ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

למה בכלל מתחתנים?

ע"י: הרב יובל שרלו

מה משמעותה של החתונה?מה טעמיה?מה מקורה בתורה?על כך בתשובה הבאה


שאלה


שלום כבוד הרב! האם תוכל לסייע לי בשאלות הבאות:


1. מהיכן במקורותינו הגיע הציווי על חתונה?


2. מה ידוע על הטעמים למצווה זו?


* להבהרה נוספת השאלות אינן עוסקות ב"איך מתנהלת החתונה", אלא ב"האם" ו"למה" מתחתנים בכלל.


 


תשובה


שלום וברכה. אין מקור בתורה למצות נישואין. הדבר לא מלמד על כך שהם אינם חשובים כי אם על ההיפך - על העובדה כי הדבר הוא חלק בלתי נפרד מקיומו של עולם, וכשם שלא כתוב בתורה כי צריך לנשום, כך לא כתוב כי מתחתנים. כבר מראשית הבריאה כתוב "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". זהו המבנה הנכון של המציאות, בו עוזב איש את הוריו, והופך ליחידה חדשה. התורה כלל אינה נכנסת לציווי על זה כי, כאמור, מדובר בדבר מה שורשי ויסודי שהוא קודם למצוות כולן.


על מצווה זו אין גם טעמים, כיוון שטעם טוען למעשה כי הדבר אותו אני מבאר ולו אני נותן טעם, הוא חלק ממשהו קדום ועליון יותר ממנו. אולם הקמת המשפחה היא העליונה ביותר בתחום צורת חייו של אדם, והטעם הוא - הוא עצמו, לאמור: מקימים משפחה כדי להקים משפחה. הקמת משפחה אינה תוצאה של דבר-מה אחר, כי אם שלה עצמה. מכאן האחריות הגדולה המוטלת על כתפי הרבנים בשמירתם על קדושת המשפחה.


אני מצרף מאמר קצר (שעוד לא פורסם) על העניין:


 


מבוא:


היסטוריונים רבים ביקשו לעמוד על סוד קיומו הנצחי של עם ישראל. זו התופעה היחידה הידועה בהיסטוריה: עם שאיבד את מגבשי הזהות המקובלים בעולם - ללא ארץ וללא ארגון מדיני, ללא מקום להניח בו את כף רגלו כמקום קבע, וללא מערכת מסודרת של אמונות ודעות - נדד במשך מאות שנים בין אומות העולם, והצליח לשוב ולממש את חזון תקומתו ואת שאיפותיו בארצו. עמידה על המקור, ממנו שאב עם זה את עוצמותיו, תבהיר את מהות חייו ואת הדרכים להגשים את עצמיותו.


תופעה ייחודית זו הובהרה בדרכים שונות. היו שתלו זאת בתורה, אשר יצרה קוד הלכתי מקובל שכולם נהגו בו; היו שתלו זאת בריטואל חיים משותף, כמו חגים ותפילות; היו שראו דווקא בחזון ובאמירת "אם אשכחך ירושלים" מתכון עיקרי להישרדות, שכן בעלי חלום משותף קושרים עצמם זה בזה בכוח החלום. ברם, אין חולק כי אחד המרכיבים העיקריים בזהות היהודית היה המשפחה. היא היתה העוגן ממנו יצא אדם ואליו שב. המשענת העיקרית שסייעה לצלוח את הגלים הסוערים בימי התנחלות וגלות כאחד - היתה המשפחה היהודית. המרכיבים השונים של הקמת המשפחה היוו דגם ייחודי של ברית נאמנות שיכלה לעמוד בפני הסערות כולן. בכך גם הפכה המשפחה היהודית לאלטרנטיבה המורה דרך כיצד ראוי לבנות עולם זוגי עשיר וייחודי, העומד גם בסערות החיים האישיים וגם בטלטלות הלאומיות.


 


מה מציעה ההלכה היהודית כיסוד הזוגיות בישראל ?


