ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

כוחות האדם השותפים בלימוד תורה

ע"י: הרב יובל שרלו

זוהי הנחת היסוד השנייה העומדת בבסיסה של משנת תורת ארץ ישראל במשנת הראי"ה.פרק נוסף מהספר ´תורת ארץ ישראל במשנת הראי"ה

 


ב. כוחות האדם השותפים בלימוד תורה


הצגת תורת ההכרה של הרב קוק במלואה היא מחוץ לגבול חיבורנו. הרב לא ניסח תורת הכרה בסגנונה המקובל, אולם מכתביו השונים ניתן לעמוד על משנתו העקרונית, ואף פורסמו על כך מאמרים רבים[1]. לענייננו חשובים בעיקר חלקי ההכרה השותפים בתלמוד תורה. הנבואה אינה תהליך רציונלי, ואינה נקלטת באדם בכוחות השכל בלבד.  דרכיה השונות מבוטאות בפסוק: "...אם יהיה נביאכם ד' במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו. לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת, ותמנת ד' יביט..." (במדבר יב, ו-ח). לפיכך, המבקש ללמוד את הופעות התורה שבעל פה ברוח הנבואה נזקק אף הוא לכלים נוספים, מעבר למחשבה השכלית המסודרת. אף תורת ארץ ישראל הנלמדת בעתות שאין בהן הופעת נבואה, מחייבת שיצא תלמודה מאישיות עשירה ורחבה, שיכולתה האינטלקטואלית הינה רק אחד מכישוריה.


הרב קוק החשיב עד מאוד כלים נוספים, כגון הדמיון, הרצון והרגש. משנתו מניחה הגדרה כוללת המקיפה את  יחסי הגומלין בין מרכיביה השונים, ותפקידם במבנה האישיות. חשיבותם אינה רק בהיותם כוחות המרכיבים את נפש האדם, אלא אף בהיותם נוטלים חלק פעיל בלימוד התורה. הרגש, הרצון והדמיון, אף הם כוחות הקשורים בתבונה האנושית. אמנם, כלי יסודי נוסף ללימודה של תורת ארץ ישראל הוא האינטואיציה הפנימית[2]. דווקא משום עליוניותה של תורת ארץ ישראל, בהיותה כרוכה בהתחדשות הנבואה, היא תובעת מתודה נוספת על המתודה הרציונלית הרגילה. התהליך הלוגי המקובל איננו מספיק, שכן אנו עוסקים בתחומים שהם מעל להכרה השכלית הרגילה. הרב הנזיר אפיין תכונות אלו ביכולת השמיעה וההאזנה, ואף פיתח משנה שלמה בדבר התכונה השמעית של התורה. ישנם הבדלים בין תפישתו לבין זו של הרב קוק[3], אך שתי התפישות מייחסות לתורה הכרה שונה.


מכאן שכוח הסקירה הכללית, ההבנה האינטואיטיבית והביאורים שמעבר למילים הם כלים הכרחיים. לתורת ארץ ישראל דרכי הבנה והסברה שונות המחייבות כלים מחשבתיים אחרים. להלן נראה כי היא עושה שימוש רב בעיקרון ההכללה ואוחזת בפלך הקיצור, "...הקיצור הוא מעלה אצלם (=תלמידי ארץ ישראל), והניתוח של ההלכות והוצאת דבר מתוך דבר נעשה אצלם בסקירה רחבה מאוד, ודי להם רמז קל להחליט משפט" (איגרות הראי"ה, עמ' קכד). משום כך, אפיין הרב קוק את התביעה להכשרת תחומים נוספים בנפש ודרכים שונות ללימוד תורה.


מה הן התכונות הדרושות ללימוד תורת ארץ ישראל הנלמדות מן הנבואה ?


