ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

כמה להשקיע בקידוש לקהילה?

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו עונה בתשובה זו על אחת השאלות הקשות ביותר בקהילה: האם להכנע לנורמות או ליצור נורמה חדשה

שאלה


אנו מתגוררים בשכונה בעלת צביון דתי-לאומי באחת הערים הגדולות במרכז הארץ. באחד מהשבועות הקרובים נחגוג את בר המצווה של בנינו הבכור, ובמסגרת העלייה לתורה נערוך קידוש למתפללים בבית הכנסת הקהילתי שבו אנו מתפללים. חברים שונים בקהילה שערכו בשנה-שנתיים האחרונות קידושים בבית הכנסת, העלו בצורה משמעותית את הרף והסטנדרט שלהם. אם פעם הסתפקו בשתיה קלה, עוגות ואולי עוד תוספת חמה, הרי שבזמן האחרון נוצר מצב במסגרתו הפכו הקידושים מוגשים אצלנו לארוחות מלאות הכוללות מנה ראשונה, שנייה וכו'. אנשים לוקחים לא פעם עבור כך שירותים של חברות קיטרינג יקרות ומנסים להתבלט באמצעות כל מיני גימיקים שמטבע הדברים עולים ממון רב.


האפשרויות הכספיות שלנו מוגבלות, אולם מצד שני אנחנו מרגישים סוג של מחוייבות לסטנדרט שנוצר. אין לנו כוונה להכנס להרפתקאות כספיות שאין לנו מושג כיצד נצא מהם, אולם אנחנו מחפשים את הדרך הנכונה שתאפשר לנו להעמיד קידוש צנוע ובה בעת להרגיש נוח עם עצמנו. האם ישנו מוצא שכזה?


 


תשובה:


ראשית יאמר כי זכותכם המלאה לחוש בנוח עצמכם. זכותו המלאה של אדם להתייצב מול נורמות לא מוצדקות בקהילה בה הוא חי, ולנהוג לפי האמונות שהוא מאמין בהן. שני מקורות ראויים להוביל את הדרך בה אתם מתכוונים ללכת: ראשון בהם הוא האפשרויות הכלכליות של המשפחה, והחשיבות שלא להוציא כספים על עניינים של התבלטות ותחרות. השני שבהם הוא החשיבות הכללית של עיצוב ההתנהגות הציבורית של הקהילה, כשאתם אלא שיכולים להוליך מהלך של שינוי. למעשה, אם יש בכם את הכוח לעשות זאת, טוב שתראו בכך אפילו סוג של שליחות. אם תעשו כך תלכו בדרכו של רבן שמעון בן גמליאל שעליו מסופר כי: ".בראשונה הייתה הוצאת (לוויית) המת קשה (מבחינה כלכלית) לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו מניחים אותו ובורחין, עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן". אמת הדבר שנוח יותר שגדול ישראל כמו רבן שמעון בן גמליאל יוביל שינויים חברתיים משיוביל אותם אדם פרטי, אולם המסלול הוא מסלול שנסלל ונכבש. נכון אפוא מלכתחילה לערוך קידוש בסטנדרט פשוט, כאשר הוא מעוצב יפה מבחינה אסתטית, ולקדם שינוי בקהילה. לדעתי גם פרסום שאלה זו ותשובתה מצידה, הם חלק מהחזרה לשפיות, ואל חשיבות הצניעות והאחריות הציבורית.


אין שום סיבה לערוך קידוש מפואר - הקהילה אינה רעבה ולא חסר בביתה דבר; חתן בר המצווה אינו מתקרב למצוות בצורה זו יותר משיתקרב בקידוש צנוע; ממונו של אדם לא נועד לבזבוז מעין זה; תשומת הלב לעיצוב הקידוש המפואר מסיטה את תשומת הלב מהנושא האמיתי שעומד על הפרק; המוטיבציה להרשים בהישגים הכלכליים את שאר חברי הקהילה היא מקור מסוכן להשחתת המידות, ויש עוד סיבות רבות שלא לעשות כך. אפשר להדגיש באופן מיוחד את המסר השגוי שנמסר לבר המצווה - במקום להדגיש את כניסתו למצוות, ואת העובדה שהוא זוכה להיות חלק מהקהילה, מטמיעים בו את ההכרה כי עיקר העיקרים הוא הטקס, השפע והתפאורה.


אני מבקש לחזק אתכם ולמלא את ידכם לעשות ככל שניתן כדי שהמהלך שאתם עושים לא ינבע אצלכם רק מכורח, ולא יביא אפילו לשמץ בושה וחוסר נעימות מצדכם, אלא להפך: תראו בכך שליחות של ממש, ותצליחו להשיב את הנורמות בקהילה למקומן הראוי. אתם תפתחו את השער בפני כולם - בין אלה שיעשו זאת בשל קושי כלכלי, ובין אלה שינהגו כך בשל אמונתם העמוקה בצניעות, בפשטות ובמהות בר המצווה עצמה.  אולי נזכה ונפתח פתח גם להשבת הסטנדרטים של החתונות לשפיות, ונשחרר את עצמנו לעסוק בעיקר ולא בתפאורה.


 

 

 

בית המדרש