ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

הרפורמה החשובה בחינוך

ע"י: הרב יובל שרלו

תשומת הלב הניתנת מטבע הדברים למסגרת הלימודים - שכר המורים ומעמדם, גודל הכיתות, אופי המשרה וכדו´ - מונע את ההשקעה העיקרית ברפורמה בחינוך: הרפורמה בתכנים. הרב שרלו מנסה לגעת באלו

 


תשומת הלב הניתנת מטבע הדברים למסגרת הלימודים - שכר המורים ומעמדם, גודל הכיתות, אופי המשרה וכדו' - מונע את ההשקעה העיקרית ברפורמה בחינוך: הרפורמה בתכנים. גם העובדה שברקע נמצאים תוצאות מבחני המיצ"ב וציונים ממוצעים במתמטיקה אך מחריפה את העובדה שמערכת החינוך מתמקדת בהיבטים הטכניים והטכנולוגיים של החינוך, ואילו נשמת החינוך אינה הכוח המניע את המהות החינוכית. עולה על כולן ההגדרה של ליבת החינוך - ליבת החינוך עליה מדברים היא מעט אזרחות תנ"ך ומתמטיקה, והניסיון הגדול למלא את הפערים על ידי רשימת מושגים שעל כל תלמיד לדעת. ברם, כל זה אינו חינוך. זו המעטפת והלבוש של החינוך אך לא החינוך עצמו.


החינוך עצמו הוא בניית האדם כדמות אתית בריאה ומאושרת. האתיקה החינוכית היא היא יסוד הקיום והחינוך, ואלה נעדרים לחלוטין. המילה אתיקה או מוסר אינו בשיח הציבורי, ההסכמה כי במערכת החינוך יתנהלו אירועים ריטואליים שאינם אתיים - מהאלימות במסדרונות ועד ההעתקה במבחנים; מערכת הענישה הפנים-מוסדית האוכפת משמעת בכלים כוחניים ולא כחלק מהחינוך האתי של השותפים בבית הספר; הדילמה המוסרית שאינה עומדת במוקד ההתלבטות המתמדת של תלמידים ביחסי הרעות שלהם ובמבנה החברתי - כל אלה הם שעושים את האדם, והם המוזנחים במערכת החינוך.


בשעה שהוצג אברהם אבינו בתורה הוא הוגדר כשומר דרך ד' לעשות צדקה ומשפט. צדקה ומשפט הם כותרת דמותו של האדם הערכי, וכל השאר נבנה על בסיס היסודות האלה. בחברה בה אנו חיים שאלת הצדקה והמשפט אינם עומדים במוקד כלשהו: לא בשאלת ההנהגה ומי ראוי להיות נמנה עליה (הביזיון הגדול שחמשה שרים אינם יכולים להצביע על פרקליט המדינה הבא כי הם "מאותגרי חקירות"); לא בשאלת גיבורי התרבות ומוסריות אישיותם; לא במדדי הכלכלה - הכלכלה נמדדת לאור מדדי הצמיחה, האינפלציה, התל"ג והמעו"ף בהתעלמות מוחלטת ממדדי צדק חלוקתי ומדד השחיתות; לא בהיקף ההשקעה בפריפריה מול ההשקעה במרכז. מערכת החינוך היא השתקפות חברתית מעולה.


שכן, מה יעשה מוסד חינוכי שההורים הבאים לאסיפת הורים בוחנים אותו רק לאור ציון הבגרות במתמטיקה וההכנה לפסיכומטרי; איזו אפשרות אחרת עומדת בפני המורים אם חלק כה גדול מזמנם הם משקיעים במשמעת ובתרבות לימודים; כיצד אפשר לחנך לצדק במציאות של חינוך פרטי בהיקפים כה גדולים, ובעיקר בחינוך הדתי; מה ערך בלימודי אזרחות אם הילד צופה בערב בטלוויזיה במערכת של קשרי הון-שלטון-עיתון; וכך אנו מוצאים את ילדי עם ישראל כשהמילים יושרה, מוסר, אתיקה, לא הוגן, צדק, צדקה וכדו' אינם שגורים על לשונם. במציאות כזו אין טעם של ממש בכל הדברים האחרים המקיימים את החברה.


מה אפוא ניתן לעשות ? הכל ! מערכת החינוך אינה רק תוצאה של החברה בה היא מתקיימת. היא זו שגם מסוגלת לחולל את השינוי, בשעה שהעוסקים בכך יהיו פנויים להתמקד בכך ולא ברדיפה אחר פרנסתם, ובשעה שהממונים עליה יראו זאת כמטרתה העיקרית. אז היא תתעקש על חינוך שוויוני וצמצום עד לכדי ביטול החינוך הפרטי המתוקצב; אז היא לא תניח כי במוסדותיה יהיו גילויי אלימות, והיא לא תתפשר עם מציאות כוחנית; אז היא תנגיש את המוסד החינוכי כדי שבכיתה יוכלו ללמוד גם תלמידים עם מוגבליות; אז היא תקים בתוך כל מוסד חינוכי מערכת מוסדית של חסד, בה כל התלמידים יהיו שותפים באחריות חברתית לפי יכולתם; אז היא תדאג שלא יהיה בבית הספר אף לא תלמיד רעב אחד, ולא יהיה אחד שלא ייסע לפולין מסיבות כלכליות ועוד על זה הדרך.


נדגיש: כל זה לא עומד כהוא זה נגד טיפוח מצוינות. מצוינות לימודית אינה מונעת את האדם להיות איש חסד, ותוכנית מיוחדת למחוננים אינה סותרת את השוויונית היסודית במערכת, שדווקא כשהיא קיימת ניתן להעניק לכל אחד את התוספת המיוחדת לה הוא זכאי; מצוינות לימודית דווקא מתעצמת בשעה שהיא מושגת ביושר, ללא העתקות וללא הפרעות משמעת; מצוינות לימודית היא חלק מדמותו האתית של האדם, שאין הוא משחית את אופיו ואת תכונותיו וכוחותיו, אלא חי חיים של שליחות ושל ייעוד; מצוינות לימודית נעשית משמעותית יותר בחיי התלמידים בשעה שהאתיקה הופכת להיות חלק אינטגראלי מהנושא בו הם עוסקים, ולא זו בלבד אלא שכישלון אתי נחשב ככישלון מקצועי, ולא רק כחלק ממידותיו המגונות של האדם.


בסופו של דבר, העיקר החשוב לדמות האדם ולדמות החברה הוא הקמתה על בסיס אדני צדקה ומשפט. מערכת החינוך ויתרה על כך - מסיבות הנעות מאילוצים ועד ויתור וכניעה - וביום סיום המאבק על מבנה מערכת החינוך יגיע הזמן לנושא החשוב האמיתי: תוכנה, ודמות האדם שהיא מצמיחה.
המאמר פורסם ב'מקור ראשון' לשבת מקץ

 

 

בית המדרש