ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אתיקה יהודית (ט) - יסודות האתיקה הרבנית (5)

ע"י: הרב יובל שרלו

את השיעור הזה נייחד לסיכום הנלמד עד עתה בתחום האתיקה הרבנית. הכוונה אינה לשוב ולדון בסוגיות בהן דנו, כי אם להעלות עקרונות יסוד שעלו תוך כדי הדיון, כדי שנוכל להשתמש בהם גם בהמשך דרכנו.

 


המקורות


בשיעורים השלישי והרביעי בסידרה זו בחנו שבעה סוגים של מקורות היכולים לשמש בדיון על אתיקה יהודית. בדיון על האתיקה הרבנית השתמשנו במרביתם. הבה נציג זאת:










































התחום העקרוני



השימוש בתחום האתיקה הרבנית



מצוות העוסקות באופן ישיר בנושאים אתיים



איסור לקיחת שוחד; איסור הטיית דין; התכונות החיוניות במינוי דיינים בישראל; "ונשמרת מכל דבר רע"



הרחבה של מושגי המצוות עצמן לתחומים אחרים



לבלתי רום לבבו מאחיו; ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל; "זקן ואינה לפי כבודו" ועוד ועוד.



"ועשית הישר והטוב" העולה מתוך המצוות



"לא ירבה";



"והייתם נקיים מד' ומישראל"



הכללים האתיים השונים יונקים כולם מוהייתם נקיים מד' ומישראל.



עקרונות אתיים בהם התורה עצמה משתמשת



קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים;



דברי הנביאים ודברי אגדה



המאבק בבני עלי בספר שמואל; "אל תהי דן יחידי"; התנהגותם של חכמים בהימנעות מפסיעה על ראשי עם קודש וכדו'.



עקרונות אתיים הנמצאים בהלכה



תשובת הרשב"א על קמעא קמעא;



עקרונות אתיים הלקוחים מהפילוסופיה הכללית ומההומניסטיקה האוניברסלית



הניתוח של בעיית העוצמה והכוח


 


מובן כי בכל תחום ובכל עניין ניתן להרחיב עוד יותר, ואף להציע צורות מיון שונות, ואלו דוגמאות בלבד, המאפשרות את הדיון כראוי.


 


נוסיף עוד כמה עניינים שהתבררו במהלך דרכנו.


הכוח והעוצמה:


אחד היסודות העיקריים בתחום האתיקה הוא אבחון המקומות בהם נדרשת הדרכה אתית מיוחדת. בכל מקום בו מוענק לגורם אנושי כוח מיוחד - שם יש צורך חיוני בשימוש בכללים אתיים, לשני הכיוונים. בדרך כלל יש צורך להקפיד הקפדה יתרה שבעל העוצמה יגביל את העוצמה שלו, ויתחום  אותה רק בגבולות הצורך החיוני בשימוש בכוח זה. מאידך גיסא, לעתים ישנו פגם אתי כאשר בעל העוצמה אינו משתמש בה במקום בו הוא חייב לעשות זאת. לדוגמה: רבן שמעון בן גמליאל ביקר את רבי עקיבא שאמר כי לו הוא היה יושב בסנהדרין לא היה נהרג בה אדם מעולם, באומרו כי דווקא אי-שימוש בכוח משמעו ריבוי שופכי דמים בישראל.


לרב בישראל יש עוצמה עצומה. הדבר נכון לא רק כאשר מדובר ברב הנושא בתפקיד רשמי ויש בידו להשתמש בכוח שהרשמיות מעניקה לו, כי אם גם בעולמו של הרב הפועל במסגרת וולונטרית, והכוח המוענק לו הוא מכוח אמונתם המוצדקת של צאן מרעיתו במעמדו החיוני של הרב בישראל. לפיכך, חלים עליו כללים אתיים. אנו נטען כי הדבר נכון ביחס לכל נושא עוצמה - איש תקשורת, רופא, איש עסקים וכדו', ולמעשה לגבי כל אדם, כי כמעט לכל אחד עוצמה מסוימת, ולו במסגרת משפחתו.


