ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

תנועת נוער צנועה-מעורבת

ע"י: הרב יובל שרלו

תנועת נוער מעורבת או נפרדת?כיצד מחנכים לצניעות מעורבת?על כך במאמר הבא.תשובה זו ניתנה מזמן והיא מועלת כחלק מהעלאת ספרי הרב לאתר


שאלה:


האם יש להתיר את קיומה של בני עקיבא כתנועה מעורבת? אם כן, באלו גילאים? כיצד יש לקיים את פעילותה של בני עקיבא?


ועוד שאלה קטנה: כשהדרכתי בבני עקיבא עלו דיבורים על הפרדת הסניף ועלתה הטענה שאין כל היגיון בהפרדת החניכים למשך חצי שעה (זמן הפעולה) כשידוע שמיד לאחר הפעולה הם ילכו ויהיו ביחד. מה עדיף?


 


תשובה:


שלום וברכה,כיוון ששאלה זו נשאלת הרבה פעמים, ויש לתת תשובה מקיפה הכוללת גם את ההתייחסות העקרונית לחברה המעורבת, וגם את התביעות הגדולות והעצומות העולות ממנה (לבל יקחו רק חלק אחד של הדברים, ולא ישמעו את הציווי), כתבתי למען סניף מסוים את ראשי הפרקים הבאים של הבנתי לאור ההלכה. אני מצרף אותם כאן, ואם יש עוד עניינים שיש לברר ניתן לעשות זאת מחדש.


על החברה המעורבת


מבוא קצר:


הבנה זו בתורה נכתבת לאור בקשות חוזרות ונשנות להעמדת משנה סדורה של תנועת נוער צנועה מעורבת. היא פורשת בראשי פרקים את היעדים בענייני הצניעות שעל התנועה להעמיד לעצמה לאור התורה והמצוות. ברם, בראש הדברים מצוי גם חוסר נוחות עמוק מהעובדה כי זה הנושא בו דנים בכל עת שמדברים בה על התקדמות דתית ורוחנית, בעוד שנושאים אחרים מוזנחים. עצם העובדה שאין כמעט מפעל של התנועה שלא סובבים בו סביב עניין זה צריך להדאיג את כל מי שדבר אלוקים נוגע בליבו, ולהצטרף לצורך להאדיר תחומים נוספים בתורה שהם בבחינת מת מצוה.ברם, חשיבות הצניעות והטהרה בישראל היא העומדת בבסיס הדברים. בין השורות מסתתרת זעקה גדולה על גדרי צניעות שאין אנו מתקדמים לעברם, דווקא משום שאנו מקדישים את הזמן לנושא הלא נכון, ומפקירים את החשיבות הגדולה של הקדושה.


א. נצטווינו בתורה "לא תקרבו לגלות ערווה", ומכאן למדו חכמים שלא רק ביאה על ערווה אסורה כי אם גם קירבה אליה. בשל כך פסק הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כג פסקים כיצד יש להתרחק מן העריות, והשולחן ערוך בעקבותיו בסימן כא באבן העזר פסק כי יש להתרחק מהנשים מאוד מאוד.


ב. פסקים אלה חייבים להיות נר לרגליה של תנועת נוער דתית, ותנועת נוער מחוייבת לצניעות. ברם, אין הם מחייבים תנועה נפרדת - כשם שהעובדה שצריכים להתרחק מאוד מלשון הרע, ולא זו בלבד אלא שחז"ל אמרו כי אין שיחה בלי אבק לשון הרע - לא הביאה לאיסור קיום חיי חֵבְרַה בכלל, כך גם הלכות אחרות אינן באות לבטל את דרך הארץ הנורמאלית. שכן החיים הם בסיס ההלכה. והעובדה כי כך עושים אינה המקור והסיבה לפסיקה חס ושלום (שכן ההלכה נקראת לעצב את המציאות ולא להיכנע לה) כי אם סימן שזאת נורמליות החיים מלכתחילה, ועל כן הלכות אלה מחייבות את לקיחת החברה הנורמאלית ועיצובה לאור גדרי ההלכה.


ג. לפיכך, החברה הצנועה המעורבת היא הדרך הראויה לחיות בה במציאות ימינו, בה אין מתחתנים בגיל העשרה. אין בני עקיבא צריכה לשאוף להפרדה מוחלטת של התנועה, והיא צריכה להתרכז בהפיכתה לצנועה במובן האמיתי של המילה כפי שיפורט בהמשך.


