ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על הטוקבקים

ע"י: הרב יובל שרלו

בעקבות אישור חוק הטוקבקים אנחנו מפרסמים את התייחסות הרב שרלו שפורסמה בעבר על נושא זה

הטוקבקים היו יכולים להיות אחת ההמצאות הנפלאות של רשת האינטרנט. על כל מאמר שנכתב ניתן להגיב, לקיים דיון, לחלוק, להתעמת, לתמוך - ממש בית מדרש חי וקיים. הדבר היה מפתח כל כך את הדיון הציבורי ואת תרבות המחלוקת; הייתה נגישות לפרסום דעות לכולם, ולא רק לאלה שבעלי האתרים חפצים ביקרם; האדם הכותב את המאמרים היה חייב לבחון את עצמו בחון וחזור, ואף לחזור בו לעתים; הייתה מתפתחת מעורבות עמוקה של הכותבים בנושא הנידון - בקיצור, מימוש מלא של תרבות המחלוקת בישראל.


לדאבוננו הפכו הטוקבקים למקום של חרפות והשמצות; של עיוות המציאות על ידי כתיבה מתחזה; של ההפך מתרבות המחלוקת; לסיבה עיקרית של רבים וטובים שאינם מוכנים לזכות אותנו בדבריהם בשל אי רצונם להיות חלק מסגנון מציאות זו; לעבירות קשות של לשון הרע והלבנת פנים;  כלי יקר כל כך הושלך לאשפה. חלק בלתי נפרד מהסיבות שהביאו לכך הוא האנונימיות, שהסירה את מסווה הבושה.


ברם, אלה המבקשים לתקן מציאות זו צריכים לסגל לעצמם את ההכרה כי באינטרנט הכללים שונים, ואין מקום לחקיקה, תקנות, או כל כוח אחר שמבקשים בעזרתו למנוע תופעות מסוימות ברשת. הצעות מכל סוג שהוא בתחום זה הן הזויות לחלוטין, ובדרך כלל אין לא תהייה להן שום משמעות - לא ניתן לחייב, יש שרתים בחוץ לארץ, אין דרך לבדוק זאת, בעלי האתרים אינם יכולים לעמוד במשימה, אפשר לעשות זאת בבלוגים פרטיים ועוד ועוד. צריך לשנות לחלוטין את השפה כאשר מנסים להחיל כללים על רשת האינטרנט, ומי שמדבר בשפת החוקים והתקנות אינו יכול להשפיע השפעה של ממש.


מה כן ? כמו שהתורה עצמה מתמודדת עם לשון הרע והלבנת פנים. היא לא עושה זאת בכפייה (זה לאו שאין בו מעשה ואין בו מלקות). היא עושה זאת בחינוך, בדברי מוסר ואגדה, ביצירת נורמות חברתיות הנזהרות מלשון הרע וכדו'. כך גם כאן: בחינוך, בשכנוע בעלי אתרים להקפיד על הפרסום, בפנייה מתמדת של כותבים להגיב כראוי, בכתיבת טוקבקים ברמה גבוהה היוצרת אווירה. אין קיצורי דרך !


פורסם בעבר ב'בשבע'

 

 

בית המדרש