ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ספר בראשית:חרם הרשב"א ,המבול (א)

ע"י: הרב יובל שרלו

שני שיעורים נוספים בסידרת השיעורים על ספר בראשית. הראשון דן בחרם הרשב"א כנספח לשיעור הקודם,והשני דן במבול (חלק א´)

חרם הרשב"א


מקורות לשיעור:


שו"ת הרשב"א חלק א סימן תטו


אלו הן שלשת הכתבים


מגידים כל הנעשה בענין למוד חכמות חצוניות ואל הדורש דרשות של דופי. בהסכמת כל הקהלה הקדוש' אשר בברצלונה ובהסכמת הרב הגדול מרנא ורבנא רבי שלמה י"ץ ובית דינו.


אוי להם לבריות מעלבונה של תורה כי רחקו מעליה. הסרו המנפת והרימו העטרה. איש מקטרתו בידו וישימו קטורה לפני בני יון ובני קטורה. כזמרי יקריבו את המדינית לעיני כל ושלחו לאפם אל הזמורה. לא הכירו פנים במשפט אל הבכיר' ולפני הצעירה נתנו משפט הבכורה. לא ישיבו ויתנכרו כנכרים וכשעירים בראש כל חוצות. לאלה ידקרו ואת בניהם ילמדון. על כן בראותנו בכנף הארץ פח יקוש ויונה תקנן בעברי פי פחת חרדנו ואמרנו. ופשתה המספחת ועמדנו וכרתנו ברית לאלהים ולתורת ה' אשר קבלנו אנו ואבותינו בסיני. לבל יתערב זר בתוכנו וקמוש וחוח לא יעלה בארמונותינו. עבדים אנחנו עבדי ה'. הוא עשנו ולא אנחנו וגזרנו וקבלנו עלינו ועל זרעינו ועל הנלווים אלינו. בכח החרם לבל ילמוד איש מבני קהלינו בספרי היונים אשר חברו בחכמת הטבע וחכמת האלהות בין המחוברים בלשונם בין שהועתקו בלשון אחר מהיום ועד חמשים שנה עד היותו בן חמש ועשרים שנה. ושלא ללמד איש מבני קהלתנו את אחד מבני ישראל בחכמות האלו עד שיהיו בני עשרים וחמש שנה. פן ימשכו החכמות ההם אחריהם ויסירו אותו מאחרי תורת ישראל שהיא למעלה מן החכמות האלה. ואיש איך לא יגור לשפוט בין חכמת אנוש בונה על דמיון מופת ורעיון ובין חכמת העליון אשר בינינו ובינו אין יחס ודמיון. ובן אדם שוכן בתי חמר הישפוט אלוה עושהו לאמר חס ושלום זה אפשר וזה לא יוכל עשוהו. זה באמת יש מביא לידי הכפירה הגמורה ומזה ינצל באמת כל לומד התורה. והוצאנו מכלל גזרתנו חכמת הרפואות אע"פ שהיא לקוחה מן הטבע לפי שהתורה נתנה רשות לרופא לרפאות. ומה שהסכמנו והחרמנו בספר התורה במעמד כל הקהל ביום השבת בפרשת אלה הדברים שנת ששים וחמש לפרט האלף החמישי.


 


שו"ת הרשב"א חלק א סימן תטז


הכתב השני להעיר כל נכבדי הקהלות על זה וזה הכתב.