דומה שניתן לעמוד על הצעתה של תורת ישראל במבנה היסודי של מעמד החופה והנישואין. מעמד הנישואין בישראל מבוסס על שלושה שלבים עיקריים: ראשון בהם הוא החופה, היוצרת מעמד הלכתי של אירוסין. מעמד זה מדבר על התקשרות נשמות בני הזוג. עדיין אין הם אמורים לחיות כבעל ואישה. הדימוי המופיע בתנ"ך הוא "חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". בימי קדם היו בני הזוג חיים במעמד זה כשנה, ובכך מבטאים כי ראשית ההתקשרות ביניהם היא התקשרות נשמתית אידיאליסטית. עוד קודם לחיים הנורמאליים כבעל ואישה קושרים הם את עצמם בברית האירוסין, המבטאת את אחדות הנשמות קודם לכניסה לבית משותף. כיום אין נוהגים עוד להפריד את האירוסין מהנישואין, ואנו עורכים את שניהם כאחד במעמד החופה, אך הרעיון היסודי ברור - ראש הפירמידה של חיי הנישואין מבוסס על דבקות נשמתית.


ברם, אין מדובר בבסיס אנושי בלבד. ברכת האירוסין פותחת במילים "אשר קדשנו במצוותיו" ומסיימת במילים "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין". בכך מלמדת ההלכה כי הנישואין מחוברים בעוד מימד. אין הם נובעים מעולמו של האדם בלבד, כי אם קשורים קשר בל יינתק אל הקודש. החיים בין בעל ואישה הם חיים קדושים. תפישת עולם זו היא הבסיס לרצון לראות בבניין משפחה בישראל עיקר מהותי. היא קוראת לבני הזוג לא לראות את הקשר ביניהם כהסכם של שיתוף אינטרסים בלבד. בניית בית משותף על בסיס הסכם הנובע מהישגים אישיים טובה כל עוד האינטרס הוא אכן לקיים את הבית. ברם, בחיי הנישואין מתחוללים שינויים רבים אצל כל אחד מבני הזוג, ופעמים רבות הדבר מביא לשינוי הרצון להמשיך לקיים את הבית. לעומת זאת, בעולמה של ההלכה אין מדובר רק בשני מרכיבים, כי אם במזיגת מימד של קדושה לבית זה. מעתה ואילך זוהי ברית שנכרתה כדי לממש חיים של קודש, ופגיעה בהם אינה נוגעת רק לשאלת הנאמנות לבן הזוג כי אם גם למימדים הגבוהים בהרבה מרשות אדם.


השלב השני הוא הנישואין. אלה באים לבטא את ההיבט הנוסף של הנישואין. אין מדובר בעולם של נשמות בלבד, כי אם בחיים טבעיים המממשים את כל השגב והיופי שבאדם. היהדות מתריסה לשני צדדים. מחד גיסא היא מציבה אלטרנטיבה דתית. כנגד הדתות המזהות אמונה עם פרישות, ודתיות עם נזירות, קובעת היהדות כי אין האדם נתבע להתנתק מעולמו הממשי כי אם להיפך - לכובשו ולחיות חיי דרך ארץ מלאים. מאידך גיסא היא מתריסה כלפי התרבות המזהה את האהבה עם המיניות בלבד, ואת היופי עם הפריצות. עדינה ויפה היא האהבה היהודית, המדברת על שמחת אהובים כגן עדן מקדם, הנעשית בצניעות ובאינטימיות, "וזר לא יקרב אל הקודש".


שלב נוסף, שאף הוא הפך להיות חלק אינטגרלי מהקמת המשפחה, הוא הכתובה. הכתובה היא רשת הביטחון של הנישואין. אין מטרתה להיות כלי עיקרי לבניין הבית. להיפך, ראוי לה לכתובה שלא יהיה בה כל שימוש לאורך החיים. ברם, עצם קיומה מלמד כי הבית (כמעט) אינו ניתן לפירוק. היהדות מורה כי יש לעשות מאמץ עילאי לשמירת קיומו, ואף להשתמש באמצעים כלכליים כדי ליצור לחץ שלא לפרקו.


