ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

הדור כמפתח להבנת תורת ארץ ישראל במשנת הרב קוק

ע"י: הרב יובל שרלו

בחלק זה של המבוא לספר ´תורת ארץ ישראל´ דן הרב שרלו בקושי לחקור את משנת הראי"ה בשלימותה ועל הדור כמפתח להבנת המשנה וכן על מבנה הספר


ו


הדור - הוא אחד המפתחות להבנת דרישת העיסוק בתורת ארץ ישראל. תורת ארץ ישראל המאגדת בתוכה פרטים וכללים, המושתתת על מוסר טבעי ודרך ארץ, המתרוממת לגבהיי מרומים ופותחת פתח לעיסוק בתורת הרזים, היא אחד המפתחות הברורים להתמודדות עם מהותו  של הדור[1]. באופן בסיסי הינחה הרב קוק להתבונן וללמוד את מצב הדור כמפתח להתמודדות עם התרת הספקות. ישנן שאלות רבות בעבודת ד' - האם ראוי לעבדו מיראה או לעבדו מאהבה, והאם יש לפתוח או לסגור. דווקא המכיר כי דרכים רבות בעבודת ד', הוא יחפש את המפתח להבחין אימתי דרך זו היא הנכונה ואימתי רעותה. אחד המפתחות הללו שהרב קוק הכיר מאוד בחשיבותם, הוא ההשקפה על מעמד הכלל:


 "..העולם והנהגת ד', שמסיבות יתחלף, פעם יעטה שמחה ורוח גיל ופעם תתחולל סערה ומצבים מבעיתים. והאדם היחידי ראוי לו שימצא את עצמו בתור חלק מכלל המציאות, לפחות אותו החלק הקרוב ומתיחש אליו על פי הכרתו" ('עין אי"ה', שבת א, עמ' 3).


הדרכת זו של עיצוב תלמוד תורה לפי מצב הדור מצויה כבר בגמרא. הגמרא במסכת ברכות (סג ע"ב) מביאה את דברי הלל הזקן: "בשעת המכנסים - פזר, בשעת המפזרים - כנס, אם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר...ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו, כנס...". גמרא זו נתבארה על ידי הרב לאורה של תורת ארץ ישראל. הביטוי 'כנס' מבואר כהוראה "להוסיף עומק בדעות העיוניות שבתורה, שהם עניינים מכונסים למקומות פרטיים, אף על פי שאינם שווים לכל הדור, אבל רק בזאת תרפא מחלת מאסה של תורה" ('עין אי"ה', ברכות, עמ' 367). מצבה הרוחני של האומה באותו הזמן הוא המלמד על המעשה הנרצה. אמנם, אין מדובר בפניה אל הדעות העיוניות בתורה בלבד, עד כדי הפיכת התורה ליצירה פילוסופית-אגדית.  אף סכנה גדולה בצידו באשר נראה בימינו בעליל כיצד מתפרשת דרכה של תורה באופן הסותר את דרכי התורה שבעל פה. האגדה מטבעה עלולה להאפיל על ההלכה, ולגרום להמעטת ערכה עד כדי נטישת הופעתה המעשית המצוותית במציאות, והעמדת כל התורה כולה על תפישות רוחניות ומידותיות ותו לא . על כן, אין תרופת הדור מצויה בפתיחת שערי האגדה לבדם, אלא בחתירה אחדותית של גישור וקישור בין שני יסודות התורה - ההלכה והאגדה. 


