ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ישעיה פרק ט' - י'

ע"י: הרב יובל שרלו

השיעור דן בפרק ט' ותחילת פרק י', ומהווה המשך לשיעורים החל מפרק ז'.לשם הנוחות מובא פה פרק ט' מפסוק ז' עד פרק י' פסוק ה'.
פרק ט':

ז דבר שלח אדני, ביעקב; ונפל, בישראל.  ח וידעו העם כלו, אפרים ויושב שמרון, בגאוה ובגדל לבב, לאמר.  ט לבנים נפלו, וגזית נבנה; שקמים גדעו, וארזים נחליף.  י וישגב יהוה את-צרי רצין, עליו; ואת-איביו, יסכסך.  יא ארם מקדם, ופלשתים מאחור, ויאכלו את-ישראל, בכל-פה; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה.  יב והעם לא-שב, עד-המכהו; ואת-יהוה צבאות, לא דרשו.  {ס}

יג ויכרת יהוה מישראל, ראש וזנב כפה ואגמון--יום אחד.  יד זקן ונשוא-פנים, הוא הראש; ונביא מורה-שקר, הוא הזנב.  טו ויהיו מאשרי העם-הזה, מתעים; ומאשריו, מבלעים.  טז על-כן על-בחוריו לא-ישמח אדני, ואת-יתמיו ואת-אלמנותיו לא ירחם--כי כלו חנף ומרע, וכל-פה דבר נבלה; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה.  יז כי-בערה כאש רשעה, שמיר ושית תאכל; ותצת בסבכי היער, ויתאבכו גאות עשן.  יח בעברת יהוה צבאות, נעתם ארץ; ויהי העם כמאכלת אש, איש אל-אחיו לא יחמלו.  יט ויגזר על-ימין ורעב, ויאכל על-שמאול ולא שבעו:  איש בשר-זרעו, יאכלו.  כ מנשה את-אפרים, ואפרים את-מנשה--יחדו המה, על-יהודה; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה.  {ס}
פרק י':

א הוי החקקים, חקקי-און; ומכתבים עמל, כתבו.  ב להטות מדין, דלים, ולגזל, משפט עניי עמי--להיות אלמנות שללם, ואת-יתומים יבזו.  ג ומה-תעשו ליום פקדה, ולשואה ממרחק תבוא:  על-מי תנוסו לעזרה, ואנה תעזבו כבודכם.  ד בלתי כרע תחת אסיר, ותחת הרוגים יפלו; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה.  {פ}

 

 

בית המדרש