ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

פחד מהגאולה

ע"י: הרב יובל שרלו

אני עומד וקורא בהתרגשות "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", אבל אני לא באמת מתכוון. לא בגלל בלבול או היסח דעת, אלא כי אני לא באמת רוצה. הרב שרלו עונה לזעקה זו


שאלה:


שלום,יש המון תפילות וברכות שמדברות על ביאת המשיח, גאולה, בית מקדש שלישי וכדומה. אני מנסה לכוון בכל הברכות והקטעים האלה בתפילה, אבל משהו בתוכי זועק. אני עומד וקורא בהתרגשות "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", אבל אני לא באמת מתכוון. לא בגלל בלבול או היסח דעת, אלא כי אני לא באמת רוצה.


אני לא באמת שואף שיבוא המשיח ושאצטרך לעבוד בבית המקדש. אני מתחבר מאוד טוב לתפילות ולעבודה שבלב, אך בכל פעם שאני חושב על קורבנות זה מזכיר לי, סליחה על הביטוי, פרימיטיביות. אני שמח מאוד במציאות של היום ואני מודע לכל הרשע והרע בעולם, ולכל הדברים שדורשים תיקון בארצנו. אבל, בכל זאת, כשאני כן עם עצמי אני שמח שנולדתי בתקופה זו, ואני לא באמת רוצה שהגאולה תבוא מחר.


אני מרגיש בזה פגם נוראי. כלל ישראל, כנראה, מאוד רוצה ושואף לבית מקדש, ואני- אני לא רוצה! זה נראה לי אבסורד שהמשיח יבוא בעזרת ה' ואני לא אהיה שמח בלב שלם.


כמו כן, קשה לחשוב על קורבנות בתור אידיאל נשגב, למרות שאני יודע שזה תכליתם האמיתי. למשל, כשקראתי את טעם הרמב"ם לקורבנות (והשתמע לי מכך שכיום, מכיוון שאין יצר עבודה זרה, לא יהיו קורבנות) מאוד התלהבתי ורציתי להסכים עם זה, למרות כל הסתירות ההגיוניות שיש על גישתו.בנוסף לזה, אני חושב שאם יבוא המשיח חלק נכבד מעבודת ה' שלנו, שהיא תיקון העולם והשפעה לטובה, כבר לא יהיה קיים כי הגאולה כבר תעשה את הכל.


 


תשובה


שלום וברכה,


אני חושב שאתה צודק, ותחושתך בריאה מאוד. אכן, אין שייכות לקורבנות בזמן הזה, ובאמת קשה מאוד לייחל לשיבתם, ובזמן הזה אין לדבר על קורבנות. אבל, הרצון והכמיהה לקורבנות עוד ישובו בעוצמה מרובה. סיבת הדברים היא שהקורבנות דומים לקשר גופני שבין איש ואישה. כשלא קיימת אהבה בין השניים, הרי שקשר זה נראה כדבר מטורף, ואפילו דוחה. זר שלא ידע אהבה מהי, כשיתבונן אל קשר גופני, לא יבין לא את ההיגיון ולא את הרעיון, ואף לא ימצא בתוך עצמו נטייה לכך. אולם כשיידע את שפת האהבה, יחפש בכל דרך כלי ביטוי לאהבה זו, ויבקש לנשק, לחבק ולממש באופן פיזי את הקשר שבינו לבין אהובתו.


אלה הקורבנות. הקורבנות והכמיהה להם הם תוצאה של רגשי קרבת אלוקים עצומה, הנובעים מהשראת שכינה וממגע עם השפע האלוקי. כשרגש זה לא קיים, האדם לא מוצא בתוך נשמתו את הכמיהה לשיבה לעולם הקורבנות. ביום בו תשוב שכינה לשכון בתוכנו, והאהבה לאלוקים ולהשראת שכינתו תתעצם בנו, לא נוכל עוד להחזיק מעמד ללא הקורבנות. ליום זה אנו מייחלים.


כל טוב.
מתוך הספר רשו"ת הציבור שיצא בהוצאת הישיבה.ניתן להשיגו בפלאפון: 054-7-469124.

 

 

בית המדרש