ולא עוד - הדור הוא שמבקש אחדות זו. ההלכה כמעצבת את התנהגותו המעשית בלבד אין בכוחה להרוות אותו הצימאון שהביא לכפירה[2]. עניין זה מוכר וידוע לכל העוסק במשנת הרב ואין כאן המקום להרחיב. אמנם, נקודה מיוחדת לענייננו היא דרישת הדור לתורה משיבת נפש ומשמחת לב. תורה שאינה נעצרת על שורת הדין, היא הבסיס האובייקטיבי ההלכתי, שאכן קובע את יסודיות מקומו ובצדק,  אלא מבקשת אף את העצמיות והאותנטיות, ייחודיות הלומד ופנימיותו, במפגשו עימה. אין תביעה זו חלק מן הכפירה בלבד. אותו היצר המפתה להעמיד את עצמיות האדם במרכז, ועשיית שם לו תחת לשכן שמו של הקב"ה בקרבו, הוא הוא מסימני הגאולה והתחייה היותר בולטים[3].


ההיענות לבקשה זו היא אחד המפתחות להשבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. 'לב אבות' נתבאר על ידי הרב קוק כדרכו של הישוב הישן ומסורת הגלות. ה'אבות' ראו את עיקר התורה בדרכה המעשי וההלכתי, ולא נתנו משקל נכבד לתחומי המחשבה והאמונה. 'לב בנים' מכוון כלפי צעירי דורנו, שמרדו בתורה בצורתה הנוכחית, והנושאים בחובם בשורת חרות ועצמיות, אידיאליזם ותביעה לפיתוח כל הכוחות. תורת ארץ ישראל בכוחה להשיב לבם של  אלו על אלו ולהמציא את המפתח לליבוי הכוחות ואיחודם של העולם ההלכתי עם העולם המהפכני התוסס. השבה זו היא חלק ממהלך ישועתם של ישראל, והיא באה לפני בא יום ד' הגדול והנורא[4].


דומה כי בדורנו יש לתורת ארץ ישראל כחלק מהתמודדות עם בעיות הדור משמעות נוספת. תורת ארץ ישראל מכוונת אף לצידו 'הדתי' של הדור. פניה של תורת ישראל לובשים אצל חלק זה לבוש המקצין מאוד את החרדות השטחית[5]. זו עצמה עשויה להיהפך לרועץ[6]. תופעת ההתמקדות בלימוד הצד ההלכתי בתורה לעצמו הולכת וגוברת בדורנו. רוב היצירה הרוחנית מבית מדרשה של היהדות החרדית הולך בכיוון זה. גם הקמתם וביסוסם של 'כוללי הלכה' בתוך רוב ישיבות ההסדר ממקד חלק ניכר מן הלימוד בדרכי הפסיקה והמעשה ההלכתי. תופעה זו לעצמה היא מבורכת, שכן הזיקה להלכה מתגברת, והרצון והאפשרות לקיים את דבר ד' במלואו מתחזקים. אמנם, פעמים רבות נותרת התורה עצמה עירומה מלבושה הרוחני המרומם, והופכת להיות רשימת מעשים מותרים ואסורים. בתהליך זה חבויה סכנה של ממש. לא זו בלבד שהוא מגמד ומכווץ את התורה לד' אמות של גלות, אלא הוא עשוי להוות גורם מזרז לבסיס חדש של תנועת כפירה והשכלה. במקום בו אין הנפש מוצאת את רוויתה הפנימית עשויה להופיע בעיטה מחודשת.


יש בתורת ארץ ישראל מזור גם לעולם הישיבות, ועיסוק בה עשוי לרוממו ולהשיב את תלמוד התורה למקומו הראוי לו. מעבר לכך, הישיבות כולן מתמודדות עם בעיית המוטיבציה שבלימוד החלק ההלכתי שבתורה, ובעיקר התלמוד הבבלי. חלק ניכר מן הבאים בהיכלי הישיבה מלאים שאלות כרימון, על אודות סיבת העסק בתלמוד והמבוקש בו. והנה, בתורת ארץ ישראל מצויה תשובה מפרה ומרוממת לשאלה זו, עד כדי לבטל את השאלה עצמה. ולא עוד, ייתכן ויש בה כדי פתיחת שערים לחיבור נפשי עמוק בלימוד דבר ד'. הרב עצמו תלה חלק מביטול התורה ומההתרחקות מן הלימוד בבעיית הבלבול הפנימי: "לפעמים מרגיש האדם, שאיזה חלק מן התורה והחכמה נדרש לו לפי תכונתו ותיקון נשמתו וכל מהותו, וכשהוא נוטה ממקצועו לדרך אחר מרגיש הוא עיצבון ושברון פנימי בקרבו...מתוך גודל הכללות הנדרש להיות בעקבתא דמשיחא, יש שמתבלבל העולם עד שלא יוכל האדם למצוא את בחינתו וערכו, ויחוג וינוע מתלמוד אל תלמוד..." ('אורות', עמ' מ-מא)[7].