א. דרך ארץ: תורת ארץ ישראל תובעת אדם אחר, שלם וכללי. כיוון שפנייתה איננה אל השכל בלבד, והיא משתמשת גם באינטואיציה פנימית, נדרשת תשתית אישיותית מתאימה. תנאי הכרחי לשיתוף כוחות נוספים היא טבעיות נפשית ובריאות רוחנית. תכונות אלה נקנות לאדם מתוך דרך ארץ טבעית של חיים. קיים כורח של ממש למבנה אישיות המקושר לדרך ארץ טבעית:


"כל דבר של תורה צריך דרך ארץ שיוקדם לו. אם הוא עניין שהשכל והיושר הטבעי מסכים לו צריך לעבור בדרך ישר, בנטיית הלב והסכמת הרצון הטהור המוטבע באדם כגזל, עריות וצניעות - מנמלה, יונה וחתול, וקל וחומר מההכרה הפנימית של האדם עצמו וחושו הרוחני. ואם הוא עניין שהוא נעלה מן השכל והנטייה הליבית צריך גם הוא לעבור דרך הצינור של דרך ארץ, ביחש הקישור שיש לכל פרט עם הכללות כולה בתור מצווה גוררת מצווה. וגם היושר המוחשי להיות קשור בתורה, בחפץ העליון האלקי המתגלה באור תורה, וההתאגדות עם כללות האומה לדורותיה עם דרכי חייה ברעיון הקודש - כל אלה אורחות דרך ארץ הם, שמכשירים את ההארות שהן יותר פנימיות מהן להאיר בזוהר ובהירות מבהקת" ('אורות התורה' יב, ג).


אנו נעסוק במשמעות פיסקה זו בהמשך דברינו.


ב. ההתייחסות לגילוי הפתאומי: "ברוח מתגלים תוכנים עליונים בגלוי הפתעי, בלא סדר סיסטמתי, ובלא התגלות סיבתית, ואחר כך באה התבונה ומבררת, מסדרת את ענפי הידיעות למיניהם, חוקרת את הדברים בקישורי סיבותיהם" ('אורות הקודש' א, עמ' עה). דרך החשיבה האינטואיטיבית מנוגדת לדרך של החשיבה הלוגית. במהותה היא דדוקטיבית, וראשיתה בהופעה בלתי סדורה. מכח הבנה אינטואיטיבית זו יונקת תורת ארץ ישראל, והיא הולכת ומסדרת את דבריה. רק נכונות להתייחס לגילוי הפתאומי ולהאזין לו, יכולה להכשיר את הקרקע ללימוד תורת ארץ ישראל.


ג. סכלות מעט: "בתוך כל הדברים שנקראו יקרים נחשבת גם כן הסכלות. כמה יקרה היא נקודתה הפנימית, שהיא מחזקת את אור כל החכמה. אותו הציור, שלעד לא יוכל להיזקק בלבו של אדם, שלעולם ימצא המדע שצריך לציירו יותר מבורר, יותר מעודן, הוא הנושא של כל הזיקוקים, והרדיפות השכליות המוסריות, וכל התנועות הטובות של החיים הכלליים" (שם עו).  הביטוי 'סכלות מעט' איננו יצירת רוחו של הרב קוק, (ראה גם בזוהר ח"ג דף מז), אולם הוא העניק לו משמעות מיוחדת. סכלות זו מעצבת דמות המכירה במגבלות הבירור השכלי, והצורך לחתור להבנה מעמיקה הקשורה באותו גילוי פתאומי מלמד על תביעת תמונה יותר ויותר שלמה.


