שומע תפילה וכי דברינו באים לפניו. לא תמיד הוא נענה בחיוב, ולא כל אימת שאנו מבקשים דבר מה בכלל מדובר על משהו טוב (על כן אנו מבקשים שימלא את משאלות לבנו לטובה, ולא "כל שנבקש לו יהיה"). העולמות הנאדרים המקופלים בעולמה של תפילה כל כך חיוניים בעולמו של האדם, וככל שהוא דבק בה יותר הוא מוצא עצמו קרוב יותר לריבונו של עולם, עם רצון מזוכך יותר ומשפיע יותר. להתפלל עם כל הלב - זה אחד היעדים הרוחניים העמוקים ביותר בחיי האמונה.   
המאמר יתפרסם בעלון 'שבתון' שבת פרשת עקב תשס"ז

 

 

בית המדרש