מנגד, הרעיון של תורת ארץ ישראל עלול להביא לשבר של ממש, בשל תדמיתה. יש להדגיש כי אין תורת ארץ ישראל מפחיתה מאומה מן התביעה הגמורה לשקידתה של תורה ולהתמדה בה. אדרבא, מצד הכוחות הנפשיים הנתבעים מתלמידי חכמים בלימודם, עולה מכתבי הרב כולם  ציור הפוך: המבקשים לבוא בשעריה של תורת ארץ ישראל נתבעים להרבה לאין ערוך מן המקובל. שכן הרחבת והגבהת מושגי התורה גם לתחומים אחרים תובעת שלטון בלא מיצרים בכל מכמני התורה. אין הלומד אמונה ותורת הרזים פטור מבקיאות והעמקה בתלמוד הבבלי, אין זה הנמשך אל החלק הרוחני שבתורה יכול לעמוד על טיבה של תורת הארץ בלא ידע מקיף בהלכה, אין המחדש דברים מפנימיות נשמתו יכול לחדש דבר ללא מגע מקיף עם העולם. זהירות מפליגה זו היא אחת הסיבות שהביאו לפער של ממש בין רעיון תורת ארץ ישראל לבין מימושו למעשה בכל פעולותיו של הרב לעיצוב דמות הישיבה המרכזית העולמית, ואף בהנחיותיו של בנו, הרב צבי יהודה. פער זה יידון בכמה מסגרות בהמשך דרכנו.


שוב נציין  כי בחיבור זה התמקדנו בעיקר בתלמודה של תורת ארץ ישראל. שכן תחת הכותרת 'תורת ארץ ישראל' ניתן להכיל את כל הקשור בתורה - לימודה ומימושה, מביטוייה המעשיים ועד רעיונותיה העליונים, מידות טובות ויראת שמים וכו'[8]. אנו מכוונים את דרכנו לתחום לימוד תורה בלבד. השאלה המוצבת ביסוד חיבורנו היא מה טיבו של לימוד תורת ארץ ישראל.  אמנם, היריעה הורחבה, והיא כוללת בתוכה הרבה מעבר למה שכלול בה במינוח המסורתי של תלמוד תורה. ומכל מקום חיבורנו שם לו למטרה להיות צמוד למגמה זו, ואין הוא פורץ גדר אל עבר תחומים רחבים בהרבה.


 


ז


ששה פרקים לחיבור זה. בפרק הראשון מוצגות הנחות היסוד העומדות בבסיסה של תורת ארץ ישראל. הנחות אלו נוגעות לדרכי השתלשלות תורה שבעל פה, לתורת ההכרה, לדמות התורה והמצוות ולזמן המיוחד בו אנו נמצאים. נקודות הנחה אלו הן המאפשרות לטעון כי יש מקום לצורה אחרת של הופעת התורה בדורנו. קריאת הראי"ה לעסוק בכך אינה פרץ רגשי וליבי בלבד, אלא נוגעת במהותה של תורה ובמהות האדם בעת מיוחדת זו של תקופת התחייה.


