ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

סגולה להנצל מתאונות דרכים

ע"י: הרב יובל שרלו

תאונת הדרכים המזעזעת שאירעה במצפה יריחו אינה יכולה להותיר אותו על מקומנו. לא די בדברי תנחומים ובשותפות עם המשפחות בכאבן הנורא. לפני שנים כתב הרב שרלו מאמר על סגולות למניעת תאונות דרכים. אנו מפרסמים אותו כעת במלואו.

 


שאלה: האם ישנה סגולה מוכחת להינצל מתאונות דרכים ?


תשובה: עצם קיומה של סגולה מוכחת אינה מוכחת כלל ועיקר. טיבה של סגולה שאמונה בה מושתת יתר על רצון בני האדם שהיא תועיל מאשר על ניסיון מוכח. לא ניתן למדוד את פעולתה של סגולה ללא בחינה מדוקדקת של הנסיבות, של מספר הפעמים בו לא הצליחה בשליחותה, של עדות מומחים כי אכן מדובר בדבר מה היוצא מגדר הרגיל וכדו'. אולם, עצם האמונה שסגולה זו מועילה נושאת בחובה התעוררות רוח גדולה שהיא חיונית לכל מהלך נפשי.


לעומת הסגולה, התשובה הפשוטה לשאלת מיעוט סכנת תאונות דרכים היא הטבעית והבריאה - ינהג אדם בזהירות, יקפיד על חוקי התנועה, יישאר ערני לשגיאות של אחר, יעצור וינוח מעט כאשר הוא חש שאשמורותיו כבדות, ועוד סגולות טבעיות מובנות אלו, אשר אין צורך בהם לא לרב ולא ליודע ח"ן. מעבר לכך, מובן כי עבודת המידות משפרת אף היא את הסיכוי שלא ללקות במחלה זו, וזאת משני פנים - העצמי והציבורי. באופן אישי - מובן כי אדם שהוא בעל מידות נוהג ביתר עדינות ובזהירות מרובה, אינו לחוץ ואינו כועס, ובכך תגובותיו שקולות יותר, ונהיגתו בטוחה. מעבר לכך, למידות טובות אלו אף השפעה במישור הציבורי. בעל המידות משרה על הסביבה אווירה אוהבת ומרחמת, זהירה ופייסנית, ובכך גורם לאנשים להעביר על מידותיהם, ולנהוג באחריות גדולה יותר ומתוך רצון. אין ספק כי כל גילוי של מידות טובות על הכביש מצמצם את סכנת הגורמים האנושיים של תאונות הדרכים.


על כן, לפני שמחפשים סגולות ועניינים מעין אלה, מה שעושים הוא בראש ובראשונה בדרך הטבע. לא סגולות אנו צריכים, כי אם נהיגה ראויה ובטוחה, מאבק על הקצאת משאבים לשיפור תשתיות, הדרכת ילדינו בקפדנות לאחר שהם מקבלים רשיון נהיגה עד שהם יודעים לנהוג כראוי, ועוד עניינים רבים התלויים בנו.


רק לאחר שאדם עושה את כל מה שהוא צריך לעשות, הוא יכול שלא לשלול לחלוטין את השימוש בסגולות, לא רק בשל המשענת החשובה שהן מעניקות לאדם בלא קשר לשאלה אם יש בהן ממש, אלא גם בשל העובדה כי גדולי ישראל ייחסו בדרך כלשהי משמעות לסגולות אלו. משום כך, לא ניתן להתעלם משאלה זו, ויש לתור אחר הסגולה הראויה בלה ינצל מתאונות דרכים, לאחר שעשה את המוטל עליו מבחינת דרכי בני אדם, וזכה לעצמו בעצם נהיגתו הזהירה.


 


היכן לחפש את התשובה לשאלת הסגולה הראויה ?


דומה כי בראש ובראשונה יש לתור אחריה במקומן של הסגולות התורתיות והאמוניות, ומקום זה הנו כתבי הקודש. פעמים רבות עסקו התורה והנביאים בדרכים לעשות את רצון ד', כדי להינצל מפגעים ומחוליים רעים. אף שראשונים הדגישו כי אין מדובר חס ושלום בעבודה שלא לשמה, אלא במתן השכר האלוקי בבחינת הבא ליטהר מסייעין בידו (רמב"ם, הלכות תשובה), או במתן שכר שהוא סימן ולא סיבה המלמד על קבלת העשייה לרצון לפני ד' (כוזרי), בכל זאת מצאנו כי אין מדובר בעבודה שלא לשמה במובן השלילי של מונח זה, אלא רק בעבודה שאינה העילאית ביותר. כך אמרו חז"ל כי האומר "סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור" ובעלי התוס' העירו כי אין בכוונת הגמרא לומר כי צדיק גמור היא היא המעלה העליונה ביותר, אך יש בדברים אלו כדי לראות בעבודה זו דבר מה ראוי ורצוי לפני ד'.