מה יוחיל עצור ועצור במלין מי יוכל. מי ינחמנו מעצבון לבבנו ולא יעמדו לפנינו איתיאל ואוכל. האם כלכל ודרדר והימן ירפאו המים הזידונים ונגועי הזמן. אל מי מקדושים נפנה ומי בדור נאמן. יביא צרי מגלעד לרגל תמעד ולפצע נאמן. מקום המשפט ומקום הצדק שמה ראינו כמה סדקים ואין מחזיק את הבדק. ארץ ארץ ארץ שם יולדו אנשי השם תורת השם בקרבם חשן המשפט על לבם. שמה ישבו כסאות למשפט זרע קדש שופט ונשפט. ועוד היום כל העדה כלם קדושים זולתי קצת אנשים קריאי עדה ולמעלתם על העם ראשים. בניהם אשר יקומו מאחריהם בראו משחית לחבל. ובחבל נביאים בכנור ונבל יסובבו עיר וירדפו אחרי ההבל. כדברם רתת חשבו כי נשאו הם בישראל. ובראש כל חוצות ללא אלהי אמת אמרו אלה אלהיך ישראל. וזה ימים עוררונו מארץ פרובינס' השרידים בקנאם את קנאתם לדת משה ויהודים. כי שם אנשים עושים התורה פלסתר וחכם יחשב כי ישב לנפיל חומות ודברי תורה סותר. לחצוב להם בארות בארות נשברים ומחפאים על דברי תורה ודברי חכמים אשר לא כן דוברים ודורשים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות משתיהן דברים לא יחיו בהן. ולמרות עיני כבוד כל ישראל פורצים לעיני הכל כל גדרי התורה. ואף באבותינו הקדושים שלחו לשונם מה שלא עשו עובדי עבודה זרה. כי יאמרו על אברהם ושרה כי הוא חומר וצורה. ושנים עשר שבטי ישראל הם שנים עשר מזלות. השמע עם מיום התחלק הארץ לגבולות כדבר הרע הזה או הנשמע כמוהו כי יחזרו הכל לתוהו ובהו. ועוד אומרים המנאצים השם כי כלי הקדש המוקדשים האורים והתומים הם כלי האצטורלאב אשר יעשו להם אנשים. הכאלה נמצאו בנים כחשים? אלה באמת נושכים את העם מן השרפים הנחשים. וללא תועלת וללא סבה חוטאין בדבה ואומרין כי ארבעה אשר נלחמו את החמשה הם ארבעה יסודות וחמשה הרגשים. נפשותם של אלו יעשו כליל לאשים. ואשר אלה לו וללא תועלת ממשל משלים במקרה כלו באמת יקלו ויהפכו במצות כלם להקל מעליהם את עול סבלם. ושמועותיה' יבהולונו וכל הבאים חדשות ישמיעונו. והאמת ברחוב כשל כי יאמרו מקצתם כי כל מה שיש מפרשת בראשי' עד מתן תורה הכל משל. יהיו אלה למשל ולשנינה ולא יהיה להם משען ומשענה. ובאמת מראים עצמם שאין להם בפשטי המצות שום אמונה. וכותבין על לבם ובקירות מזבחותיהם שאין להם חלק באלהי ישראל ולא בתורה שקבלו בסיני אבותיהם. וזרים הם מן הנכרים שהם מקיימין בצורתם קצת המצות. ואלה לא תהיה שארית להם בארץ לעקור את הכל התאוו תאוות. והגורם הגדול הזה אשר אהבו חכמות נכריות צדוניות מואביות ולספרי היונים עשו כוונים והתערבו עם שונים. וילדו להם בנים. ובנים המקודשים לשמים מלידה ומבטן יעתיקום משדים ללמדם ספר ולשון כשדים. תחת היותם משכימין לתורת בית רבם כדת היהודים. והנער היולד על ברכי חכמות הטבע ויראה ראיות ארסטו עליו שבע באמת יאמין בו ויכפור בעיקר. ואם נשיב אליו כש"כ דפקר. רק שלומדים התורה ולבם לא נכון לפנים ויהפכוה לשבעים פנים. כי כה אמר אחד מחכמיהם אשר יחשב ראש לראשי מטותיהם. לימוד התורה טוב להתערב בה בינות אנשי' וטוב