ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אתיקה יהודית (ל)האתיקה של המחלוקת (1) - הצגת הנושא

ע"י: הרב יובל שרלו

מהי מחלוקת?האם זו תאונה בהשתלשלות ההלכה או שמא מלכתחילה?מה הבעיות האתיות של מחלוקת?על כך במאמר הבא


מבוא:


א


המחלוקת כתאונה והמשמעות האתית של גישה זו:


המילה מחלוקת במסורת היהודית מעלה שני צלילים שונים, המנוגדים זה לזה. מחד גיסא, אנו מוצאים את המחלוקת בהוראתה השלילית. לדעת חלק מהגאונים ישנו איסור העומד בפני עצמו להחזיק במחלוקת והוא נלמד מפרשת קורח. המשנה במסכת אבות מציינת את העובדה כי מחלוקת קורח ועדתו היא המחלוקת המגונה שאינה לשם שמיים:


"כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ".


הביאור המקובל של משנה זו הוא שמדובר במחלוקת שבין קרח ובין משה, ואנו משתמשים בה בהוראה המקובלת, אם כי יש שסברו שמדובר במחלוקת בתוך עדת קרח עצמה. בשל כך אנו מוצאים כאמור כי לדעת חלק מהראשונים יש איסור להחזיק במחלוקת. כך מסכם ספר חרדים את הדיון בראשונים שקדמו לו:


"מב) המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר (במדבר יז, ה) ולא יהיה כקרח וכעדתו. (ממנין תרי"ג לגאון ולרבי שלמה ן' גבירו"ל ורבינו יונה [ש"ג אות נח] ורשב"ץ)" (ספר חרדים פרק כד).


ואכן, במקורות רבים אנו מוצאים כי המחלוקת היא תוצאה של תאונה היסטורית, ושאנו רואים בה את האסון הגדול שנגרם עקב פילוג פנימי:


"משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן [הרבו] מחלוקת בישראל ונעשו כשתי תורות" (תוספתא חגיגה ב, ד).


בעולם המחשבה היהודית מקובל לראות את הרמב"ם כמי שראה את המחלוקת כתאונה. הוא מבסס את דבריו על התוספתא בחגיגה שהובאה לעיל (ראה דבריו בהקדמת המשנה), מגביל את התוספתא לנושאים שונים הקשורים מחלוקת, ואף מנמק מדוע על אף התאונה, אין לראות אותה כטראומה אלא להתגבר עליה ולהגיע לפסיקת הלכה שהיא למעשה ההכרעה במחלוקות.


לו היו אלו המקורות היחידים הרי שהכללים האתיים הנוגעים למחלוקת היו צריכים מותאמים למגמה העיקרית, והיא לצמצם את המחלוקת ולהעבירה ככל שניתן מן העולם. זוהי אתיקה מיוחדת, שמתמודדת עם מצבי בדיעבד. המשימה האתית העיקרית היא לבטל את מציאות המחלוקת, ולכך צריכים להיות מופנים המשאבים כולם. במקביל, בשל חוסר ברירה יש למצוא כללים אתיים לעיצוב המחלוקות בדרך אתית, עד שתעלמנה מן העולם.


 


 


ב


המחלוקת לכתחילה, והמשמעות האתית של גישה זו:


עמדה הפוכה לחלוטין היא העמדה הרואה במחלוקת את אחת הבשורות הגדולות של עולם המחשבה וההלכה. המחלוקות אינן נובעות מתאונה, כי אם ניתנו באופן כלשהו כתורה למשה מסיני. כבר במשנה שצוטטה לעיל אנו למדים כי מחלוקת שמאי והלל היא מחלוקת לשם שמיים וסופה להתקיים, ומסגנון הדברים נראה כי מדובר בשבחה של מחלוקת זו, והעובדה שסופה להתקיים היא חיובית.


ואכן בדברי חכמים אנו מוצאים את הביטוי "אלו ואלו דברי אלוהים חיים", המלמדים כי אין האמת יכולה להתכנס למסגרת מצומצמת ועלובה של חד משמעית, אלא היא מתפרצת לכיוונים שונים. בדברי ראשונים אנו מוצאים את הדיון כיצד הדבר אפשרי:


"אלו ואלו דברי אלהים חיים - שאלו רבני צרפת ז"ל, האיך אפשר שיהו אלו ואלו דברי א-להים חיים, וזה אוסר וזה מתיר ?


ותרצו כי כשעלה משה למרום לקבל התורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר, ושאל להקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור, ויהיה הכרעה כמותם.


ונכון הוא לפי הדרש.


ובדרך האמת יש טעם סוד בדבר" (ריטב"א עירובין יג ע"ב).


המהר"ל מפראג ביאר כי מדובר בתופעה הנובעת מאופיו של העולם ומאופיה של ההלכה:


"ואמר בעלי אסופות, פי' כי אי אפשר שיהיה דעת החכמים על דרך אחד, ואי אפשר שלא יהיה חלוק ביניהם כפי מה שהם מחולקים בשכלם. כי כל דבר ודבר אי אפשר שלא יהא בחינה יותר מאחת לדבר אחד. שאף אם הדבר טמא, אי אפשר שלא יהיה לו צד בחינה אל טהרה של מה, וכן אם הדבר טהור, אי אפשר שלא יהיה לו בחינה מה של טומאה" (באר הגולה, הבאר הראשון).


מעניין לציין את פירושו של הנצי"ב לסיפור מגדל בבל. הנצי"ב ראה בסיפור זה מניפסט אנטי- אחדותי, בשל הסכנות הרבות הרובצות לחברה בה לא מתנהלת מחלוקת.


ברם, גם עמדה זו אינה יכולה להכחיש את העובדה כי לא תמיד לובשת המחלוקת את פניה החיוביות. לעיל הבאנו את המשנה במסכת אבות, המלמדת על מחלוקות המתדרדרות למציאות שאין הן לשם שמיים, ועל כן אין סופן להתקיים. לא זו בלבד, אלא שאנו מוצאים מקורות רבים בעולמם של חכמים המלמדים על המחיר הגדול של פילוג; התורה עצמה אוסרת להיעשות "אגודות אגודות" ועוד ועוד.


לפיכך, אם אנו מאמצים את ההכרה כי המחלוקת היא תופעה חיובית בעולם, ואין היא תאונה, אנו חייבים לפעול לפי כללים אתיים המחויבים למצוא את הדרך הראויה בין שני קטבים. המחלוקת חייבת להישמר מפני התדרדרות לתהומות העמדה האחת המאיימת על המחלוקת ומבקשת בכוח לאלץ את הדעות כולן לבטל את עצמן בפני העמדה החזקה האחת. מאידך גיסא, עליה לשמור על התדרדרות המחלוקת למקום בו לא ניתן עוד לקיים עמדה אחת, והמחלוקת מובילה לפילוג, הקשור לכך שהיא נעשית שלא לשם שמיים.


 


ג


לדיונים אלה משמעות רחבה ביותר. אנו נעסוק אך ורק בהיבט האתי של הדברים, לאמור: כיצד אנו שומרים על הכללים המצפוניים והמוסריים של המחלוקת. מהם הכללים המחייבים את קיומה ואת מהותה, ומהם התנאים המוסריים המאפשרים את המחלוקת.


בשיעור הבא אנו נדון בראש ובראשונה ביסודות יצירת האווירה הראויה של חרות המחשבה.

 

 

בית המדרש