ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מסקנות ממינוי הדיינים בבית הדין הרבני

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו מביע את מחשבותיו ומסקנותיו מהמאבק על בחירת הדיינים

 


עתה לאחר בחירת הדיינים החדשים אני מבקש לכתוב לבחורי הישיבה את מחשבותיי. אדגיש כי אלה שלי בלבד, ואין הם מייצגים אף אחד - אפילו לא את חברי ב'צהר'.


יותר מכל אני מבקש לברך את הדיינים - שימלאו את תפקידם באמונה. יהא מורא ריבונו של עולם בלבד עליהם, ויונחו על ידי מסורת דייני ישראל לאורך הדורות. מסורת זו קראה לעמוד לימין הגר היתום והאלמנה, ולא להניח לנבלים ממין זכר או נקבה לנצל את תורת ישראל כדי לעשות מעשה עוול ופשע. על כתפיהם של הרבנים מוטל העול הכבד של מימוש דבר ד' במציאות, נאמנות מוחלטת להלכה היסודית, וקיום של מצוות התורה "לא תגורו מפני איש". הרצון לצאת ידי חובת כל השיטות חייב לפגוש בדרך את החובה להכריע כדין, ואת החובה לצאת גם ידי חובת האנושיות והמוסר, כמו גם חובת שמיעת זעקת מסורבת הגט והעגונה. נברך אותם כולנו כי יצליחו בתפקידם כי בהצלחתם תלוי הרבה מהופעת דבר ד' במציאות, מכינון המשפחה היהודית ומזהותה היהודית של מדינת ישראל. ויהי נעם ד' עליהם.


 


אולם, הבה נציב את העובדות:


לאמתו של דבר לא השתנה שום דבר מהותי בבחירת הדיינים בדרך בה נבחרו. "ההישג" הוא השג פוליטי, ויישר כוח למי שהשיג השיג פוליטי. ברם, אם אנשי אמת אנחנו, אנו צריכים לשקול היטב את המציאות מחדש. העתירה הוגשה בשל תהליכי בחירה פגומים, בשל אי-בחירת הדיינים המתאימים ביותר, בשל כניעת פוליטית והשתלטות פוליטית על בית דין רבני, ובשל העובדה כי ביסודו של דבר בתי הדין לא ימלאו את תפקידם כראוי: פסיקה לאור ההלכה ללא מורא וללא משוא פנים, והאזנה קשובה לבאים בשערי בתי הדין. אם אנשי אמת אנחנו נבחין כי שום דבר מהותי לא השתנה. נבחרו פחות או יותר אותם רבנים ונדחו אותם רבנים, והציונות הדתית זכתה כביכול בהישג פוליטי מסוים וקטן. לא בשל כך אני יכול לישון בלילה בשקט, ביודעי כי היושבים על מדין פוסקים כראוי. איני בקיא בהיבטים המשפטיים של הדבר, וייתכן שנסתם הגולל על כך. בזה יכריעו יועצים משפטיים למיניהם. אולם בהיבט הרוחני העקרוני אנו נמצאים בבעיה כה קשה.


לאורך הדרך כולה הדגשנו ואמרנו כי אין אנו מבקשים להכניס את הפוליטיקה לבית הדין, ולא סוג כיפתו של הדיין צריך להיות המפתח לבחירתו; לאורך הדרך כולה הדגשנו ואמרנו כי מטרת המאבק אינה כסאות בבית הדין, אלא חתירה לכך שבתי הדין יצליחו למלא את ייעודם - לפסוק בדרך נכונה, ולחזק את המשפחה היהודית המסורתית; לאורך הדרך כולה הדגשנו כי לא ייתכן שמספר כה גדול של נשים יוצא מבית הדין מוכה וחבול, שמספר כה גדול של נשים כלל אינו פונה לבית הדין ומרבה ממזרים בישראל, ומספר עוד יותר גדול כלל אינו מקים בית כדת משה וישראל, ושאלו הדברים שצריכים להיות משימתם של דייני ישראל. קשה לומר כי הבחירה הביאה לתוצאות טובות יותר.  


 


מה למדנו בנתיים מהמאבק על בחירה זו ?


