ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

דמותו של בוגר הישיבה האידיאלי

ע"י: הרב יובל שרלו

כיצד אמור להראות בוגר ישיבת הסדר בהמשך חייו?על כך במאמר זה שהינו שכתוב של דברים שנאמרו בכנס ה-30 לישיבת הגולן

נשאלתי על ידי כבוד המנחה מה לדעתי צריכה להיות דמותו של בוגר ישיבת הסדר. קשה לי מאוד לעמוד במשימה כה גדולה, הנוגעת לכל חלקי החיים, ועל כן אפנה אל המקום בו אני מוצא תשובה לשאלותיי - התורה שבעל פה - ואיעזר בדברי הגמרא על שלוש השאלות הראשונות שנשאל אדם בבואו לתת דין וחשבון מפעליו בעולם הבא. משאלות אלו אני מבקש ללמוד על ייעודו של מי שלא המשיך לחבוש את ספסלי בית המדרש ואינו עוסק בהוראתה.
שאלה ראשונה שהוא נשאל היא "נשאת ונתת באמונה". אני למד מכך כי הציפייה הראשונה מבוגר ישיבה היא שהוא יביא לידי ביטוי בעבודתו את בית המדרש. הבאת בית המדרש לתוך המשא והמתן בו הוא עוסק יש לה משמעויות רבות: הוא אינו עושה מלאכתו רמייה כי אם משרת את הלקוח או את הציבור בשיא היושר והאמונה; הוא ישר באופן קיצוני, ואינו גובה כספים שאינם מגיעים לו; הוא אינו עובר על איסורי אונאה וריבית; הוא מעניק ללקוח את השרות הטוב ביותר; הוא רואה את הקב"ה מול עיניו בשעה שהוא מדבר על מתחרה או יריב, ומקפיד לעשות זאת לאור כללי ההלכה והמוסר. בכך הוא מבטא את מה שהוא למד בבית המדרש, ובעיקר את העובדה כי יסוד מהותה של תורה הוא תיקון עולם במלכות ש-די. לעיתים אנו שוכחים יסוד זה, ולומדים בבית המדרש כי יסוד העבודה היא הדביקות הנשמתית והחווייתית בריבונו של עולם. דברים אלה נאים הם לתקופת בית המדרש, ואף לאורך כל ימיו של האדם הוא חייב למצוא לעצמו את רגעי התעלות הנפש בהם הוא שב אל מקורו ומידבק בו, אך לא הם עיקר ייעודו ושליחותו בעולם.
לא יהיה קידוש ד' גדול מזה שיימצא קשר ישיר בין יראי ד' ואוהביו לבין יושר ואמונה בעסקים. בכך גם מתקיימת מצוות איהוב ד' על הבריות, האומרות כמה נאה זה שלמד תורה. אין הם אומרות זאת בשל העובדה שהוא מעביר שיעורים נפלאים ומסביר היטב לעולם על יסוד הגאולה והתמורה, כי אם מכוח העובדה שמשאו ומתנו בנחת עם הבריות והוא נושא את שם ד' בעולם בבואו להוריד את דברו ארצה. אם נזכה כי בוגרי הישיבות יאופיינו במי שמילתם מילת אמת, זמן שהם קובעים הוא זמן, המחיר שהם נוקבים בו הוא הוגן, ואין הם מעכבים תשלומים שלא כדין, אם נזכה להשבת הזהות שבין אמונה לבין אמת, הרי הגשמנו את אחד הייעודים של הישיבה.
שאלה שניה שאדם נשאל היא "קבעת עתים לתורה". בעלי התוספות, והרבה יותר מאוחר הראי"ה זצ"ל, ביארו כי יש לדייק בשאלה זו שני עניינים. ראשון בהם הוא החובה והנאמנות של כל בוגר ישיבה ללימוד תורה במובן הממוקד של המילה. ישיבותינו בנויות על עיקרון הניתוק, לומר: אנו גולים למקום תורה (ורוב הישיבות ממוקמות במקום רחוק - הגולן ועתניאל, ירוחם ומעלות, נהריה ושילה וכדו') ומבססים את הישיבה על ההתעלות הנפשית והרוחנית והטבילה המוחלטת במקווה של הישיבה ללא השארת שיור בחוץ. ברם, כגובה הסולם הרוחני שאנו מטפסים עליו בלימוד בישיבה כן עוצמת ריסוק העצמות המתרחשת עם עזיבת הישיבה. אין אנו מצליחים לגשר על הפער, ובשל כך רבים מבין בוגרי הישיבות, הסדר ושאינן הסדר, אינם עוסקים בתורה. עניין שני המודגש כאן הוא הקביעות - כל בוגר ישיבה חייב שיהיה לו תלמוד תורה בקביעות. לא בשיעורים מזדמנים, כמו בהושענא רבה או בליל שבועות או בימי עיון