ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אתיקה יהודית (יב) - יסודות האתיקה התקשורתית - פרסום שמו של חשוד (3)

ע"י: הרב יובל שרלו

בשיעור זה נבקש ליישם את העקרונות שלמדנו בפעם הקודמת בסוגיה קונקרטית. סוגיה זו מעסיקה הרבה מאוד את העוסקים באתיקה תקשורתית, היא מאופיינת בשינויי חקיקה תכופים ובדיונים הנעשים הן ברשות המחוקקת והן במועצת העיתונות ובפקולטות שונות לתקשורת או למשפטים. מדובר בדילמה אתית קלאסית - שכן עומדים שני שיקולים אתיים זה מול זה: מחד גיסא הנימוקים השונים להתרת הפרסום מוקדם ככל האפשר, ומאידך גיסא החובה לשמור על שמו הטוב של האדם.

הדילמה האתית:


באופן עקרוני, בדרך כלל סוגיות אתיות אינן מסתיימות בהכרעה חד משמעית. הסיבה לכך היא סיבה מובנית: בשורות הקודמות ראינו כי מדובר בסוגיות שיש להן (לפחות) שני קטבים. בדרך כלל יש הרבה יותר משני קטבים. בשל העובדה שכל קוטב נושא בחובו בשורה מסוימת של אמת, ולפיכך לא תיתכן הכרעה קוטבית וקיצונית, שהרי הכרעה כזו משמעותה ויתור על נקודות האמת המצויות בקוטב שלא הוכרע כמוהו. לפיכך, בדרך כלל אנו נמצא כי ההכרעה היא מידתית, ותותיר מרחב עצום לגמישות. מדובר יותר בצליל ובמנגינה מאשר בהגדרות חוקיות ומפורטות, אולם גם לצליל ולמנגינה יש משמעות רחבת היקף.


כדי ללמוד סוגיה זו הבה נשוב לשיעור הקודם ונצעד בעקבות סעיפיו העקרוניים, צעד אחר צעד, כאשר אנו מנסים ליישם את העקרונות לנושא בו אנו עוסקים: פרסום שמו של חשוד.


 


הדילמה בנושא פרסום שמו של חשוד:


בשל מרכזיות סוגיה זו יש עליה ספרות אין סוף, בשפות שונות. מדובר בשיקולים מורכבים ומסובכים במעגלים שונים: שיקולים "טהורים" העוסקים בנושא עצמו ובדילמה הטהורה, שיקולים במעגל רחב יותר, כמו ההערכה שכלי התקשורת גם צריך להימכר, והציבור רוצה "דם", כמו גם שיש אמצעי תקשורת מתחרים; ושיקולים במעגלים יותר רחבים, כמו קיומה של רשת האינטרנט, אופייה של החברה ועוד ועוד. לצורך הבנת הסוגיה ברמה הראויה לא ניתן להסתפק במחשבה עצמית, ויש צורך בהכרת הדילמות הרבות והמעגלים הרחבים.


עניין שני נוגע גם לשאלת האפשרויות הקיימות. בסופו של דבר, הדילמה האתית חייבת להתכנס למעשה הראוי. ישנן אפשרויות רבות: לפרסם מיד עם החדש, לפרסם כאשר הוא זומן לחקירה, לפרסם כאשר החקירה באזהרה, לפרסם כאשר הוא הובא בפני שופט להארכת מעצר (יש לזכור כי כאן אנו נפגשים עם עקרונות פומביות הדיון, לאמור: ברוב המקרים נעשית כאן פעולה פומבית) - ועד לעמדות כמו לא לפרסם אלא לאחר הרשעה, או לא לפרסם בכלל אלא אם כן יש בכך צורך ישיר (הפוסקים הסוברים כי עיתונות מעצם מהותה היא לשון הרע).