שלושת השלבים מהווים את הצעתה האלטרנטיבית של היהדות. היא מבקשת לכונן בעולם משפחה שיש לה ראש פסגה - אהבה וברית, תחתית ארץ - הכתובה, ומה שביניהם. אין היא רואה בנישואין ברית עסקית בלבד, אך גם לא רק רומן המותנה בקיום להט נעורים בין בני הזוג. מדובר בבניין יציב וקיים, שיש בו פסגות ויש בו ירידות, אך הנאמנות והקביעות הן בסיס עוצמתו, ייחודו, הצעתו לעולם, וקריאת הכיוון מול עולם 'החולות הנודדים'[1] שאנו חיים בתוכו.


 


המשמעות הציבורית של הנישואין:


מערכת הקמת הנישואין בישראל מלמדת הרבה על מעמדם, ועל העמדה העקרונית העומדת בבסיסם. כך ממלאת המשפחה היהודית את אחד מייעודיה, ושומרת הן על מבנה האושר האישי והפרטי, והן על ייעוד קיומו של עם ישראל.


ממגמה זו נשאבת השליחות שבהמשכיות קיומה של משפחה זו. לעתים, לא ניתן להבין מה טעם מוצאת הרבנות בישראל בניסיונה להביא את כולם להקים את ביתם בנישואין כדת משה וישראל. מהבחינה ההלכתית הטהורה לכאורה היינו מצפים שתנהג אחרת - שכן דווקא הנישואין ההלכתיים יוצרים בעיה קשה של אפשרות ממזרות, של פירוד משפחה שלא בדרך ההלכה ושל בגידה וניאוף, ואילו חיים זוגיים של בני זוג שאינם נשואים כדת וכדין אינם פוגמים את צאצאיהם, וגם אין הם עומדים בסתירה בלתי ניתנת לגישור להלכות קדושת המשפחה. ניתן היה לצפות, אפוא, כי תהיה עדיפות לאי הקמת בית על פני הקמתו, ולאי התערבות הרבנות בעולמו של היחיד. אולי גם הרבנות היתה נשכרת כי המתח הנוצר בשל ההזדקקות לה יוצא פעמים רבות בהפסדה.


ברם, רבנות ישראל אכן לא פסקה כך, כי אם קראה לאומה כולה להמשיך להקים את בתיה על שלושה יסודות אלו. בכך היא לימדה כי המשפחה אינה רק עוד צורת ארגון של הקהילה הקטנה, הניתנת לשינוי ולעיצוב מחודשים, כי אם יסוד עיקרי בחיים היהודיים. על ידי הקמת בית כדת משה וישראל שוזרים בני הזוג את ייחודם ואושרם בשלשלת המשכיותו הפלאית של עם ישראל, ומכניסים מימד של קדושה לתוך חייהם. מכאן בוקעת ועולה נאמנות ודבקות הדדית, וזהירות שלא לבוא לידי פירוק יצירת מופת זו. מגמתם של דיני המשפחה בעולם היהודי היא לשמש מורה דרך במבנה המשפחה ובאורח החיים המתאים לכינונה של ברית בין ההורים לבין עצמם, ובינם לבין ילדיהם. שמירה על המשכיות מבנה זה היא ערובה לכלל ולפרט כאחד. זו הדרך להמשיך את המסע הגדול בו פתח עם ישראל לפני אלפי שנים, וזו גם הדרך להעניק משמעות ייחודית לברית הנישואין בין איש ואשתו. מכאן נובע הרצון האמיתי והכן להמשיך ולקיים את המשפחה על בסיס זה, ועל ידי כך להרבות אהבה ואחווה ושלום ורעות.

מתוך הספר רשו"ת היחיד ניתן להשיג: 054-7-469124 (הלל)


לתשובות נוספות מהספר


לעיון בספר המלא (קובץ PDF)




[1]  עולם בלתי יציב, משתנה, דינמי, שאין בו אמיתות מוחלטות.

 

 

בית המדרש