למדנו כי העוול הגדול ביותר יכול להיגרם על ידי אלה שחוזים בדבר מה שהוא כל כך לא תקין - ושותקים. הצדיקים השותקים הם הנותנים כוח לאלה שנוהגים שלא כדין, ואף שמצוות התורה היא להימנע ממחלוקת "ולא יהיה כקרח וכעדתו" מצווה גדולה ממנה להציל עשוק מיד עושקו. צריך לעשות הכל כדי להגיע לשלום ופשרה, ולעולם יברח אדם מן המחלוקת, כל עוד שתיקתו אינה גורמת עוול.


למדנו כי ניתן להשיג הישגים מסוימים. הישגים אלה הם חלקיים בלבד, אולם הם גדולים יותר מאשר אלה שהיו צומחים מתוך השתיקה.


למדנו כי הולכת וגוברת החובה שעל רבני הציונות הדתית לשאת מחדש ובגאון את העמדה ההלכתית היסודית של הציונות הדתית - העמדה הממלכתית. אנו רואים את החורבן הנגרם כיום במערכת הכשרות, באנדרלמוסיה בנושא השמיטה, בעזיבה ההולכת וגוברת של הקמת בית כדת משה וישראל ועוד עניינים רבים, ואין אנו יכולים לומר כי ידינו לא הייתה במעל. דווקא בשל העובדה שלא ראינו בעצמנו את עמדתנו ההלכתית הציונית דתית כעמדה שהיא הלכתחילה של הלכתחילה מצאנו עצמנו גם מגורשים מהעיר, גם אוכלים את הדגים המסריחים וגם לוקים. אולי מגיעה עתה שעה גדולה של חסד ושל נאמנות מוחלטת לדרכנו ההלכתית בלוא התקפלות ובלוא מורא, ואנו ניטול מחדש את האחריות ההלכתית לכלל האומה הישראלית.


למדנו כי בשעה שמתכנסים הרבנים כולם ומטכסים עצה יוצאת תשועה ברוב יועץ. כנס רבני הציונות הדתית שנעשה ביוזמת צהר, וממנו שאבנו את הגיבוי למהלך של הגשת הבג"ץ הוא אחד ממקורות העוצמה שלנו, וככל שנרבה באחדות פנימית - כן ייטב. בשעה שננהג כך נוכל להתקדם לעבר מפגש יותר משמעותי עם כלל רבני ישראל, שכן חברים אנו לכל אשר יירואך, ובלבד שמפגש ייעשה מתוך הכרה הדדית ומתוך כבוד ואחדות אמיתית. כל צעד בו יחברו רבני ישראל מהזרמים כולם האחד אל השני הוא צעד בדרכם של תלמידי חכמים המרבים שלום בעולם.


למדנו כי יש ללכת באחריות מרובה, ולהיזהר כי לא ניפול לשני בורות: בור אחד ההורס הכל ומאפשר לגורמים העוינים את תורת ישראל "לתפוס טרמפ" על דיון אמיתי, ולנצל את המאבק על דרכה של תורה לביטול התורה לחלוטין; בור שני הנובע מהפחד המשתק שמא המאבק ינוצל, ובשמו של פחד זה לא לעשות דבר. הדרך העדינה לניווט בין שני הבורות תעמוד לרגלנו גם בהמשך.


ועיקר העיקרים - למדנו כי עוד נכונו לנו משימות גדולות בהמשך הדרך, ואנו מסוגלים למלא אותן, ולפעול למען הופעת דבר ד' במציאות בפועל ממש. יש בי שמחה עמוקה לזכות שזכיתי בה להיות שותף ברבני 'צהר' שהכריעו לפני שנים שהם פונים לעיצוב דרכה של הרבנות - ברצון עמוק לעשות זאת ביחד עם כל רבני ישראל, אך בהכרעה ברורה כי הנאמנות היסודית שלנו היא לדבר ד' ולתורתו. יום יבוא ונזכה להיות חלק מחזון רבני מאוחד, והמאבקים לא יהיו פנים רבניים כי אם מופנים לקידום דרכה של תורה למען האומה הישראלית, ארצה ותורתה.

 

 

בית המדרש