שונים, כי אם בקביעות. בוגר ישיבה צריך שילמד דף יומי בשיעור מסודר, בוגר ישיבה צריך ללכת לשיעור בעיון פעם בשבוע, בוגר ישיבה צריך למצוא מקום בו ילמד אמונה ותנ"ך בקביעות - הקביעות מבטאת יחס פנימי עמוק אל הנושא, ואין דבר ד' נעשה לו צו לצו קו לקו, כי אם הוא חלק מהותי מחייו, שאינה נדחה כל אימת שבת דוד הגיס מתארסת או שיש מעט עומס בעבודה. כשם שבהלכות תפילה למדנו על חשיבות קביעת המקום לתפילה, כך קיים עיקרון זה גם בתורה, ובוגר הישיבה צריך לראות זאת כמהות חייו.
השאלה השלישית היא ציפת לישועה. מבית המדרש של הרב צבי יהודה זצ"ל למדנו כי הציפייה צריכה להיות אקטיבית - לא פאסיבית. בית מדרש זה, שכולנו יונקים ממנו, הוא שהדריך והנחה כיצד לממש ציפייה זו בגאולת ארץ ישראל ובתחיית ההתיישבות. אלה שעושים זאת יבורכו מן השמיים - שלוחי ציבור המה, והם מזכים לרבים את הקשר לארץ ישראל ולנחלת אבותינו. ברם, רוב מוחלט של בוגרי הישיבות אינו מתיישב ביש"ע ובגולן, ואף על פי כן אין הוא פטור מהציפייה האקטיבית לישועה.
שכן, מדברי הנביאים למדנו כי חלק בלתי נפרד מהציפייה לישועה היא הצדקה והמשפט: "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". דברי נביאים אלה אף תורגמו להלכה, והרמב"ם למד מהם כי ניתן להקים סנהדרין עוד קודם לביאת המשיח, שהרי בלעדיה הוא לא יבוא. גאולת ישראל תלויה בצדקה ובמשפט, ובהבאת גאולה לנעשקים ולעלובי החיים, לאלה שיד השלטון או הרשע פגעה בהם, לזקוקים לחסד ולזקוקים לצדק. מציקה מאוד העובדה שעד כה לא קם ארגון של בוגרי הישיבות בתחומים אלה (למעט תקופה מסוימת של ארגון בצדק שהונחה על ידי בנצי ליברמן מבוגרי הישיבה). עורכי הדין בוגרי הישיבות לא הקימו לשכה לייעוץ לציבור בחינם; רואי החשבון לא הציעו את שורותיהם למוסדות הצדקה והחסד ללא תמורה; הרופאים לא פעלו ללא גבולות; בעלי המוסכים לא באו לקראת משפחות ברוכות ילדים או כל התארגנות אחרת. גאולת ישראל חייבת להיבנות מהמסד ועד הטפחות, ומדברי נביאינו למדנו כי המסד הוא הסיוע לגאולת הפרט מצרותיו וממשבריו. ישיבות ההסדר וישיבות אחרות, צריכות לשאת את דגל הציפייה האקטיבית לישועה בבניין המציאות החברתית על בסיסים אלו, ובוגר הישיבה צריך לעשות חסד וצדק בגופו, ועל ידי כך לבנות את האומה מיסודותיה. הגיע הזמן כי תקום מסגרת שכזו ! היא תתחיל "בקטן", בנטילת שתי משימות לשנה בלבד על עצמה ומימושן, תלמד מהטעויות, תטפח את ההצלחות, וכך תלך ותבנה עולם.
גם בניין קומה נוספת היא ציפייה אקטיבית לישועה. כוונתי לבניין מדינת התורה. אנו הפסקנו לחתור למדינה זו, והנחנו את העבודה לפוליטיקאים. איני מדבר כעת על מה שצריך להיעשות בתוך בית המדרש, וכינונה של תורה ממלכתית כללית למימוש מהותה של מדינת ישראל. מחוץ לבית המדרש עלינו לצפות ציפייה אקטיבית להופעת התורה במציאות: בקירוב לבבות, בלימוד תורה לחילוניים, במשיכת עצמנו ואחרים לבית המדרש, בתיקון עצמנו בצניעות הלבוש ומתוך כך במאבקים ציבוריים על קדושת המשפחה, בלחץ צרכני בתחומי הפרסום או חילול שבת ועוד ועוד. הדבר מתחיל קודם כל בתיקון עצמי ובחיים בקדושת ועל פי ההלכה והמוסר, וממשיך לתרומתנו לזהותה היהודית של מדינת ישראל וכינונה.
בשעה שאדם עולה למרום הוא נשאל שאלות נוספות, אך הבה ונענה קודם על שלוש הראשונות, ובעהי"ת, במסיבת שלושים שנה הבאות, שתיערך אי"ה בסוכות בשנת ה'תשצ"ג נדון באלה...
פורסם בהצופה

 

 

בית המדרש