לפיכך יש מקום מסוים לעשיית מצוות ד' ורצונו כדי להינצל מן הסכנות, בחינת סגולות מסוימות. ברם, עדיין לא נתנו את דעתנו לשאלה מהן הסגולות הראויות, וכיצד יינצל אדם מתאונות דרכים.


 


עיון בתורה בפרשיות שכר ועונש מלמד כי אין התורה נכנסת לפרטי הסגולה והתיקון הנדרשים כדי לעשות את רצון ד' ולזכות בישועתו. בקריאת שמע כתוב באופן כללי "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצווה אתכם היום לאהבה את ד' אלוקיכם ולעבדו, בכל לבבכם ובכל נפשכם". על פי פשוטו של מקרא נצטווינו לעבוד את ד' בכל לבבנו ובכל נפשנו, ולעשות דברים בלב שלם ואז נזכה לברכת שמיים. אין בדברים העדפה של עניין כלשהו, אלא קריאה כללית לעשות רצונו בלבב שלם. כך גם ברוב המקומות בתורה, בם מדובר באופן כללי על ספר הברית או על שמירת החוקים והמשפטים, ואין סגולה מיוחדת.


ברם, בדברי הנביאים מצאנו כי הם התמקדו בעיקר בתחומים שאנו מכנים אותם בין אדם לחברו. הנביאים דרשו במקומות רבים כי יש להקדים לקרבן ולזבח את עשיית החסד והצדק, הכנסת עני מרוד הביתה ופרשית לחם לרעב. המעיין לדוגמה בהפטרת יום הכיפורים יוכל לראות את רשימת הדברים אותם יש לעשות קודם לצום. כך גם במזמורי תהילים העוסקים בעלייה להר ד' (טו, כא) - אף הם עורכים רשימה ארוכה של טהרה מידתית והתנהגות בצדק חברתי קודם לעליה להא. ממקומות אלה עולה כי יש סדר לתורה, ויש להקדים את התיקון בתחומים אלה לעליה להר ד' ולהבאת קורבנותיו.


המיקוד לדברי התורה המבוטא בדברי הנביאים מקבל משמעות נוספת, בעיקר במשנת התשובה של חסידי אשכנז. אף שהרמב"ם העמיד את התשובה על שלושה יסודות - הכרת החטא, ווידוי וקבלה לעתיד - תבעו הם יסודות נוספים ובעיקר את תשובת המשקל. לתשובת המשקל שני פנים: ראשון בהם הוא הנטייה לקצה השני, כבמשנת הרמב"ם בהלכות דעות, כחלק מתיקון הנפש והמידות. שני בהם הוא הענשה עצמית, מידה כנגד מידה - מי שחם לבבו בנטותו אחר מחשבות לבו בעריות ישב בחמה ויצער עצמו צער הגוף, ועל ידי כך תיעשה תשובתו שלמה לפני המקום. את יסוד ה'מידה כנגד מידה' לא חידשו חסידי אשכנז. אמנם שימוש מיוחד זה שעשו הם בדרך התשובה אינו נפוץ בין הראשונים, אולם עצם העיקרון של מידה כנגד מידה מופיעה בתורה, שנוי בנביאים, נשתלש בדברי חכמים ולמעשה הוא מצוי בכל הרוחב המלא של הופעת התורה.


משו כך דומה שאף את הסגולות יש למצוא במקום זה. הרוצה להינצל מתאונות דרכים עיסוק אף הוא במידה כנגד מידה. שכן רצונו מאת ד' הוא שיעשה עמו חסד ויצילהו מחיות רעות ומתאונות רעות ומפגעי הדרך - אף הוא יתקן את הדרכים מכל מכשול התלוי בו.