בפרק השני אנו תרים אחר מקורות מהם ניתן ללמוד תורת ארץ ישראל מה היא. השאלה המוצגת בראש פרק זה, חותרת למצוא כלים, בעזרתם ניתן יהיה ללמוד על דמותה של תורת ארץ ישראל. טענתו העיקרית של פרקנו היא כי שלושה מקורות מלמדים על טיבה: הנבואה, ניתוח דרכו של הירושלמי בראייתו המיוחדת של הרב קוק, ותורת הסוד. שלושת המקורות הללו יציירו למתבונן בהם הופעה שונה של תלמוד תורה שהכרנו עד היום, ובשתי דרכים ניתן ללמוד מהם: האחת, הדרך האינדוקטיבית, מן הפרטים אל הכלל. עמידה על מאפייני דמות התורה במקורות אלו מלמדת על הצורה הסופית, אליה יש לחתור. השניה, הדרך הדדוקטיבית - מן הכלל אל הפרטים. מקורות אלו אינם עוסקים ביישום תורת ארץ ישראל בלבד, אלא אף משקיפים עליה מבחוץ, בעזרת כללים רשומים המאפיינים את מהותה. שילוב שתי הדרכים גם יחד יוצר בסיס של ממש ללימוד יסודותיה.


הפרק השלישי מיוחד לאחד המאפיינים הבולטים של תורת ארץ ישראל והוא היחס שבין אגדה להלכה. אמנם, אין הוא המרכיב היחיד בתורת ארץ ישראל אך הוא נחשב עיקרי בה. הגדרתו כעיקרי מתאמתת מכיוונים שונים. כיוון אחד הוא מיצוי עקרונות רבים המאוגדים בתוכו. שכן, היכולת לאחד הלכה ואגדה מניחה הנחות רבות, וביניהן: אחדות בסיסית בין שתיהן ויכולת חשיפתה, אחדות פרטים וכללים בהלכה עצמה וכדו'. כל אלה כלולים בעניין אחדות הלכה ואגדה, ועל כן ניתן להגדירו כעניין מרכזי. אף הרב קוק עצמו ייחד מקום נכבד לעניין זה, וחזר על מטרה עילאית זו פעמים רבות. עניין נוסף הוא המשמעות המעשית לגבי דמותה של תורה. אחדות הלכה ואגדה אינם נוגעים לדרכי לימוד בלבד. הרב דיבר על השפעה הדדית ועל משמעויות מעשיות של אחדות זו. חלק ניכר ממשמעויות אלו הוא 'הלכתא למשיחא', ואינו נוגע הלכה למעשה בזמן הזה, אולם גם הלכתא למשיחא מקרינה על דמות התורה בימינו. למעלה מזאת, יש לכך השפעה מעשית מצומצמת גם בזמן הזה, במקומות בהם אין מדובר בהתנגשות חזיתית בין אגדה והלכה, אלא בתחומים מקבילים[9].


הפרק הרביעי פורט עקרונות אלו לפרטים. השאלה המוצבת בראשו היא השאלה המעשית - כיצד, בפועל, נלמדת תורת ארץ ישראל. מהן הנחות היסוד הלימודיות שבה, מהי דמות האדם הלומד, מתי להתחיל בלימודי תורת הרזים, מהם סדרי הלימוד ועוד נושאים דומים לאלה. ירידה לפרטים נתקלת בקשיים רבים. חלק ניכר מדרכי הלימוד איננו ייחודי לתורת ארץ ישראל בלבד. לימוד תורה בכל זמן ובכל מקום מחייב חלק ממרכיבים אלו. מעבר לכך, קשה מאוד לתרגם מונחים מופשטים ועקרונות למעשה היום-יומי של הלימוד. למרות זאת, ניתן לציין תחומים בולטים של שינוי ממשי בתורת ארץ ישראל: דמות האדם הלומד, היחס לביטול תורה, דרכי הלימוד בהלכה, מקום הכלל 'דרך ארץ קדמה לתורה' ועוד ועוד. התמונה הכללית המצטיירת היא בית מדרש ודרכי לימוד המאפשרים לעמוד על צבע ייחודי בו הם צבועים.


