ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על השמחה בתורה

ע"י: הרב יובל שרלו

בתום החג עליו נאמר במפורש "ושמחת בחגך" אנו ממשיכים אל השמחה העילאית בנאמנות שלנו לתורה, וממנה לאווירה הכללית של השנה המתחדשת עלינו - שנה שהחתירה המתמדת שלנו לקיום התורה תלך ותתעלה, ותגיע לפסגות גבוהות יותר, יחד עם כלל ישראל, ושהמפגש המיוחד עם התורה ימלא אותנו שלמות, שמחה, הרמוניה פנימית ותנועה מתמדת מהפעולות אל הלבבות ולהפך. שמחת תורה מעצבת אפוא את כל המגע שלנו עם התורה, ואת כל הנאמנות העמוקה שלנו אליה - והכל בשמחה

 


יום שמחה גדולה לנו - שמחת סיום מעגל קריאת התורה ותחילת קריאתה מחדש. חסידי חב"ד הדגישו באופן מופלא את העובדה שאנו רוקדים עם ספר תורה סגור. לו היינו רוקדים עם ספר תורה פתוח היה מקום להבחין בין מי שיודע לקרוא ולפרש את התורה ומי שאינו יודע. היה זה מעין מבחן מדרג, ורק הקרובים יותר היו זוכים לאחוז בתורה הקדושה. בשעה שאנו רוקדים עם ספר תורה סגור אנו עוסקים ביחס המקיף אל התורה - וכאן אין מדובר במבחן אובייקטיבי כי אם בהתקשרות נשמתית כוללת פנימית. עם הארץ יכול להיות מחובר בה במידה המקבילה לזו של תלמיד חכם. על כן אנו רוקדים - ההתייחסות הכללית הנשמתית שלנו אל התורה כולה. זה היסוד וזה העיקר.


בד בבד עם העובדה שאנו רוקדים עם ספר תורה סגור אנו פותחים אותו וקוראים את מה שיש בו. ביום זה כולם עולם לתורה, וביום זה מודגשת אפוא העובדה שכולם צריכים לקיים את שכתוב בה. אין התורה פונה רק ליחס כללי, ולמוצג מוזיאוני שאנו עומדים מרחוק ומביעים את היחס אליו. התורה נפתחת, יש בה עניינים שונים - סיפורי אבות, מצוות, חוקים, יציאת מצרים וכדו' - וכל אלה נועדו להיות מורי דרך. זו משמעות המילה "תורה" - להורות לנו את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה.


מדובר אפוא בשילוב מופלא בין קביעת יחס נשמתי כולל לתורה כולה המובע בריקוד עם ספר תורה סגור, ובין ירידה לפרטים וקבלת תורה מחודשת המובע בעליה לתורה ובברכה עליה. זו גם הפתיחה לשנת התורה המתחילה בשמחת תורה - שנה בה אנו מבקשים להתקשר בשני מהלכים: מהלך אחד הפונה אל השמיים, אל הרגש הפנימי, אל התרוממות הרוח הנובעת מעצם העובדה שאנו פוגשים את דבר ד' במציאות, וזכינו לקבל את תורתו; מהלך שני של "לשמור לעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה". בשעה שאדם עולה לתורה הוא מקבל על עצמו לעסוק בדברי תורה, לקיים דבר תורה, וליהנות מהפירות של חיי עולם שנטע הקב"ה בתוכנו.


העובדה שכל אלה נעשים ביום שאנו מכנים אותו בשם "שמחת" תורה מלמדת גם את הצליל המיוחד של התקשרותנו בתחילה. צריך להתאושש מהתחושה המוטעית העולה לעתים מהימים הנוראים, כאילו ריבונו של עולם יושב בשמיים ו"מחפש" אותנו, וכאילו התורה היא רשימת מתמדת של "חומר" שאנו נאלצים ללמוד למבחן של הימים הנוראים. יש ממד משמעותי מאוד של יראה ופחד בעבודת ד', אולם לא זה הבסיס לה. הבסיס הוא שמחה ואושר על כך שזכינו להיפגש עם מכתב אלוקים החרות על הלוחות, נבחרנו מכל האומות לממש את דבר ד' במציאות ולשאת את שם ד' בעולם כולו, ואנו ממשיכים מסורת עתיקת יומין של הסתערות מתמדת על העולם כדי לתקן אותו במלכות ש-די. זו זכות עליונה, שגם עליה אנו מברכים בשעה שאנו עולים לתורה ("אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו"), וזכות זו ממלאת את האדם תחושת שמחה, כמו גם קבלה על עצמו לממש את השליחות הזו, ולקיים את הכתוב בתורה עצמה.


זו השפה העיקרית של המפגש שלנו עם התורה. בתום החג עליו נאמר במפורש "ושמחת בחגך" אנו ממשיכים אל השמחה העילאית בנאמנות שלנו לתורה, וממנה לאווירה הכללית של השנה המתחדשת עלינו - שנה שהחתירה המתמדת שלנו לקיום התורה תלך ותתעלה, ותגיע לפסגות גבוהות יותר, יחד עם כלל ישראל, ושהמפגש המיוחד עם התורה ימלא אותנו שלמות, שמחה, הרמוניה פנימית ותנועה מתמדת מהפעולות אל הלבבות ולהפך. שמחת תורה מעצבת אפוא את כל המגע שלנו עם התורה, ואת כל הנאמנות העמוקה שלנו אליה - והכל בשמחה.

 

 

בית המדרש