ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

הספד על ר´ אברום שפירא

ע"י: הרב יובל שרלו

לרגל יום השנה לפטירתו אנו מעלים שוב את ההספד שכתב הרב יובל שרלו לאתר הישיבה לזכרו של הרב אברהם שפירא,ראש ישיבת מרכז הרב שנפטר

 


"שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה..." - במשנה זו אין מדובר בתיאור היסטורי בלבד, כי אם בתיאור מהותי. תודעתו העצמית העמוקה של שמעון הצדיק הייתה חוליית מעבר בין תקופת אנשי כנסת הגדולה ובין תקופת הזוגות. חוליית חיבור נושאת בחובה את הקישור המיוחד בין הדורות הקודמים ותרבותם הרוחנית ובין העולם החדש אותו הם פוגשים. על רקע זה יש ללמוד את המשנה הזו, המלמדת כי בזמן מעבר צריך להיות מתון בדין, להעמיד תלמידים הרבה, ולעשות סייג לתורה.


כזה היה רבי אברהם אלקנה שפירא זכר צדיק לברכה. תודעתו העצמית העמוקה ביותר הייתה העברת התורה מדור לדור. הדור הקודם, דור שבו היה קשור לדוגמה ברב פרנק ובר' איסר זלמן מלצר זכר צדיקים לברכה, שעל אף שהיה צעיר לימים היה קשור בהם במשא ומתן של הלכה. הדור החדש, של תלמידי חכמים וציבור תורני שצמח בציונות הדתית, אשר לא ידע את גדולי הדור של הדור הקודם. אתם תלמידינו יתומים עוד הרבה יותר, ושמות רבים שאצלנו היו חלק מהשיח הלמדני המתמיד כלל אינם מוכרים לכם. חבל על דאבדין.


ר' אברהם (כפי שכונה בחייו) זצ"ל היה חוליית החיבור שבין הדורות. הוא היה בין אלה שהטמיעו בדור שלנו את הלמדנות, המרכזיות של עולם הלכה, הקשר עם אחרוני האחרונים ועם הסגנון הישיבתי. הוא היה בין אלה שמצאו מסילות מיוחדות לתלמידי החכמים שצמחו בדור, והרבה ממשקלה של ישיבת מרכז הרב בהעמדת דור תורה הוא פרי עמלו, כממשיך של הרב צבי יהודה זכר צדיק לברכה. בשנים האחרונות התלבט גם בהנהגת המאבק על ארץ ישראל כולה, וכדרכו אמר את דבריו בלי להתחשב בשום עניין אחר. ברם, כואב מאוד לקרוא בעיתונות ובתקשורת כמה שנזכר ממנו הוא עובדה זו, ובעולם התורני הכולל, בהיותו רב ראשי בישראל ובתרומה האדירה שלו לעולם הישיבות אין הציבור הרחב יכול לגעת.


לגבינו הוא היה סלע איתן. הוא לא זז ממקומו כמלוא הנימה, ולא הושפע ממה שנראה בעינינו כחובה להיות מושפע ממנו. דווקא אנחנו, הבוחנים שוב ושוב את בדי הארון המסיעים את התורה מדור לדור, זקוקים למפגש עם כיוון אחר לחלוטין. לא הפכנו להיות תלמידיו ונאמני דרכו הרבה בשל בית מדרש אחר שצמחנו בו והרבה בשל מה שאנו למדנו מכתבי הרב קוק זכר צדיק לברכה, אולם היינו מאוד זקוקים ועדיין זקוקים למי שישמור עלינו שנהיה מתונים בדין, ושתלמידנו ילמדו גם לעשות סייג לתורה.


כחוליית מעבר מיוחדת במינה, שזכות עצומה עומדת לו בעולם התורה, היו מטבע הדברים גם מתחים לשני הכיוונים. מחד גיסא, מעצם העובדה שקשר את עצמו בעולם התורה הציוני דתי הפנו לו עורף בעולם החרדי, כפי חלקים בו עושים זאת בצורה שיטתית לכל גילוי תורה בעולם הציוני-דתי. מאידך גיסא, הוא ראה את חלק מתלמידיו הולכים רחוק יותר ממה שהוא התכוון שילכו, וראה בהם סכנה מרובה.


לא הייתי מתלמידיו, אולם בזכותו למדתי תורה הרבה. למדתי גם ממנו - בשיעורים כלליים שהייתי בהם, ולמדתי מתלמידיו שחלק מהם הם חברי הטובים ביותר. לצערי, הוא ראה גם בי סכנה מרובה, וזכיתי לצערי הגדול במכתב שפורסם ברבים, בו כתב עלי דברים קשים, שכאב לי מאוד מאוד. על מכתבים מעין אלה נאמר "טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים", וגערתו זו מחייבת אותי לבחון שוב ושוב את דרכי. כאבי האישי לא מנע ממני להקשיב. על כן, כואבת עוד יותר העובדה שלרבים רבים בציונות הדתית כלל לא היה מגע עם עולמו הרוחני.


הציבור הציוני דתי איבד גם את אחד המלכדים התורניים האחרונים שנותרו. גם אלה מאתנו שלא הלכו בדרכו לא ערערו לרגע על ענקיותו בתורה, ועל העובדה שהוא בכלל בסדר גודל אחר של למדנות, אחריות פסיקתית וכתפיים רחבות. עתה אנו מוצאים את עצמנו מפוצלים יותר, עם עולם הלכתי שיש בו מחד גיסא יצירתיות ענקית ובשורה רוחנית מרתקת ותוססת, אך סלע איתן הלכתי הלך לעולמו ביום האושפזין של שמו, אברהם אבינו עליו השלום. אנחנו צריכים להקים מחדש את אותו יסוד שמרני וקבוע כדי שהסערות המתרחשות בעולמנו יהיו בשורה של ממש, ולא חס וחלילה חורבן. ר' אברהם ימצא את מקומו בשמחה ובטוב לבב בין אחרוני הדורות הקודמים; אנחנו נצטרך לשאול את עצמנו באופן מתמיד כיצד העולם המתחדש שבתוכנו הוא המשך לעולם התורה, והוא המביא לידי ביטוי את העולם הרוחני כולו.


 

 

 

בית המדרש