ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

היחס לממשלה שמפנה יהודים

ע"י: הרב יובל שרלו

בעת פינוי גוש קטיף נשאל הרב שאלה זו ורבות הדומות לה.לרגל ימי השנה לפינוי מגוש קטיף ולקראת ימים נוספים בהם לצערנו השאלה תועלה מובאת תשובה זו.

ממשלה המפנה יהודים מארץ ישראל


שאלה
בימים האחרונים מדובר על פינוי גוש קטיף. מובן שהדבר מעורר התנגדות עזה בציבור שלנו. שהרי ההחלטה הזו לא הוחלטה מתוך אידיאולוגיה כלשהי. זוהי החלטה פוליטית קשה מאוד. בגלל גחמה רוצים להעיף אנשים מבתיהם.


שאלתי היא איך אנחנו צריכים להתייחס להחלטת ממשלה שנבחרה ברוב דמוקרטי (ושאנו ממש שמחנו כשנבחרה)?


איך אנחנו אמורים לדבר על הממשלה? אני שומע קולות כמו "ממשלת זדון" ו"גזירות הממשלה", הרי אנחנו בחרנו בה. האם הממשלה כיום היא איזה סוג של מלכות?


מה אמור להיות יחסנו? ואני לא שואל על שיטות המאבק.



תשובה


שלום וברכה,


זו שאלה מורכבת ומסובכת, התובעת דיון עמוק שאינו יכול להיות רק חלק מתשובה קצרה. על כן אציג רק את הדיון העקרוני:


טעות היא לחשוב כי דמוקרטיה בנויה על עקרון שלטון הרוב בלבד. לדמוקרטיה הליברלית-מערבית בה אנו חיים יש עוד שתי רגליים: ראשונה בהן היא זכויות המיעוט. זו למעשה נשמתה של הדמוקרטיה, לאמור: הרוב אינו זקוק לדמוקרטיה והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. דווקא בגלל זה הוא יכול להיות הדורסני ביותר והדיקטטורי ביותר כלפי המיעוט. בשל כך קובעת הדמוקרטיה את הדברים שאין הרוב רשאי לעשות למיעוט. זה תפקידה של חוקה, שקיימת רק באופן חלקי במדינת ישראל. בינתיים, בג"ץ אמור להיות מגן המיעוט מפני עריצות הרוב, אולם הוא ממלא את תפקידו באופן חלקי בלבד. רגל שלישית היא ה"פקודה הבלתי חוקית בעליל", לאמור: דברים שאין הרוב רשאי לעשות ואין מדובר בזכויות המיעוט, אלא במעשים המנוגדים ליסוד החיים, למוסר ולהגדרה המהותית.


עמדה זו מתאימה מאוד להלכה. גם ההלכה מכירה בכוחו של השלטון, וגם ההלכה קובעת כי להכרה זו יש גבולות, ויש דברים שאין השלטון רשאי לעשות, כמו בסיפור כרם נבות, או גיוס החיילים בימי דוד במרד שבע בן בכרי ובעוד מקומות.


הויכוח הוא כיצד נקבע את דמות הרגל השנייה והשלישית - האם גירוש יהודים מבתיהם הוא מזכויות המיעוט שאין מדינה יכולה לפגוע בהן (כמו שהיא קיבלה על עצמה לא לעשות זאת לערבים)? למעלה מכך, האם מדובר בדבר שהוא מנוגד להגדרתה כמדינה יהודית-דמוקרטית, ועל כן הדבר שייך לתחום הרגל השלישית. בתחום זה אין מדובר בשיח של זכויות וחובות, אלא פשוט בדבר מה שלא ניתן לעשות. ומעל כל אלה - גם אם נניח שאסור למדינה לעשות כדבר הזה, האם היא יכולה לקבוע כי אין בכוחה לא לעשות זאת, שכן אין בכוחה לעמוד במחיר של ההתיישבות, ועל כן היא עושה זאת על אף העובדה שזה נגד ההגדרה הראשונית?


זו השאלה העקרונית העומדת לדיון, וממנה נגזרת ההתייחסות שלנו להחלטות (הטענה כי שמחנו שהיא נבחרה, ושהיא נבחרה על בסיס מצע אחר אינה נכונה. אריק שרון אמר לפני הבחירות שהוא יקים מדינה פלשתינאית, ומי שהקשיב לו לא שמח כלל וכלל. גם הטענה שמדובר בגחמה אינה נכונה. מי שמקשיב טוב לרציניים שבהם שומע כי הסיבה איננה פשוטה כלל ועיקר. הם מבינים שהסכנה הדמוגרפית היא הגדולה ביותר לעם ישראל, והם גם טוענים שלא ניתן להרים את המצב הכלכלי ואיתו החברתי בלי לגרש יהודים. בכלל חשוב שכשאנחנו מתמודדים עם מתנגדינו, נעמיד את דעותיהם באמת, שהרי אחרת אין טעם לכל התמודדות). לפיכך, אנחנו צריכים להעמיד משנה סדורה מדוע יש בגירוש יהודים מבתיהם פגיעה בזכויות המיעוט שאין למדינה רשות כלל לעשות, ואנחנו צריכים להעמיד משנה סדורה מדוע נסיגה שהיא לטובת מדינת ישראל (לדעת מבצעיה) נחשבת כפגיעה ברגל השלישית. העמדת משניות אלה אינה כה פשוטה כפי שנראה לנו, ואם לא נצליח להעמיד אותן, אין לנו אלא לקבל את החלטות מדינת ישראל וממשלתה החוקית. אני מקווה שעזרתי לעשות קצת סדר בשאלה. כל טוב.
לקוח מהספר 'רשות הציבור' שיצא בהוצאת הישיבה.להשגת הספר: 054-7-469124 (הלל)

 

 

בית המדרש