ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

היחס הנכון אל תושבי חברון וההתישבות בה

ע"י: הרב יובל שרלו

במאמר זה מפרט הרב שרלו את יחסו אל ההתיישבות בחברון ואל היושבים בה בעקבות שאלה שנשלחה אליו.לכבוד שבת חברון החלטנו להעלות תשובה זאת שפורסמה בעבר באתר שוב.


שלום הרב שרלו יובל


קראתי חלק מהמאמרים שלך באתר של הישיבה שלך (חלק בכלל לא הבנתי וחלק כן) ואני לא מבינה משהו אחד - יש איזושהי סתירה בדברים שלך כי אתה מצד אחד מביע דעות שהן די הומניסטיות ומצד שני אני רואה כי אתה תומך באנשי חברון וכותב שזה מוצדק מה שהם עושים שם (לטעמי - כובשים שטח לא להם ומתעללים בערבים) ואני לא מבינה איך הדברים מסתדרים. בכלל רציתי לדעת למה חברון חשובה לך ואם יש לך זמן אז תסביר את העמדה שלך.


 


שלום וברכה


שמחתי מהעובדה שאת קוראת את המאמרים והצטערתי לראות כי את רואה סתירה בין יחסי לאנשי חברון היקרים לבין הרעיונות המובעים במאמרים. חובת ההסבר מוטלת עלי, ואבאר לך את עמדתי.


שורש הקיום שלנו בארץ ישראל אינו מתחיל בתנועה הציונית, ואף לא בימי בר כוכבא. שורש הקשר שלנו לארץ ישראל ולהוויה שאנו נמצאים בתוכה נמצא הרחק הרחק משם - בימי האבות והאמהות. הם אלה שעימם כרת הא-לוהים ברית  - להיות לו לעם, שהוא יהיה לנו לא-לוהים ולתת לנו את ארץ ישראל. מאז נמצא חזון ארץ ישראל כחלק בלתי נפרד מזהותנו היהודית והאנושית, וחזון זה הניע בין השאר גם את התנועה הציונית. אין מדובר בביסוס הקשר לארץ ישראל על העבר בלבד. העתיד הוא העניין החשוב ביותר, אולם שורשי העתיד נעוצים בעבר.


המקום המבטא את השורש הקדום ביותר לקשר שלנו לארץ ישראל הוא חברון. חברון הייתה עיר האבות, ובחברון נקברו אבות האומה ואימותיה (למעט רחל אמנו). בשל כך, חברון היא המקום בו נמצאת גחלת החיים של הווייתנו כאן בארץ, והיא המקום בו אנו קושרים את עצמנו עם העבר, ומטפחים מחדש את חזון העתיד - "לשמור את דרך ד' לעשות צדקה ומשפט". חלק בלתי נפרד מעולמי המוסרי מבוסס על אברהם אבינו, שהקים את האומה הישראלית, והתורה מתארת את מורשתו העמוקה במילים שצטטתי בשורה הקודמת - לעשות צדקה ומשפט. משם אני שואב את החזון הדתי המוסרי העיקרי.


אין מושג כזה של קשר וירטואלי כשם שאין קשר אפלטוני באהבה. על כן, חשיבות ההתיישבות בחברון וההתקשרות החושית והקיומית עם אבותינו הקדומים היא עילאית. אנשי חברון בעיניי הם שלוחי ציבור יקרים וחשובים, אשר נטלו את המשימה המסובכת והקשה הזו - לשמור ולפתח את גחלת ההתקשרות היהודית בחברון. במשך אלפי שנים לא הפסיק הישוב היהודי בחברון, עד למאורעות תרפ"ט, בהם רצחו בני המקום את הקהילה היהודית בחברון. רצח זה הוא שהביא להשתלטות על נכסי היהודית, ולסילוק כל יהודי מהמקום, עד למלחמת ששת הימים בה בחסדי ד' ובמסירות הנפש של צה"ל חזרנו למקום הזה. לולא מתיישבי חברון הייתה עיר זאת נתפסת בעינינו כעיר שאין לנו דבר בה, וכמקום שהוא זר לנו.


חברון אינה ריקה מאדם. בחברון ישנם ערבים רבים, הממשיכים לראות בישוב היהודי נטע זר בתוכם, ומתעלמים לחלוטין מהקשר היהודי לחברון. בשל כך, חברון היא מוקד מתיחות קשה, ופעולות רבות נעשות כדי לפגוע בישוב היהודי בחברון. שפיכות הדמים אליה הוליכה ההתנגדות הערבית להתיישבות בחברון, כפי שהובילה ברוב המקומות בארץ ישראל, היא נוראה, וכדרכה של שפיכות דמים היא מפתחת כדור שלג של עוינות, רציחה והרס. אנשי חברון גרים אפוא תחת לחץ מתמיד של סכנה ביטחונית ושל איום מתמיד על חייהם.


לחץ זה מביא פעמים לצערי להתנהגות שאינה ראויה. כתם מוסרי מכפיר מרחף על אלה שלא התנערו ממעשיו של ד"ר ברוך גולדשטיין, ויש שרואים בו גיבור. אני מכיר היטב את כל התירוצים לכך, ואת מעשה ההצלה העצום שתולים בו, אולם תירוצים אלה אינם מסירים כלל את הכתם הנורא של רציחת אנשים מתפללים במערת המכפלה (אדגיש כי מהצד השני צריך אדם לשאול את עצמו כיצד אדם כמוהו (שאישיותו בחייו הייתה מיוחדת במינה התדרדר למעשה זה, ומה האחריות של הרקע הכללי לכך);  למעלה מכך, התפתחה בחברון גם תרבות מסוימת אצל חלק מהאנשים של פריעת חוק, של חינוך ילדים לאנרכיזם, של יחס לערבים כאל מי שאין להם צלם אנוש, של שנאה, ועוד ועוד. יש בעיות בחברון. איני דן את אנשי חברון היקרים, ואיני בטוח כי אם אני הייתי חי בלחץ הביטחוני שהם חיים בה הייתי מצליח לפנות את תשומת ליבי לביעור התנהגויות אלה. מה שכתבתי במאמריי על חברון הוא שקיימת סכנה שבשל מעשים אלה אנו נאבד את חברון - גם בשל אמונתי העמוקה בדבר הקשר בין מוסריות ובין הזכות לרשת את הארץ. אין טעם של ממש לחיים אם לא ניתן לחיות אותם כחיים מוסריים; גם מפני אמונתי העמוקה שיש משמעות להתיישבות בחברון אך ורק כשליחי ציבור, ואם נאבד את תמיכת האומה נאבד גם את חברון; גם מפני אמונתי העמוקה שמבחינה טאקטית (והטאקטיקה היא לעולם אחרונה) הדבר הוא טעות גדולה.


זו משמעותה של תמונה מורכבת, שאינה פשוטה כלל ועיקר. כל כך הייתי רוצה כי חברון תתפתח עוד ועוד גם בהתיישבות בה וגם בהכרה העמוקה של האומה כי שם נמצא השורש. לו הייתה קיימת בנמצא דרך בה ניתן לחיות בשלום בחברון - היה הדבר טוב יותר לכולם. תמונה מורכבת מחייבת עמדה מורכבת, ואני מקווה שהצלחתי לבאר לך אותה.


כל טוב ושבת שלום

 

 

בית המדרש