בפרק החמישי נעשה ניסיון לבחון חמשה דרכי לימוד שנתחדשו בדורות האחרונים מול עקרונות תורת ארץ ישראל. כפי שנציין בסוף המבוא, חיבור זה נכתב תוך כדי לימוד תורה והוראתה בצורה הקלאסית של עולם הישיבות הליטאי. לימוד זה כולל, באופן טבעי, משא ומתן בדברי האחרונים שבדורות האחרונים. מציאות זו גילתה כי חלק ניכר מן העקרונות של תורת ארץ ישראל מצויים גם במקומות אחרים. דרך משל, השוואה בין המאפיינים ודרכי הלימוד של תורת ארץ ישראל לבין אלה של הראגצו'בר והגרי"ד סולוביצי'ק גילתה כי רב הוא המשותף. בכך מתערערת, לכאורה, הטענה כי מדובר בדרך לימוד ייחודית לארץ ישראל או לזמן התחייה. אדרבא, גילוי זה חייב להעמיד את השאלה האמנם קיים, בתביעת הראי"ה להשבת תורת ארץ ישראל לקדמותה, מהלך של התחדשות בעת התחייה, או שמא מדובר בהתחדשות בדרכי הלימוד בלבד. שאלה זו התגלתה גם ככלי מתודי מצוין. על ידי השוואה בין משנת הראי"ה לבין שיטות אחרות - השוואה המתייחסת הן לדמיון ולקשר והן להבדלים - ניתן לעמוד על ייחודה של הראשונה. יש להדגיש כי קריאת פרק זה היא קשה למי שאינו בקי בעולם הלמדני הליטאי. ניסיתי בכל מאודי לפשט את הדברים, אולם ללא רקע מוקדם יקשה מאוד לעיין בפרק זה. אמנם, המדלג עליו לא תיפגע רציפות עיונו במהלך הכללי, שכן עיקרוֹ השוואתי. עניין נוסף המתבאר באריכות בפרק זה, הוא היחס בין תורת ארץ ישראל לבין תלמוד התורה מבית מדרשה של החסידות ההולכת בעקבות תורת הסוד. בהקשר זה בחננוּ שתי דרכים מרכזיות בלימוד תורת הסוד, בהשקפה אחדותית עם ההלכה, וטענתנו כי הראי"ה התכוון לאחת מהן בלבד. כיוון שלנושא זה נודעת השפעה רבה מאוד, מומלץ אף למדלג על הפרק ההשוואתי לעיין בחלק בו העוסק בהשוואה בין תורת ארץ ישראל לבין פרק אחד במשנתו הלמדנית של ר"נ מבראסלב, בעמודים  80 - 80 להלן.


בראש פרק הסיום הצבנו את השאלה, האם תורת ארץ ישראל היא מתודה למדנית בלבד, או שאכן מדובר בשינוי מהותי גורף. פרק זה מרכז את הטיעונים העיקריים של החיבור בצורה ביקורתית. עיקרו של הפרק הוא בהפקעת תורת ארץ ישראל מתחומן הצר של המתודיקה והדידקטיקה והצגתה בתור מהפכה של ממש. אמנם, אין מדובר ברבולוציה הבועטת בדרכי הלימוד הקודמים, להיפך, היא מתברכת מכוח אלה, מה שמדגיש בהרחבה הפרק הרביעי העוסק בהשוואת דרכי הלימוד. נכון יותר להגדיר את תורת ארץ ישראל כבניין מחודש של דמות התורה. דרכי הלימוד פורצות את כותלי בית המדרש, ומוציאות את תלמוד התורה מד' אמות של הלכה. תורת ארץ ישראל מצטיירת כמקיפה הן את המציאות כולה, והן את האדם הלומד כולו. להתרחבות זו תוצאות מרחיקות לכת בהתייחסותו של האדם אל התורה, אל עצמו, אל המציאות בה הוא חי ואל הכוחות הטבעיים כולם. בכך מתמצית הטענה העיקרית שבחיבורנו. הראי"ה קרא לשינוי מקיף של לימוד תורה שאינו בועט בעבר, רק בונה על גביו קומות גבוהות לאין ערוך. בסוף דברינו באה סקירת המציאות ההווית לסיבותיה, והאפשרויות הגנוזות בעתיד.