הדבר. אך בלא חכמת היונים ההוא יקרא פרא למוד מדבר. לומדי התורה חכמות מה להם שהם בהמה המה להם. על כן יבושו כי יספרו וידרושו יאמרו בפיהם ויורו באצבע שאי אפשר לשנות את הטבע. ובזה יודיעו לכל שאינם מאמינים בחדוש העולם ולא במופתים שבאו בתורה כולם. הן אלה קצות דרכיהם ולו נספר כמו שאר דבריהם ומעשיהם לא יספיק הדיו. על כן דרשנו כאן דיו כי כמעט יסובבו להשכיח את עם ה' שמו. מארצו יצאו ולא יכירם חס ושלום מקומו כורתי ברית לה' ובשם ישראל יכנו. הלזאת לא יחם לבבם היחתו אש בחקינו ולא ישרוף כליותנו שביבם? העל זאת ישאו אוהבי התורה פנים אל אחיהם ואל קרובם. האם גמר אומר האפס מוסר. ואם האומר אל בני כי יאמרו אלה לעינינו תחזור התורה לסיני. ואנחנו כי ראינו אש נשקה יראנו פן תצא אש ומצאה קוצים איש נפשו רקה והוא לא ידע ולקה. וחס ושלום תעשה הארץ בוקה ומבוקה ומבולקה. וכראותנו הדור מתקלקל ושומעים להקל. ועשינו גדר וחזקנו את החומה לתורתנו השלמה. ואם לא עשינו עתה לכרם ה' צבאות מחיצה גמורה נטלנו שיבא מכשורה והחרמנו בחרם גמור כאשר תראו רשום בכתב אמת בספר הברית אשר כרתנו לאלהינו. שלא ילמדו ושלא ילמדו אותן החכמות עד שיהיו הלומד והמלמד בן עשרים וחמש שנה ואחר שימלא כריסו מעדני התורה. לא יסירה מגבירה ואשר מנעוריו יעדנה גם כי יזקין לא יסור ממנה. ואך אמנם לא יצאנו ידי חובה עד נרדפם עד חובה ונסיר השקוצים מבין שניהם. והספרים ההם אשר עשו ישרפו בשבת לעיניהם. וזה כמשלש שנים חתרנו להוציא רצוננו אל הכוונה. וחון הרבינו בבקשה במטו ובנא להשיב עטרת התורה לישנה על מכונה. ולא תהיה היונה בחרב פותה אין לב ומחר נהיה עלובים מפי עולב. ולא נכנסו דברינו באזניהם אך הקשו עוד את דבריהם הבאים עלינו לכח ידיהם בכתבם ובלשונותיהם. ואנחנו לא חדלנו מכתוב אליהם. וקהלות רבות גדולות קשות אשר בגבולות ההם כתבו לשם ידיהם. ואמרו להחרים ולנדות ויחכמו אחרינו בחפץ כפיהם כאשר תראו מפי טופסי ספריהם. ואתם אילי הצדק אם טוב הדבר בעיניכם. כי לא טוב הדבר אשר הם עושים ולא טובה השמועה מעבירים עם ה' וחלילה פן יחלק העם לשנים ויתחלל על ידיהם חס ושלום שם שמים. כי זאת באמת לאמר להם חובה על כל ישראל. ולנו בזה עד נאמן את אשר עשו ישראל כאשר בנו בני גד ובני ראובן את המזבח מעבר לירדן. הלא הם חשו לקרוא לצבא על ספק המחשבה. אף ישחיתו אלה לעין כל את כל האשכול. וחס ושלום את /אם/ נהיה בהסתירנו פנים לשמועה הרעה בכלל מה שהאשים הנביא שם עמדו לא תשיגם מלחמה בגבעה. אתם הרי ישראל פריכם תשאו לעד עם אלהי אברהם תנו עיניכם בבירה פן תהרוס אולתם גדר התורה. ונהיה לאגודה אחת כי כלנו בני איש אחד אנחנו. ואנחנו ואבותינו בכמה בריתות תורות אמת בכתב ובעל פה על ידי אדון הנביאים קבלנו. ואיך נעשה בנפשנו שקר ונפתח לבבנו אחרי מומי היונית לבקר. ואשר עיניהם הולכות לפניהם איך ילכו ופניהם אחורנית וישאו את המדינית. קומו השרים משחו מגן וה' אלהיכם בעדכם ובעד בתיכם יגן. כן נאמן בעל מלאכתכם ישלם שכר לפעולתכם. שלמה ב"ר אברהם.