 


דרכי ההתמודדות:


ההתמודדות עם סיכונים אתיים בעולמה של תורה נעשית בשתי דרכים. הראשונה בהן משותפת לבריות כולן, והיא יצירת מסגרות ראויות המאפשרות בלימה של הסיכונים. מסגרות כגון אלה הן הפרדת רשויות ראויה, בקרה ושיפוט, דמוקרטיזציה, רענון והחלפת מנהיגות ועוד ועוד. ההלכה מאמצת חלק ממסגרות אלו (לדוגמה: מצוות מינוי מלך) ורואה בהן חשיבות מרובה. אולם, ככלל יש לאמץ את התפיסה כי מסגרות אינן מבטיחות דבר - הן מאפשרות תפקוד משמעותי יותר, ומעניקות מרחבי פעולה טובים, אולם אין בהן הבטחה כלשהי. אפילו במשכן יכולים להיות כהנים מושחתים.


הדרך השניה שהיא ייחודית לעולמה של ההלכה היא העמידה מול הקב"ה. מדובר בצו נורמטיבי, היונק מהאמונה העמוקה בריבונו של עולם ובמחויבות של האדם מולו. לפיכך, בדיונים אתיים רבים הנמצאים בספרות השו"ת אנו מוצאים את המינוח "והדברים מסורים ללב", או "ובלבד שיכוון לבו לשמיים" וכדו'. ביטויים אלה אינם פונים למסגרות הפעילות כי אם לתוכן הפנימי של האדם מבקש האמת וקרבת הא-לוהים. לפיכך, יש ביד עולמה של תורה להתוות דרך נוספת ומיוחדת בתחום ההתמודדות עם הסכנות האתיות.


 


דמויותיהם של חכמים:


רבים כתוב על הייחוד של הצגת דמויות האבות והצדיקים לאורך הדורות במקורות היהודיים. כבר חכמים אמרו כי בסך הכל היו בהיסטוריה התנכי"ת ארבע דמויות שמתו בעטיו של נחש (לאמור: שלא חטאו), וכל שאר הדמויות נאלצו להתמודד התמודדויות רבות. אין קדושינו דומים לקדושי דתות אחרות, המתוארים כמי שנמצאים מעל כל החולשות האנושיות. קדושינו שלנו הם בני אדם, המתמודדים בהצלחה מרובה על תכונות אנושיות, ובכך מתעלים והופכים להיות מרכבות לשכינה הא-לוהית. לפיכך, סיפור קורות חייהם, הדרכים בהן התמודדו עם עולמם הפנימי, הכרתם את עצמם ואת המסגרת בה הם פעלו ועוד ועוד - הם חלק בלתי נפרד מהמשנה האתית של תורת ישראל. "גדול שימושה יותר מלימודה", וזו המשמעות העמוקה של הלימוד המיוחד מאורחות חייהם של צדיקים. הם עצמם מהווים דמויות מופת בניווט בתוך העולם האתי.


 


הדילמה האתית:


כמו בחלק גדול מהעניינים הקשורים בעולמה של ההלכה, כך גם הנושאים האתיים השונים. מדובר בדרך כלל בדילמה, לאמור: בקטבים שונים המושכים כל אחד לכיוונו, וקשה מאוד להכריע מהו הדבר הנכון לעשותו. כבודו של הרב, לדוגמה, הוא יסוד חשוב מאוד בעולמה של ההלכה, כיוון שנמשל כבודו לכבוד המקום, והוא נושא דברו של ריבונו של עולם בעולם. לפיכך, יש מקום להאדיר אותו ולהעצים את העיסוק בו. דא עקא, דווקא כבוד זה אורב כסכנה גדולה, העלולה לדרדר את הרב לשימוש בתורה כקורדום לחצוב בו. ישנן כמה תשובות בהלכה הקשורות בכך, ביניהן זו הנודעת של בעל ה"חוות יאיר" (רה) על "...צורבא מרבנן חריף ובקי ומתמיד יודע נגן בכמה מיני כלי זמר שאל אם הרשות בידו לנגן בכינור לפני חתן וכלה הן בהליכתן לחופה  או במשתה של מצוה חתונה או נימא דאסור לו לבזות עצמו מפני כבוד תורתו...". בתשובה זו הוא פורס את השיקולים והמקורות השונים בתחומים אלה, ואנו יכולים לעקוב אחר הדילמה הגדולה. תרבות המחלוקת אך מעצימה תופעה זו, העוסקת בהבהרת הרעיון ההיגיון בשני הכיוונים, והצורך להכריע בין שני הקטבים. הדילמה היא המאפיין המובהק של העיסוק בשאלות אתיות.


עניינים שונים יתבררו בהמשך.


בשיעור הבא אנו נעבור לתחום אחר לחלוטין, והוא האתיקה בתקשורת.


 

 

 

בית המדרש