ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

תגובה למשיגים על פסיקתי בעניין מעוברות ומיניקות בצום

ע"י: הרב יובל שרלו

על מאמרו של הרב ופסיקתו בעניין מעוברות ומיניקות בצום קמו עוררין,במאמר זה מנסה להשיב הרב למשיגים


דברי הפשוטים כל כך על כל שאין פטור כללי וגורף של נשים מעוברות ומניקות מצום תשעה באב נתקלו בשני סוגים של תגובות. הראשונה נוגעת לדיון ההלכתי בפני עצמו, והוא שאלת משקל פיקוח נפש, לידה מוקדמת, איבוד מלחים, סיכון אובדן ההנקה וכדו' כשיקול דעת הלכתי. אלו שיקולים כבדי משקל שאתייחס אליהם להלן. התגובה השניה מקורה בשיקול דעת פמיניסטי, בנוסח שגברים לא יגידו לנו מה לעשות עם גופנו וכדו'. טיעון זה אין לו מקום בהקשר הדיון הזה - גם גברים וגם נשים מעוניינים מאוד כי התינוק שנולד להם יזכה לינוק כראוי, ושההנקה לא תיעצר; גם גברים וגם נשים מעוניינים מאוד כי ההיריון לא ייפגע איבוד הנקה והריון הוא טראומה זוגית, ואין בו מקום כלל לדיון בדבר בעלות על גוף. וכי הנקה היא אינטרס נשי בהקשר של סכנת ההפסקה ? וכי הגברים אינם רוצים בהריון מוצלח ?


הכנסת שיקול הדעת הפמיניסטי לדיון זה לא רק שהוא מין שאינו במינו, אלא שהוא מוציא לעז גדול דווקא נגד הצדדים החיוביים והאמיתיים שיש במחשבה הפמיניסטית, כיוון שהוא משכנע את המתנגדים לצדדים המבורכים מאוד שבגאולת הנשים שמדובר בעמדות אוטומטיות ובלתי רלוונטיות. טוב תעשינה נשים רבות אם לא תכנסנה כל דיון הנוגע לגברים ולנשים למסגרת העימות הדמוני שהן מתארות בו את העולם, ובו מתרחשת מלחמת עולם בין גברים ובין נשים, אלא שתאמצנה את קו המחשבה הרואה בגברים ובנשים כאחד, בשעה שאנו עוסקים בנושא הלכתי.


כדרכי, אני עונה למשיגים על דבריי. דבריי ההלכתיים הפשוטים מבוססים על השולחן ערוך ככתבו וכלשונו:  "הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר" (תקנ, א). השולחן ערוך רואה צורך להדגיש ואין לפרוץ גדר. אף על פי כן כתב על הרמ"א: "מיהו עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה, אין להתענות , ואפילו אינן מצטערות, אינן מחוייבות להתענות ,אלא  שנהגו להחמיר; ודוקא בג' צומות, אבל בט' באב מחוייבות להשלים". לאמור: כאשר מדובר בשאר הצומות הרמ"א חורג מדברי השולחן ערוך ומקל, אולם אף הוא מחלק בין שאר הצומות לתשעה באב. המחבר אף הוא חוזר על ההבחנה בין הצומות השונים ובין תשעה באב: "עוברות ומיניקות מתענות בט' באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום כפור; אבל בג' צומות אחרים פטורים מלהתענות, ואע"פ כן ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ובמשתה, אלא כדי קיום הולד" תקנד, א). לאמור: צום תשעה באב הוא כיום הכיפורים.


לפיכך כתבתי בדבריי כי נקודת המוצא היא שכולם חייבות לצום, ואין פטור גורף לכך. מכאן ואילך יש לשקול כל מקרה לגופו, ובמקום בו מדובר בהריון בסיכון, בסכנת התייבשות, בחשש לאיבוד יכולת ההנקה וכדו' - יש להקל ולא לצום. מדובר לא רק בחובה אלא גם בזכות גדולה להיות חלק מדרכי הביטוי של האבלות והצום על החורבן.


מה יכולות להיות הסיבות לסטות מדין היסוד של השולחן ערוך ? אפשרות אחת היא לטעון כי המציאות השתנתה, והנשים שבעבר יכולות היו לעמוד בדרישות ההלכה - חלשות יותר, וכיום הדבר בלתי אפשרי. טענה זו נראית בעיניי תמוהה מאוד, שכן הרפואה המודרנית הביאה אותנו למצב הפוך; מעבר לכך, התזונה הראויה כיום וענייני בריאות נוספים הפכו את כולנו לחזקים יותר ולא לחלשים יותר.


אפשרות שניה היא לטעון כי כיום יש לנו ידע מדעי שחז"ל לא ידעו, ולו היו יודעים אותו היו פוטרים נשים מצום. עקרונית, טענה זו יכולה להיות קבילה, ואיני רואה בה עצמה כל כפירה. ברם, נראה לי כי הדבר אינו עומד בשום מבחן, לא רק בשל העובדה שגם חכמינו יכלו לראות אם הצום מייבש את ההנקה או מסכן את ההריון, אלא גם בשל העובדה שהדבר נכון לגבי כל צום ולגבי כל אדם - אפילו אם הוא גבר. יש סכנה מסוימת בצום, ואף על פי כן חכמים תיקנו את הצום, בשל החשיבות העליונה של חורבן הבית.


כללו של דבר, חזרתי על הנימוקים השונים שנכתבו ולא מצאתי את הסיבה לטעון שיש לסטות מדברים פשוטים בהלכה. ראויה היא ירושלים וזכרון חורבנה לקביעה שעקרונית יש לצום ובעיקר להחמיר בדיני תשעה באב, וראויים דיני פיקוח נפש, הנקת הילדים ושמירה על ההיריון להיות חלק משיקול הדעת מתי יש להקל. פטור גורף - אין, ואילו בחינת כל מקרה לגופו - קיימת.

 

 

בית המדרש