 


שו"ת הרשב"א חלק א סימן תיז


זה הכתב השלישי אשר בתוכו לשון החרם אשר החרימו חכמי ברצלונה. כל המלעיגים על דברי חכמים רבותינו וחכמי התלמוד. וכל הדורשי' בהגדות של דופי וכל המנאצים דברי התורה למינות בציורם הכוזב כדי לעקור מה שכוונו בהם רבותינו ז"ל. והחרימו גם כן כל הספרים אשר נמצאו בהם אחת מן ההריסות הנזכרות בטופס החרם וכל המחזיקי' בהם. וזה החרם נעשה כללי על כן ראוי להיות שומעו בכל המדינות.


וזה החרם: קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. עם זו יצר לו לספר תהלתו. וביום שמחת לבו יום חתונתו אשר ברכו ה' באחותו כלתו ברא ה' אלקים וכל קדושים עמו. התחילו לשרתו ולברך בשמו ונבדל להקדישו קדש קדשים. כתר מלכות בראשו תפארת אנשים יכתוב לו רובי תורותיו כי בו בחר וחשק באבותיו. ולו צדקות ועוז אמר ובנביא הוציאו לכתוב אחריו במדבר ובנביא נשמר. במדבר מקום מטה לחם שבר לא חסר דבר. הביאו המלך חדריו חדר תורתו פקיד נגיד בכל שעריו. ועליו אפריון עשה לו בציון שם נגלו אליו האלהים שם שם לו מעין גנים ומשך חכמה מפנינים. וזו חטאנו לו בחטאינו הגלנו מארצנו. וכי זר מעשינו זרנו בקצוות ובגוים הפיצנו. אמנם עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו הוא עשנו ולו אנחנו. ואם בגוים האלה לא נרגיע ברגעים יבחנונו עדותיו וחוקיו יום יום ינחמונו. ואם חטאינו התגירונו ואותנו לאויבינו מכר עד נשיר את שיר ה' על אדמת נכר. זאת נחמתנו בעונינו זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו. עד כה ברכנו השם כי היתה לו תורתו לתהלה ולשם. אך עתה רגזנו ואין נחת בשמענו כי יצאו אנשים דרכם יורדת היא למטה לארץ לבאר שחת. עזבו תורת השם ונחת שלחנם ספרי הגוים עליון ומנחת עשו תורת אמת פלסתר. זה מקעקע הבירה וזה סותר וסותרין את הכל וכחומץ על נתר. ובבית משתיה' גם בבית כנסיותיהם לא יבשו ובעין כל הגדות של דופי ידרושו. ומלעיגים על דברי חכמים כאחד מן העמים. וחקקי און בספריהם חוקקים וממלאין בתיהן כלים רקים לאמר כי מבראשי' עד מתן תורה הכל משל ואברהם ושרה חומר וצורה. ושנים עשר בני יעקב שנים עשר מזלות וארבעה מלכים אשר נלחמו את החמשה הם ארבעה יסודות וחמשה הרגשים. גם שמענו כי במצות שלחו ידיהם לאמר כי האורים והתומים הם מלאכת האצטורלאב. ובתפילין ותפלה נתנו תפלה. ולא יראו לדבר גם במשה לאמר חס ושלום כי נימוס באומרים אין תורה מן השמים רק נימוסין והנהגות שעשה משה. עד שאמר אחד מהם דורש ברבים בבית הכנסת כמתמיה מה ראה משה לאסור את החזיר. אם מחמת רוע איכותו החכמים לא מצאו בו רוע איכות כל כך. ואמר אחד מהם שאין הכוונה במצות התפילין להניחם על הראש ועל הזרוע ממש שאין החפץ בזה. רק שיבין ויזכור את השם שמקום התפילין הרמוזין בראש כנגד המוח ובזרוע כנגד הלב שהם כלי ההבנה והזכרון לרמוז שיבין ויזכור לא זולת זה. ומכאן מראין באצבע ששולחין אצבע ומדברין און בכל מצות התורה ופרקו העול מעליהן ואין להם חלק בפשטיהן. וכל איש ואשה הישר בעיניו יעשה. ורבן של אלו כתב כי מה שאמרו מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין אינו אפשר. שכל בעל גוף אי אפשר שיעמוד אלא תחבולה. וענין היה בפנים ומעמידן כזה וכזה אומרים אמור. וכל המחזיק בדברי חכמי ישראל נחשב בעיניהם כסוס כפרד וכחמור. על זה ידווה כל הדווים כי נטו קו תוהו על כל הקוים. ובאמת האנשים האלה אם רוח טועים זה בקרבם ועל זה נשאם לבם. באמת נאצו ה' כי יכפרו בתורת אלהינו שנתנה למשה בסיני. ושחתו לכל העם כי יוסיפו על חרון אף עברה וזעם. ויסף עוד להניחנו בגלותנו. ואפילו אחד כי הפושט ידו בזאת מאלה עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה. ומי לנו גדול מן הרב רבינו ז"ל שכתב בספרו כתוב יושר וזה לשונו.