הידע המקצועי מחייב כמובן להבין את המשמעויות השונות בתחום המקצועי. אדגים את הדבר: לפני שנים כינסתי חבורת רבנים בי"ז בתמוז עם אחד מעורכי העיתונים, כדי לבחון דווקא ביום הצום האם קיימות דרכים למיעוט לשון הרע והלבנת פנים בעיתונות, הציע אחד הרבנים כי לפחות בשעה שמתברר שהאדם חף מפשע הפרסום על הזיכוי יהיה באותו גודל (עמוד ראשון, שורות גדולות) כדי למחוק את הכתם. עורך העיתון ביקר את ההצעה מבחינה מקצועית. טענתו הייתה כי נדיר מאוד מאוד שמדובר בזיכוי מוחלט, שכן העיתונות בוחנת את עצמה חזור ובחון בשל פחדה מפני תביעה, ועל כן כמעט ואין מצבים כאלה. ברוב המצבים מדובר בזיכוי חלקי, ועל כן מדובר למעשה בהזכרת המעשה מחדש, ובידיעה המזכירה הן את הדברים שהאדם בו מדובר פשע, ומדובר בהעלבתו מחדש. תארו לעצמכם כותרת: "פלוני הורשע רק בהפרת אמונים ולא בגניבה כפי שטענו בתחילה". בלי להיכנס לנושא הנידון, הדבר מוכיח כי ישנם דברים היכולים להיבחן רק כאשר העוסק בסוגיות מבין את הנושאים העומדים על הפרק.


* * *


נפתח בתרומה של האתיקה היהודית לדמותו של המכריע:


מצווה:


ראשית לכל דבר, העורך בכלי התקשורת צריך להתייחס לסוגיה זו מזווית ראייה רחבה בהרבה. הוא חייב להשתחרר מהשיקול הכלכלי הבלעדי, מהדילמות הנוגעות רק למערכת היחסים בין בני אדם. מדובר בשאלה רחבה בהרבה - במצוות שיש להם היבטים בין אדם למקום, בשאלת הזיהום של החברה מול שמירת אנושיותה וטובתה, אך גם שמירה על שלומה ועוד עניינים רבים אחרים. לפיכך, הציפיות הן שעורך בכלי התקשורת יכשיר את עצמו לא רק במישור המקצועי, אלא גם במערכת הנפשית הרוחנית הקשורה בעניין. עולמה הרוחני והמוסרי של החברה קשור בכך. העבודה היא עבודה הנעשית ממבט של שליחות - שליחות של שמירה על שמו הטוב של אדם ושמירה על דמותה של החברה.


במקרה של פרסום שמו של חשוד, האתיקה היהודית תביא בראש ובראשונה לכובד ראש של הדיון, לנכונות לוותר על הישג כלכלי אם הדבר אסור, לאחריות משמעותית גם לחברה ולאופייה ועוד ועוד. ייתכן וזו התרומה הגדולה ביותר, שכן על הכללים עוד נקיים דיון רחב, אולם התייחסות זו היא בוודאי תביא להכרעות טובות יותר.


 


נורמות:


עורך כלי התקשורת הפועל לפי כללי אתיקה יהודית חייב להטמיע בעצמו את ההכרה כי החוק וההלכה אינם חזות הכל. חלק בלתי נפרד הוא הנורמות העקרוניות, שהם המשך למה שנאמר לעיל.


כוונה:


נצטט את שכתבנו בשיעור הקודם: בשל היותה מערכת נורמות מייחסת ההלכה משקל כבד מאוד לנושא הכוונה. הכוונה אינה חלק ממערכת העונשין בלבד (דבר שקיים גם במערכת הקזואיסטית שאף היא דורשת כוונה פלילית) כי אם חלק מהגדרת המעשה הראוי והלא- ראוי. בדיני לשון הרע, המשליכים בצורה משמעותית ביותר על התקשורת, הכוונה היא אחד היסודות העיקריים המגדירים מה מותר ומה אסור. דוגמה לדבר: החפץ חיים פוסק כי אם אדם נמצא במצוקה גדולה והוא רוצה "לשפוך" את לבו בפני אחר - אין זה לשון הרע. כוונתו כלל אינה לדבר על אדם פלוני רעות, אלא לשפוך את אשר עם לבו, ועל כן הדבר אינו מהווה איסור נורמטיבי של לשון הרע.


כל זה אינו הכרעה בדילמה. כל זה הוא דיון בשאלת האדם המכריע.


* * *


עתה נפנה לדיון עצמו:


נראה כי ניתן לטעון שלוש טענות יסודיות על תרומת האתיקה היהודית לאתיקה התקשורתית:


  • א. נקודת המוצא היא מניעת הלבנת פנים ודיני שמירת הלשון, ועל המבקש לפרסם שמו של חשוד להביא ראיה לדבריו.

  • ב. הסיבות שבעטיין פרסום שמו של חשוד מוצדק.

  • ג. בשעת הפרסום מוטלת חובה להקפיד שלא לערבב עובדות והערכות, לפרסם רק דברים שבטוחים שהם אמת ( ואם הם ספק וחובה לפרסמם - לפרסם שהם ספק).


בהרחבת נקודות אלה נעסוק בשיעור הבא.


 

 

 

בית המדרש