 


ח


את הדביקות בלימוד הנחילוני רבותיי. מי שפתח לפני את היכלי הלימוד ואת הגנוז בהם הוא מורי ורבי, הרב אהרון ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון, שמיומי הראשון עד יומי האחרון בישיבה שמעתי את שיעוריו. את הקירבה למשנת הראי"ה מצאתי בתוכי כבר בגיל צעיר, אך את האומץ לבחון מחדש, ולראות בתביעת האמת, ללא מורא וללא משוא פנים, את עיקר המבוקש, מתוך קשר עמוק למשנת הראי"ה קוק הנחילנו ראש הישיבה הרב יהודה עמיטל. למורי ורבותיי מוקדש ספר זה. יזכם רבונו של עולם להוסיף ולהעמיד תלמידים הרבה, בבריאות גופא ונהורא מעליא. זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו - דברי הזכות שבחיבור זה למדתי מהם, ואילו דברים שלומד הספר ידון לכף חובה, יתלה בי ולא בהם. הרב אמנון שוגרמן, ראש ישיבת הגולן, הוא שהעניק לי את הזכות וההזדמנות ללמד את טובי הבחורים את תורת ד'. מכוח זה מצאתי את עצמי מחפש דרך בלימוד, זה אומר בכה וזה אומר בכה. מיניה ומיניה התברר כי למרות הזיקה העצומה למשנת הראי"ה ולעניין תורת ארץ ישראל, הרי שתלמודי אני נעשה, כרבים אחרים, בדרך הקלאסית של עולם הישיבות הליטאיות, בעיון עמוק בדברי ראשונים ואחרונים, בהתרכזות הלימוד בתלמוד הבבלי, במפרשיו ובפוסקיו, ובאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא. שיחות רבות שקיימתי עם רעי וחברי רבני הישיבות השונות חשפו מציאות דומה. במקומות מועטים מצוי ניסיון ללמוד בדרכי לימוד תורתה של ארץ ישראל, ואף שם אין מדובר בהיקף כל מאפייניה. מציאות זו היא שהניעתני לעסוק בבירור עניינה של תורת הארץ. עוד קודם לעיסוק בה, יש צורך לשרטט את דמותה ואת אשר אנו מייחלים למצוא בה. תקוותי היא כי חיבור זה יעורר את לומדי התורה ומלמדיה לברר עניינה של תורת הארץ, ולמצוא בה את זהב הארץ המיוחד. אין תורה כתורת ארץ ישראל. אשר איפשר לי להתמסר למלאכה זו היא מילגת קיום שהוענקה לי על ידי משרד החינוך והתרבות של מדינת ישראל. האתנחתא לאחר שנים רבות של הוראה רצופה ואינטנסיבית, והתבוננות עליה מבחוץ, יש בה ברכה מרובה. ייתכן וחיבור זה לא היה רואה אור בלעדיה, ואני מודה לוועדת הפרס ולמדינת ישראל על זכות זו שנפלה לידי. המועצה הדתית גולן, ובראשה הרב יהושע הרשקוביץ, שותפים היו אף הם בהוצאת הספר. אם נזכה לשוב על קריאתו של הכהן הגדול מאחיו, הראי"ה זצוק"ל, ולהשתתף בהתעוררות הלבבות והמוחות בעיסוק בתורה ארץ ישראל - והיה זה שכרינו.


