ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

פורים תשס"ח-משהו השתנה מהעבר?

ע"י: הרב יובל שרלו

מה השתנה בין פורים של אסתר ומרדכי לפורים שלנו?האם הכל כשהיה?על כך במאמר הבא

 


האם חזרנו לאותו מקום בו היינו במגילת אסתר ? שאלה זו עולה בראש ובראשונה על רקע התקופה בה אנו חיים. שוב ישנו "מלך" פרס שהוא "נחש" ו"ראש", הרוצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ולבוז את שללם; היא חולם על מלכות מהודו ועד כוש; בידו מעין טבעת שבהסרתה הוא יוכל להפעיל מערכת שלמה של טילים ונשק גרעיני - ואם כן לא השתנה דבר באלפיים וחמש מאות השנים האחרונות ?!


דומה שככל שאלה שאינה פשוטה התשובה היא "כן "ולא". מחד גיסא, לא השתנתה העובדה שרבים עדיין רוצים להשמיד אותנו, והם מתחפשים בתחפושות שונות. יש אלה שהם אנטישמיים במוצהר, ויש אלה שעוטפים את שנאת ישראל שלהם בשנאת מדינת ישראל ובכל מיני טכסיסים מדיניים אחרים. שונאי ישראל אלה צוברים אפשרויות שונות, וזליגת הנשק הגרעיני למדינות וגופים שונים צריכה להדיר שינה מעינינו. לעתים דומה כי אנו משקיעים מאמצים גדולים לעסוק בנושאים חשובים פחות אם בכלל, ואילו האיום האירני ושאר שונאי ישראל נותר מוזנח בעיסוק הרוחני שלנו באתגרים העומדים בפני מדינת ישראל.


מאידך גיסא, אין אנו עבדי אחשורוש. אנו אומרים הלל בפה מלא על מה שזכינו בו, ועל עצמאותנו. ריבונו של עולם האיר לנו פנים בשישים השנים האחרונות, ואף שאנו לא תמיד יודעים מה לעשות עם הארת פנים זו, עצם העובדה שאנו עומדים על רגלינו היא מופלאה. אמנם, גם אנו מוצאים עצמנו נאלצים להתחשב בעניינים שונים במה שסובב אותנו, ולמעשה כיום אין אף מדינה בעולם היכולה לעשות כל אשר ברוחה. ברם, זכו דורנו למה שלא זכו בו בשנים הארוכות של הגלות, ואנו יכולים לשמוח בפורים בדרך מלאה יותר.


כיצד אפוא מתמודדים עם הסכנות האורבות לנו גם כיום, ומה המשמעות העמוקה של פורים בהתמודדות שלנו עם האתגרים העומדים בפנינו - מילת המפתח היא שמחה. שמחה שייכת לשדה הנפשי המתקיים במרחב שבין המציאות האובייקטיבית להתייחסות הסובייקטיבית. המציאות האובייקטיבית מאפשרת התייחסויות שונות. אדם מסוגל לרכוש לעצמו את העין הטובה ולהביט בה על המציאות, ובדרך זו לראות את הצדדים המאירים של המציאות; אדם מסוגל לרכוש לעצמו את העין הרעה, ואז המציאות תחולל בנשמתו עצב וכאב. ההכרעה היא אפוא הכרעה הנעשית בעולמו של האדם. הכרעה זו היא גם פרשנות וגם יצירה.


לאמור: ההכרעה להתבונן בעין טובה ושמחה אינה אטומה לכאב ולשבר המתרחש לנגד עינינו. המבט השמח אינו עיוור ואינו מסנוור. מבט זה נובע מהטמעה פנימי של העובדה כי בשלב הראשון אין ביכולתנו להשיב לאחור את הזמן ואין ביכולתנו לשנות את המציאות המתרחשת לנגד עינינו. אנו מסוגלים להכריע כי אנו מבקשים לשאוב ממציאות זו את הכוחות, את הרצונות החיוביים, את האופטימיות כי העתיד אפשר שיהיה שונה לטובה. בשל כך נוצרים על ידי המתבונן בשמחה על המציאות אפשרויות מחודשות לשוב אל המציאות ולא לקבל אותה כפי שהיא. דווקא בשל אמונתו העמוקה כי יש במציאות נקודות משמחות ומאירות פנים הוא מבקש לחשוף אותן, ולהעצים אותן. המאורעות הכואבים הופכים באופן פרדוכסלי


למעיין של כוחות.


השמחה אינה מתעלמת מן הכאב. היא גם אינה מדחיקה אותו. הכאב והעומס משמשים לשמחה כדלק בעצמותיה. היא נופלת לבור הייסורים, ומעלה אותם יחד עימה למבט אחר. השמחה מהווה גם מבט שבסיסו ריאלי מאוד. היא מכירה בכך שניתן לגלוש במורד הייאוש והחידלון, והיא אף מכירה בכך שלעתים דווקא שם נמצא החיק החמים והנוח של ההתמכרות. ברם, השמחה מניעה את האדם לכיוון אחר לחלוטין. לכיוון האמונה, הביטחון וההתמודדות עם המציאות.


זהו פורים המיוחד שלנו, ואנו ממשיכים להאמין ביד ד' המכוונת אותנו גם בשעות של הסתר פנים, ושמחים על כך שנצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי אם יתקדם בדרכו לקראת הופעתו המלאה.

פורסם בשבתון 

 

 

בית המדרש