ד. גם לו היה הדיון על רמת הבדיעבד בלבד, אין זה נכון כי יש להפריד את התנועה, בעיקר במציאות הנוכחית בה יש אלטרנטיבות למעוניינים בהן (עזרא ואריאל). הסיבות לכך הן:


1. בסך הכל, החברה הדתית לאומית יכולה להתגאות בקדושת חיי המשפחה שבה לאור המציאות הסובבת בעולמנו. זה הושג בדרך הקיימת וכלל אינו מובטח בהפרדה.


2. הפרדת התנועה תרחיק ממנה אחוזים ניכרים. למעשה, הבנים והבנות ימשיכו להיפגש, אך לא בבני עקיבא כי אם במקומות אחרים, ומה הועילו חכמים בקלקולם?


3. לא ניתן לקיים חברה נפרדת כאשר גיל הנישואין הולך ועולה.


4. לא הוכח שבחברה נפרדת יש פחות בעיות על רקע מיני, או שהחילון בה קטן יותר.


5. חברת המבוגרים היא מעורבת, ועל חברת הילדים להכין עצמה לחיים אלה.


ה. בני עקיבא משלמת מחיר יקר בתחומי הצניעות בכך שהיא עוסקת בשאלת החברה הנפרדת כבר עשרות שנים, ובשל כך אין היא מקדמת את הצניעות באמת, ואלו המחירים:


1. לא ניתן לקיים תנועת נוער כאשר המסר המרכזי העולה בה הוא שהיא בדיעבד. מכל עבר (כולל על ידי חלק מראשיה או שלוחיה) משודר מסר תורני כי בעצם על בני עקיבא לפעול לחיסולה של המציאות בה היא פועלת כיום. הדבר מביא נזק רוחני עצום, וחיים מתמידים בהכרה שמדובר בחטא.


2. בני עקיבא אינה ממקדת את פעולותיה העיקריות בניסיון המתמיד להיות צנועים יותר במסגרת הנתונה, ועל ידי כך הצניעות מופקרת (ראה להלן). המציאות של היום אינה טובה דיה, אך לא עוסקים בתיקונה כי אם בויכוח העקר על ההפרדה, וכך אינם מקדמים דבר.


3. עצם העיסוק המתמיד בשאלה זו הוא דבר שאינו צנוע, ונראה כי הוא משמש תחליף ל"עריות הקודש". הרוצים לעסוק בעריות במסווה של קדושה עוסקים בשכנוע הבנות כי הבנים הם בעלי תאווה וכד' וכל השיחות על כך לוקות בחוסר צניעות.


ו. במקום לעסוק בשאלת הפרדת התנועה יש להתבונן אל המציאות. חניכי התנועה אינם יכולים להסתפק בבינוניות הנדושה, והם מחפשים גדלות של תורה. על כן, אסור לקבל את המצב הנתון, ואסור לברוח לפתרונות מסגרתיים שאין בהם היענות לשגב ולגדלות אותם מבקשים החניכים. המציאות בבני עקיבא צריכה שיפור משמעותי ביותר, ועל הסניפים כולם להעמיד את ההתקדמות בצניעות כאחד היסודות הגדולים שבהם.


על כן, על התנועה להעמיד לעצמה ארבעה יעדים להתקדמות בתחום הצניעות:


1. הוצאת "שומר נגיעה" מהלקסיקון. הגדרת מי שאינו נוגע בבני המין השני כמיוחד, תחת כותרת של תואר "שומר נגיעה" נותנת למעשה לגיטימציה למי שאינו, ואף קובעת אותו כנורמה. בני עקיבא צריכה לפעול בפעולה חינוכית עמוקה להוציא מאוצר המילים וההתנהגות מגע בין המינים.


2. שמירה קפדנית על דיני ייחוד, שהם יסוד מוסד בשולחן ערוך.


3. לבוש בצניעות - הן צניעות מינית, הן זו של שפת הגוף, הן זו של עושר מופגן ומופרז והן זו של משיכת תשומת לב.


4. התקדמות מתמדת בכובד ראש שבין המינים, וחיפוש אחר דרכים נוספות להפוך באופן פנימי את החברה המעורבת ליותר צנועה. ניסיונות שונים בסמינריונים להביא את אלה לידי ביטוי הם ניסיונות חיוביים ביותר.


ז. העיסוק בארבעת יסודות אלה, בלימוד הלכה וקיומה, במאמץ מתמיד לקדם את התנועה לעבר שמירתם ובמערכת חינוכית סביבם הוא המימוש של קדושת ישראל וטהרתם. אשרי המקבלים עליהם את עול הצניעות והטהרה בישראל, וממשיכים להקים דור ישרים מבורך.

 

 

בית המדרש