ישיבת הגולן, כסלו ה'תשנ"ח


 





[1]. על התמודדותו של הרב עם שאלת ירידת הדורות, ומאמר חז"ל אם הראשונים כמלאכים, ראה: פרופ' שפרבר, 'המשך הדורות במשנת הראי"ה ז"ל', בתוך: 'סיני', כרך נז, ניסן-אלול ה'תשכ"ה, מעמ' רג ואילך. ראה גם: פרופ' אבי רביצקי, 'הקץ המגולה ומדינת היהודים', הוצאת עם עובד, ירושלים 1994, עמ' 141-144.


[2]. "...העם צמא הוא מאוד למים. יסודות ההלכות הנם גם כן אגדות...משען מים חסר להם, להחיות את הרגש והדעה, שהתעורר בקרבם לתחייה, ממקור החיים, ודבר זה אי אפשר שיתמלא כי אם על ידי פתיחת מעין האגדה בהרחבה גדולה, ודווקא על ידי תלמידי-חכמים גדולים וקדושים..." ('עקבי הצאן', עמ' קמג-ד); ראה את דברי הרב הדרי, 'ההלכה בהגותו של הראי"ה קוק', בתוך: 'הגות והלכה', ירושלים תשכ"ח, עמ' סו: "העובדה שאין ההלכה נשמרת כראוי ושאין מיחסים ערך לפרטיה ודקדוקיה נובעת לדעת הרב ממחלת הדור היסודית - שקשה למתוח קוים בין העיקרון ההלכתי המובן לבין מעשי המצוות. טוען הרב: אם אפשר יהיה להראות כיצד האידיאה הגדולה המגובשת בעיקרון של המצווה באה לידי ביטוי בפרטי ההלכה, אז תבוא שמירה מדוקדקת בהלכה לכל פרטיה. לדוגמה: מוכן אדם להסכים לרעיון שמצוות תפילין באה לייצג, אבל אם יתברר לו שתפילין שאינן מרובעות, או שאינן מונחות כהוגן, במקום שההלכה קבעה - אזי האידיאה של תפילין לא מתבטאת, - בוודאי שיבוא אדם מתוך כך לידי שמירת ההלכה בכל פרטיה...".


[3]. ראה גם: "בכל דור היינו צריכים לחבב הרבה את תורת ארץ ישראל. ויותר מכל דור אנו צריכים לזה בדורנו - דור המלא סערות ותהפוכות, דור הנבילה והפריחה, בן הזמן של האורה והאפלה, של הייאוש והבטחה, וכל המוני משפטים הסותרים זה את זה, הצבורים בקרבו ועושים אותו כמרקחה וכהר געש שלא ידע שלֵו. לו אנו צריכים לתת סם חיים דווקא מתורת ארץ ישראל - אנו צריכים להראות לו את גדולת האמת ואת הבהירות הנמצאים באוצרנו האלוקי, בהגותה ורעיונותיה של תורת אמת, את היופי והנשגב במצוותיה המעשיות ובתיאור החיים כולם, שעל פיה ובקרבה, כמה היא תורת אמת ותורת חיים ! - אשר לטעום וק"ו להטעים כל אלה במובן המלא אפשר רק על ידי אור תורת ארץ ישראל" ('תורת ארץ ישראל', בתוך: 'מאמרי הראי"ה', עמ' 78).


[4].  השפעת הרב על עולם הישיבות בעניין זה הייתה מצומצמת למדי. אולם, הייתה לכך השפעה של ממש על עמדתם של אלה שעמדו על גבולות בית המדרש. בעיקר יש לציין את ח.נ. ביאליק. הקורא את מאמרו 'הלכה ואגדה' אינו יכול שלא להתרשם מהדמיון העז שיש בין הדעות הכתובות במאמר לבין אלה שהרב קוק ביטא. על הקשר בין ביאליק לראי"ה ראה: יהושע ב. בארי, 'הראי"ה קוק וח.נ. ביאליק', בתוך ספר זיכרון לשמואל קלמן מירסקי, הוצאת המכון לחקר 'סורא' ירושלים וישיבה אוניברסיטה ניו יורק, תשרי ה'תשל"א, מעמ' רלז ואילך. על המסה 'הלכה ואגדה' והיחס בינה לבין השפעת הרב קוק על ביאליק, ראה שם עמ' רמד-רמז.