צדדים נוספים של מגבלות הלימוד והצורך להותיר מקום להשפעות מכיוונים הפוכים לחלוטין מצויים במשנתו של הרב קוק ביחס לעמי ארצות. הרב קוק מזהיר פעמים רבות כי אַל ללומדי תורה להתנתק מעמי ארצות, ואַל להם לזלזל בקשר עימם[4]. קשר זה לא נועד לרומם את עמי הארצות בלבד, אלא הוא נצרך דווקא בשל הסכנות הגדולות המצויות בלימוד עצמו:


"תלמידי חכמים משתלמים על ידי עמי הארץ. כי אף על פי שאור התורה הוא חיי כל, מכל מקום הלא היא גם כן סמא דמותא למשמאילים בה, והיא מגרעת את כוחם הרבה יותר מאילו היו חסרי תורה, והטבע הפשוט פעל עליהם באורחות חייהם. וכאשר בכל אדם יש שמץ של כיעור, נגד זאת ההשמצה המועטת באמת מזיקה לו התורה. אלא שההפסד יוצא בכפלים אין קץ נגד השכר. והרפואה הניגודית לסמא דמותא המעורב, באה על ידי ההתחברות הכללית שיש לתלמידי חכמים עם עמי הארץ מכללות האומה, שעל ידי זה משפיעים הם האחרונים את היושר הטבעי, שלא ניטשטש כלל על ידי שום התחכמות שבעולם..." ('ערפלי טוהר', עמ' כז).


החידוש בדברים אלה הוא ההכרה כי דווקא ההתדבקות בדברי תורה עשויה להצמיח נזק. חז"ל עצמם הורו על אפשרות של 'משמאילים בה', והם שלימדו כי קיימת אפשרות שהתורה תזין את ההתנתקות מן המוסר הטבעי במזון מורעל, 'סמא דמותא', אל עבר מחוזות מסוכנים. אחת התרופות לדבר - הזיקה המתמדת והקישור עם עמי הארצות. חשיבותם של עמי ארצות נובעת מן העובדה כי הם מלאים עז חיים טבעיים, ואינסטינקט טבעי פשוט שלא נשחת עדיין על ידי הלימוד השכלי.


עקרון ה'סכלות מעט' מביא לפעמים אל רזי תורה בדרך ההפוכה: "יש שמיעוט השכל מביא את האדם לנסתרות, אבל לא מפני שהנסתרות מתאימים לבערות, אלא מפני שהניצוץ השכלי העליון מסתתר על ידי ההתחכמות, וכשאפס האור המתעה הכהה של ההתחכמות מתעוררת התשוקה של הניצוץ העליון שבשכל..." ('אורות התורה' י, ח). עניין זה קשור לחיבורנו, אף על פי שאין מדובר כאן ביוזמה אנושית. לא ניתן להגיע לרזי תורה על ידי החלטה מלאכותית למעט כח השכל. הכל תלוי בדרך היענות האדם להופעת אור רזי תורה עליו. אף אם נגלו לו לאדם עולמות עליונים לא מכח תהליך לימודי מסודר, "...לא יוכל להגיע לגמר פתרונו כי אם כשישוב ויעמיק בחכמה בדעת ובכשרון..." (שם). 


ה. ההסתכלות בבלתי מושג: "יקרים וקדושים הם לנו לבושי הציורים, מוכרחים הם לנו, ולכל בעלי גבול במבטיהם הרוחניים בייחוד. אבל תמיד בעת שאנו באים לחיים מדעיים, אסור לנו לזוז מהנקודה העליונה, שרק מהבלתי נתפס אור מתפלש בהנתפס, במהלך האצילות, מאור אין סוף" ('אורות הקודש' ב, עמ' פד).
ו.
משקלה של ההשערה: "גם השערת רזי תורה גדולת ערך היא. כי הכל מיוסד על היכולת העליונה, שאין לה קץ ותכלית. וכל מה שהוא נאה ונפלא, הרי הוא גילוי הופעה, שבצורה זו או אחרת אור חיי כל החיים שורים שם" (שם עמ' קג). טיבה של השערה זו נתון במחלוקת, ואף עלה בדיון בין פרופ' בני איש שלום ור' יוסי אביב"י[5]. השערה זו עשויה להתפרש הן כמונח הלקוח מתורת הסוד, המלמד על זיקה עמוקה לקבלת האר"י, והן במשמעות הפילולוגית הפשוטה של המילה, שעניינה הנכונות לעסוק בספק. אין אנו מכריעים בין שתי התפיסות, אלא מאזינים להגות האדם הלומד תורת ארץ ישראל, והנזקק להשערות רוחניות הקשורות אף הן ב'גילוי הופעה'[6].


