ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

החתימה על כרטיס אדי מבחינה הלכתית

ע"י: הרב יובל שרלו

קטע זה הינו חלק מספר העומד להתפרסם בזמן הקרוב ועוסק בדמות האדם לאור ההלכה.בקטע דן הרב בסוגיית תרומת האברים

בימינו אנו נוספה שאלת מחודשת בתחום חובת ההצלה והיא חובת תרומת האברים. אנו נדון בהמשך בשאלת קביעת רגע המוות, ובהשפעתה על סוגיית תרומת האברים. לבושתנו, מעבר לשאלה ההלכתית העקרונית בדבר תרומת אברים היא לבשה גם דמות של מאבק כוחני בין עולם הרבנות לעולם הרפואה, ובשל כך מתים אנשים רבים במדינת ישראל, בניגוד מוחלט לאחריות המוטלת עלינו להציל נפשות. העמדות ההלכתיות ביחס לתרומת אברים הן רבות ומגוונות. יש האוסרים, לא רק בשל המתיחות הכוחנית עם עולם הרפואה, אלא מכוח הטיעון העקרוני שלא ניתן לקבוע את רגע המוות בצורה הראויה כדי שתאפשר את השתלת האברים, וכן משיקולים שונים הנובעים מהקבלה. עמדה זו היא עמדה לגיטימית מבחינה הלכתית, ובלבד שפוסק ההלכה אכן יאסור לא רק לתרום את האברים, אלא גם ליהנות מתרומת אברים של אחרים בשעה שהאדם הטוען שאסור לתרום נזקק לאברים אלה כדי להציל את חייו. עמדת ביניים היא עמדה המתירה לתרום אברים אך אינה מחייבת. זו עמדה שקשה יותר להסבירה, והיא כנראה חלק מתפיסת עולם של בעלות אדם על עצמו, ואי-קיומה של חובה להעניק את עצמו לאחר. ההלכה מכירה באוטונומיה של האדם ובזכותו היסודית על עצמיותו. עמדה שלישית נמצאת בקוטב השני - זו עמדה המחייבת תרומת אברים, כחלק מחובת הצלת החיים ואף שיפור איכות החיים המוטלת על האדם. כל נימוק כגון איסור הנאה מן המת או הרצון לקום בתחיית המתים כגוף שלם אינו עומד מול הזכות הגדולה הטמונה בהצלת נפשות, שבהקשרים מסוימים מדובר בעוצמה עליה אמרו חכמים "כאילו קיים עולם מלא". עמדתי ההלכתית תומכת תמיכה חד משמעית בעמדה השלישית. אני מבין היטב את הבעייתיות ואת הנימוקים נגד תרומת אברים, אולם איני מסכים כי נימוקים אלה חזקים דיים כדי להתיר לאדם להתחמק מחובת הצלת בני אדם, ומהזכות הגדולה לעשות זאת לאחר מותו שלו עצמו. חתימה על כרטיס לתרומת אברים, תוך התניה שהדבר ייעשה על פי ההלכה, היא מצווה גדולה, ואף אני עצמי חתום על כך, בתפילה שלא יהיה לזה שימוש.

 

 

בית המדרש