   המינוחים הלכה ואגדה חדרו גם אל פולמוסים בראשית דרכה של התנועה הקיבוצית. 'הלכה' ביטאה את הנטייה לתקנוניזם ויצירת מסגרת חוקתית כוללת. ה'אגדה' ביטאה את הרצון לייחודיות ואוטונומיה של הקבוצות. ראה על כך במאמרו המרתק של גד אופז, 'בין הלכה לאגדה ובין דרך לחיים בהתיישבות הקיבוצית' בתוך: 'קתדרא', גיליון 58 טבת ה'תשנ"א. על פי טענתו, חדר השימוש במונחים אגדה והלכה לתנועה הקיבוצית דרך הזיקה לביאליק. אם אכן ביאליק הושפע מהראי"ה לפנינו גלגול מרתק של רעיון חשוב.


[5]. ניתוח מיוחד על תהליך ההתחרדות העובר על היהדות החרדית, כחלק משינוי בתלמוד תורה, והמעבר מתורת ה'סבתא' להלכה הכתובה בספר, ראה במאמרו של הרב פרופסור חיים סולוביצי'ק:


‘Rupture and reconstruction: The transformation of contemporary orthodoxy, Tradition, vol. 28:4, pp. 64-103.


[6]. ראה את דבריו של הרב קוק עצמו בעניין זה באיגרות הראי"ה א, עמ' קס. ראה גם את דבריו של ראש ישיבת הר עציון, הרב עמיטל, במאמרו 'משמעותה של משנת הרב קוק לדורנו', בתוך: 'יובל אורות', עמ' 335: "...דומה שתהא זו קלות דעת מצדנו להתהלך בביטחון שלא יבוא, חס ושלום, בעתיד משבר דתי נוסף בעקבות דלות המחשבה הדתית ומושגים מעורפלים, לעתים ילדותיים, בעיקרי האמונה...".


[7]. על שינוי מהותי בהתייחסות לביטול תורה ראה להלן עמ' 80.


[8]. הרחבה כוללת של המונח תורת ארץ ישראל, אף למושגים הרחוקים הרבה מהמובן המקובל של 'תורה', ראה במאמרו של יואב שורק, 'תורת הארץ, תורת חוץ לארץ', בתוך 'תכלת - כתב עת למחשבה ישראלית', גיליון 2 אביב ה'תשנ"ז, מעמ' 58 ואילך. בדבריו מצויה הרחבה אל עבר תיקון העולם, חיי הקודש, ניתוח משבר תקופת ההשכלה, ה'שטחים' ועוד. התייחסות זו מדגישה את הניגוד לדברינו, שכן אנו התמקדנו בתלמודה של תורת ארץ ישראל ולא במלוא הופעתה. אמנם, מתחנו את המינוח תלמוד תורה אל עבר מחוזות רחבים בהרבה מן המצוי בעולם הישיבות, וטענתינו מרכזית היא כי אין מדובר במתודה בלבד, אלא בעניין הנוגע לשינוי מפליג במשמעות המונח. משינוי זה ייגזרו אף תחומים אחרים.


   לתורת ארץ ישראל במובן הופעתה המלאה של תורה בעולמו של היחיד, כשרגא בטיהרא, ייחדנו את ספרנו 'וארשתיך לי לעולם', רמת הגולן, תשנ"ו. עיקר לימודנו שם נסוב סביב שיבת דמות האדם היהודי לשיעור קומתה המלא.


[9]. ההשלכה המעשית של אחדות הלכה ואגדה דומה לסוגיית השימוש בנבואה לפסיקת הלכה. דיון במשנת הרב בסוגיה זו ראה בתחילת הפרק הבא.

 

 

בית המדרש