בכל אלה ובתחומים נוספים נעסוק בהמשך. אנו מדגישים עניין זה כבר כעת כדי לחדד את העובדה, כי אין תורת ארץ ישראל מתמצית בתוספת ידיעות. לא ניתן לצמצם את דמותה בעושר רב יותר של הלכות או הסברים לבדו. תורה זו כרוכה גם בחוויית לימוד מסוג שונה, ובהבנות פנימיות שאינו ניתנות לביטוי באופן רגיל, בדרכים המקובלות של ניסוח הלכתי.

מתוך הספר 'תורת ארץ ישראל' שאזל מהשוק


[1]. ראה לדוגמה את דבריו של פרופ' רוזנברג, 'מבוא להגותו של הראי"ה', בתוך: 'יובל אורות', עמ' 31-34. פרופ' רוזנברג מבאר כי הזיקה אל מבועיה של תורת הסוד היהודית נובעת מבקשת מה שלמעלה מן השכל, מה שאין השכל יכול לו כיוון שמתבקש דבר מה שהוא גבוה בהרבה. גם חלק נכבד מספרו של פרופ' בני איש שלום עוסק בשאלה זו.


[2]. על האינטואיציה הפנימית, והיחס בינה לבין האינסטינקט ראה אצל פרופ' בן שלמה, 'הרוח והחיים במשנת הרב קוק', בתוך: 'דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים', כרך שביעי, חוברת 2, ירושלים תשמ"ח, עמ' 260-262.


[3]. על הבדלים בין הראי"ה לבין הרב הנזיר ראה: פרופ' דב שוורץ, 'הראי"ה והנזיר - הערות לתולדותיו של מפגש רעיוני', בתוך: 'ברקאי', גיליון ה' ה'תשמ"ט.


[4]. ראה ב'אורות הקודש' ב, עמ' שסד, 'הרוח ההמוני והאצילי'. ראה גם את דבריו בערפלי טוהר עמ' לד : "...כל הדעות הישרות ההמוניות, הנן נובעות ממקור ההארה הפנימית של החכמה העליונה, ולפי מידת יושרו של ההמון כך דעותיו ונטיותיו יותר מושרשות בשורש הדעה המאירה, ויותר יש ללמוד מהן. ההמון מרגיש את קישורו הטבעי לדעות הנשגבות בפנימיותן, והוא נושאן מעוטפות בקליפות דקות או גסות, לפי מצבו..." ('ערפלי טוהר' עמ' לד). ראה גם התמודדות עם עניין הקרבנות במעמדן אצל ההמון, שם עמ' י.


[5]. ראה אצל איש שלום, (לעיל בפרק המבוא, הערה 28 ) עמ' 55; תגובת הרב אביב"י, במאמרו 'היסטוריה צורך גבוה', בתוך: 'ספר היובל לרב מרדכי ברויאר', הוצאת אקדמון, ירושלים תשנ"ב, בהערות השוליים הארוכות, עמ' 764-767 הערה 75; תגובת איש שלום במאמרו, 'בין הרב קוק לשפינוזה וגיתה', בתוך: 'קולות רבים - מחקרי ירושלים במחשבת ישראל', כרך יג, ירושלים תשנ"ו, נספח א. נראה שעדיין לא מוצה דיון זה כל צרכו.


[6]. ראה גם: "העוסק בתורה לשמה נעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, על ידי מה שעולות החדשות ההשעריות במלוא חייהן אל מרום המסורת האלוקית העליונה. ומחיבור שני יסודות הללו, פורחות נשמות משופעות מחיים קדושים ורעננים..." ('ערפלי טוהר', עמ' פג). נראה מכאן כי מקור ההשערות הוא בעולמו הפנימי של האדם.

 

 

 

בית המדרש