ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

בראשית-היציאה מהתיבה ופירוש המשך חכמה על פרו ורבו

ע"י: הרב יובל שרלו

השיעור הראשון דן בבריאת העולם המחודש לאחר היציאה מהתיבה ובשוני בינו לבין העולם שקודם המבול,והשיעור השני מרחיב בציווי המחודש פרו ורבו שמופיע לאחר המבול לאור ביאורו של המשך חכמה

Download File להצגת דף מקורות

שיעור ראשון - היציאה מהתיבה


שיעור שני - משך חכמה על פרו ורבו


לנוחיות הלומד,להלן ביאור המשך חכמה:

משך חכמה בראשית ט, ז

פרו ורבו וכו' - לא רחוק הוא לאמר הא שפטרה התורה נשים מפו"ר וחייבה רק אנשים כי משפטי ה' ודרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ולא עמסה על הישראלי מה שאין ביכולת הגוף לקבל, ומכל דבר האסור לא מנעה התורה בסוגה ההיתר כמו שאמרו פרק כל הבשר (חולין קט סע"ב) ומשום זה לא מצאנו מצוה להתענות רק יום אחד בשנה וקודם הזהירה וחייבה לאכול, וכן לא מנעה המשגל מכל בריה לבד ממשה רבינו (שבת פז) לפי שלא היה צריך לגודל מעלתו ולזהירות גופו ויותר מזה במלחמה בעת הנצחון לגודל החום והרחבת הלב ידע אל דעות כי אז לא יתכן לעצור בעד הרוח בעת חשקו באשה יפ"ת והתירה התורה יפ"ת א"א וכמאמרם (קדושין כא סע"ב) לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר וכבר האריך בזה מחבר אחד, ומצאנו איך היה זאת לאבן פינה לאבות הקבלה שפטרו מיבום מי שמתו בניו אח"כ משום דרכיה דרכי נועם (יבמות פז:) וא"כ נשים שמסתכנות בעיבור ולידה ומשום זה אמרו מיתה שכיחא עיין תוס' כתובות פ"ג ע"ב ד"ה מיתה שכיחא לא גזרה התורה לצוות לפרות ולרבות על אשה. וכן מותרת לשתות כוס עיקרין וכעובדא דיהודית דביתהו דר"ח סוף הבא ע"י רק לקיום המין עשה בטבעה שתשוקתה להוליד עזה משל איש (עיין ב"מ פד רע"א ורש"י ד"ה כי כאיש לשון אחר וכו') ומצאנו לרחל שאמרה (בראשית ל) הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי ובזה ניחא הך דאמר רב יוסף סוף פרק הבא ע"י דאין נשים מצוות בפו"ר מהכא אני אל שדי פרה ורבה (בראשית לה, יא) ולא קאמר פרו ורבו, (בראשית א, כח) היינו דבאדם וחוה שבירך אותן קודם החטא שלא היה צער לידה היו מצוות שניהם בפו"ר ואמר להם פרו ורבו אבל לאחר החטא שהיה לה צער לידה (בראשית ג, טז) והיא רוב פעמים מסתכנת מזה עד כי אמרו (נדה לא:) אשה נשבעת שלא תזדקק כו' לכן בנח אף דכתיב ויאמר להם פרו ורבו הלא כתיב קודם ויברך את נח ואת בניו אבל נשיהם לא הזכיר שאינם בכלל מצוה דפו"ר, וביעקב קאמר פרה ורבה (בראשית לה, יא) וזה נכון, ובמהרש"א סנהדרין נ"ח (נט: סד"ה גמרא והרי פ"ו) הניח זה בויש ליישב וכוון לזה ודו"ק.

 עוד יתכן לאמר בטעם שפטרה התורה נשים מפו"ר משום דבאמת הלא הטביעה בטבע התשוקה ובנקבה עוד יותר כמו שאמרו (קדושין ז) טב למיתב טן דו וכו', ודי במה שהיא מוכרחת בטבע וע"כ דעיקר המצוה היא כמו דתנן ביבמות (סא: במשנה) לא יבטל אדם מפו"ר אא"כ יש לו בנים כו' דאם נשא אשה ולא ילדה מחוייב ליקח אשה שיש לה בנים ומדרך התורה לבלי לגדור הטבע וכיו"ב אמרו דרכיה דרכי נועם כמוש"כ. ולכן לגזור על האשה כי תנשא לאיש ולא יוליד תצא מאהוב נפשה ותקח איש אחר זה נגד הטבע לאהוב השנוא ולשנוא האהוב.

 ורק האיש שיכול לישא עוד אחרת עליו הטילה התורה מצוה, וזה המשך המאמרים שאמר ר' אלעזר בר"ש סוף פרק הבא ע"י ודו"ק.

 

 

בית המדרש