הדין אצלי בכל עבירה שיראה ממנה סתירת התור' או המחלקת כנגד'. אפילו אכל אדם מישראל בשר וחלב או לבש שעטנז או הקיף פאת ראש מפני דעת שיתבאר ממנו שאינו מאמין שזאת התורה אמת. היא אצלי שהתורה אמרה את השם הוא מגדף ויהרג מיתת כפירה לא מיתת עונש. ולזה ממונם בשרפה ואינו ליורשיהם כשאר הרוגי בית דין. וכן אני אומר בעשרה מישראל שזדו לעבור על אי זו מצוה שתהיה ועשו ביד רמה יהרגו כולם. וראיה לדבר ענין בני גד ובני ראובן שבא מהם ויאמרו כל העדה לעלות עליהם לצבא. ואחר כן באר להם בשעת התראה שהם כבר כפרו בהסכימן על העבירה ההיא וכפרו בכל התורה כלה. והוא אמרם להם לשוב מאחרי השם והשיבו גם כן אם במרד אם במעל. עד כאן לשון הרב ז"ל מורה דעה. ומי כמוהו מורה תורות אמת ומשפטי צדק גם הוא יורה. ישמעו הדור כלם הבנים אין לישרא'. האם מקנא לתורת האל. האם התורה אין מנהל לה. מכל בנים גדלה החטאים האלה בנפשותם מחוייבים כל ישראל להחרימם ולנדותם. ולא יכפר להם העון הזה עד ימותון. אש של גיהנם כלה וגופם של אלו באש לא נפח אש לא תכבה נתון. והנה אנחנו מסכימים ובגזרת עירין ובמאמר קדישין מנדין האנשי' הפושעי' שהם כאלה כאחת מאלה. ומחרימים בבית דין של מעלה ובבית דין של מטה וירדו מטה עד ישובון בתשובה שלימה ולא ישובו עוד לכסלה. ולא ישימו בתורה ובדברי רבותנו ז"ל בעלי התלמוד תהלה. והספרים שחקקו אחת מאלה בתוכם אנו דנין הבעלים כמין. והספרים כספרי קוסמין והרי הם והמחזיק בהם בנדוי ובחרם כיוצא בהם עד שישרפום ולא יזכרו עוד בשמם. ואשר ישוב ונחם מן השמים ירוחם ותשוב אליו הקללה לברכה. ויצלח לכל מלאכה ויכתב לחיים של שלום חיים שיזכו לראות את פני אלהים יום לאמים ידין. כי במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אינן עומדין. ובזכות הרחמן וזכותא דאבהתא תיתי בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעדון מן אורייתא. כן יהי רצון אמן סלה.



שיעור שני: תחילת המבול

 

 

בית המדרש