למעלה מכך, אחד מיסודות המצוות הוא קידוש המציאות ותיקון עולם במלכות ד'. משום כך יש להניח כי הסגולה העילאית להינצל מדבר מה היא עיסוק במצוות המיוחדות לאותו מקום, המפרישות אותו ממיתה לחיים ומאסון לישועה. מצוות רבות מזומנות לו לאדם בדרך, שהרי הדרך מזמנת לו פגיעה במי שהתקלקל רכבו הוא יכול לקיים עמו 'עזב תעזוב עמו'; זקוקים להסעה עומדים בצדי הדרכים ויכול אדם לקיים בהם 'ומבשרך לא תתעלם'; פגעים מצויים בכביש והוא יכול להסיר מכשול בפני עיוור; נזקים שונים מצויים בדרכים ויכול הוא לכסות אותם ולמנוע את פגעי הבור; ועוד ועוד. אלו הן הסגולות בהן עיטר הקב"ה את עמו ישראל ובהם הם זוכים לפניו.


מקובל כי ה'חפץ חיים' תמה על השבח כלפי הקב"ה "צדיק ולא עוולתה בו" - העובדה כי צדיק היא זכות גדולה מובנת מאוד, אך השבח על הקב"ה שאינו עושה עוול ראה כממעיט בכבוד שמיים. תשובתו לתמיהה היתה כי בעת שהקב"ה פועל בעולם אין הוא מתייחס רק לאדם עצמו אלא גם לכל סביבתו. משום כך, כאשר נידון האדם לחובה אין הקב"ה פועל נגדו אלא אם כל מי שייפגע מעצם העובדה כי חבירו נפגע ראוי לקבל עונש מצד עצמו. משום כך הציע ה'חפץ חיים' כי ירבה אדם לעצמו רעים רבים, כך שתרבינה החומות המגינות עליו מפני יד ד', אף אם לעצמו היה ראוי שכך יהיה. על דרך זו ניתן לומר כי הרוצה להינצל מתאונות דרכים ירבה לקחת טרמפיסטים במכוניתו, וכך תעמוד לו זכותם אף אם דינו יצא לחובה. הקב"ה שצדיק הוא ואינו עושה עוול ימנע מלפגוע בבעל הרכב או בנהג בשל העובדה כי ייגרם עוול לאחרים שלא כדין אף שאין אנו יודעים את דרכי ד' יפים הם דברי ה'חפץ חיים' לעצמם, וסגולה טובה להינצל מתאונות דרכים היא להרבות טרמפיסטים במכונית.


 


והסגולה מאין תימצא ?


אמנם, רק לאחר שימלא האדם את רצון ד', הן בדרך הארץ הטבעית בה הוא משפר את נהיגתו באופן מעשי, ואת מידותיו ונהיגתו ולאחר שקיים את הוא את מצוות הדרכים מתפנה הדרך לתור אחר סגולות 'ממש', המנותקות מן הין הטבעית ונוגעות בראשו של הסולם המוצב ארצה.


גם כאן יש ללמוד מדברי נביאנו שהדגישו היטב את ההבדל שבין מאגיה לבין סגולה. סוגיה זו מתבארת יפה במעשה שר צבא מלך ארם המצורע הבא לפני הנביא אשר בשומרון. הבדלים רבים יש בין ציפיותיו לבין המעשה שקרה בפועל. הנערה יעצה לו לפנות לנביא והוא פנה אל המלך; הנערה אמרה לו כי נוסחה פניה אל הנביא הוא ייחול ותחנונים והוא בא בלשון צווי ופקודה; אף שאין הבנאי מקבל כסף ואכן הוא סרב לקבל את מתנתו של נעמן, בכל זאת לא נמנע מלהציע שכר; שר הצבא ציפה כי הנביא יצא לקראתו ואילו הנביא שלח אליו שליחו; ועקרה עיקרים בנוגע לענייננו - שר הצבא ציפה כי יצא אליו הנביא ויקרא בשם ד' אלוקיו ויאסוף אותו מצרעתו, והנביא שלח אותו לטבול בנהר; לא זאת בלבד שהנשלח לטבול בנהר, עוד אמר לו הנביא כי הנהר הוא דווקא הירדן הקטן בהרבה מאמנה ופרפר נהרות דמשק.


מכל אלה עולה כי המאגיה עניינה האמונה ותפישת העולם כי האדם הוא הקובע לריבונו של עולם מה לעשות והוא המפעיל את ד'. כך סבר נעמן, ובשל כך פנה למלך בפקודה וציווה עליו לצוות על הנביא, כאילו כפוף ד' לרצון הפוקד. המאגיה אף מתאפיינת באמונה כי הפעולות עצמן הן המטהרות מצרעת, ומשום כך ציפה כי הנביא הוא זה שיטהרו מצרעתו, או למצע יצווה עליו לטבול בנהרות הגדולים ולא בירדן הקטן. ואילו הנביא לא כך עשה אלא לימדו את עבודת ד' הראויה, אשר בה מודגש כי אין הקב"ה כפוף לדבר, ורצון ד' הוא החופש המוחלט בהתגלמותו, עד כי קשה לכנותו בשם רצון אלא בשם הויה - כי הוא אמר ויהי.


אף אנו, בנוקטנו אחר סגולות מסוימות להינצל מתאונות דרכים חייבים להיזהר שלא לסבור חס ושלום כי אלוקינו כפוף לסגולות, וכי אכן מובטח לו לאדם כי מי שיעשה דבר מה סגולי יינצל מהתאונה. לא לחינם כתת חזקיהו את נחש הנחושת. ואכן, לא כך הם פני הדברים, ורק על עניין אחד בלבד למדנו ריבונו של עולם כי ניתן לבחנו, והוא הבאת המעשר אל בית ד'. כל שאר העניינים הם חשובים וטובים, אך אין התחייבו מצד ריבונו של עולם לקבלם. הדבר מודגש יפה בדברי הנביאים שקראו לתשובה, אך לא הבטיחו את התקבלותה. כך אמר יואל "מי יודע ישוב ונחם האלוקים" וכן יונה בעקבותיו, וכך אמר עמוס בדבריו "אולי".


לפיכך, בראש ובראשונה אין כתפילה כדי למנוע תאונות דרכים. מקובלנו שאין תפילה שבה ריקם, ועיקר התפילה הוא לכוון את הלב כלפי קודשא בריך הוא ולבקש ממנו בכוונה שלמה, שכשם שנכנסנו לכביש כך נצא ממנו בשלום.


יש שלימדו כי טוב לו לאדם להחזיק ספרי קודש וקופת צדקה ברכבו כסגולה להינצלות מתאונת דרכים; יש שלימדו כי אמירת "ויהי נועם", שיר של פגעים, מגינה על האדם ממאורעות קשים אלה; יש שנהגו להדביק במכוניתם תמונות של גדולי ישראל ושיש שתלו קמיעות. כל אלה טובים ויפים הם, ובלבד שלא יחטא האדם בלבו ויסבור כי אלה מספקים הגנה כנגד רצון ד'.


 


מסילת ישרים:


לפיכך, על הולך בדרך הסגולה לבנותה מן המסד עד הטפחות. ראשית יפתח בשינוי משמעותי של דרכי נהיגתו, ובתיקון כל הניתן לתיקון - בין אם מדובר בתקלות הרכב, בין אם מדובר בידיעת חוקי התנועה והדרכים כיצד לצאת ממצבי סכנה או איבוד שליטה ובין אם מדובר בתיקון מידות כללי המעצב דמות אחרת של נהג, ומשפיע באופן ניכר על הסביבה. בכך זוכה האדם הן לעצמו והן לאחרים ופועל בראש ובראשונה במציאות הטבעית. אין מסילת ישרים ישרה יותר מאשר הליכה בראש ובראשונה בדרך הטבע.


בשלב הבא יעסוק אדם בקידוש נהיגתו על פי דיני התורה, ויקפיד לא רק על נהיגה כדין ובשמירת הסדר, התור, אי-סיכון אחרים וציות לכללים, אלא גם על מצוות החסד, ואף על עניינים שלא נכנסו לגדר מצווה אולם רצויים הם לפני ד'. בכך ילך בדרכם של נביאים וראשונים, אשר קבעו את העניינים הנכונים לעשייה בפני ד'.


רק לאחר מכן יתרומם האדם אל הקומה העליונה והיא הסגולה, ואף שם לא יניח עצמו להיסחף אחר תפישות שגויות, אלא יקפיד לשנן לעצמו כי לא העץ והאבן הם הגואלים - ריבונו של עולם הוא המשגיח על עמו ישראל. הסגולה הראויה ימצא אדם במקום שלבו חפץ - אם בספרי קודש ואם בתפילה, אם באמירת פרק תהילים ואם בנקיטת חפץ, בלבד שיכווין לבו לשמיים. וד' הטוב לא ימנע טוב מן ההולכים בדרך ונזכה למיעוט שפיכות דמים ולמיעוט טימוא הארץ הקדושה בדם נקיים. רגלי ישרים יובילום במסילת ישרים אל הדרך העולה בית אל.


 

 

 

בית המדרש