ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

למה לרווקות אסור לטבול?

ע"י: הרב יובל שרלו

התשובה הנוכחית של הרב שרלו בנויה על גבי מאמר ששלחה אליו גולשת בו היא קובלת על התייחסות הרבנים אל טבילת רווקות,אל יחס הבלניות ואל שמירת ימי השבעה נקיים בין איש לאשתו,הרב מתייחס לכל הסוגיות בתשובה

על מנת שהתשובה תהיה מובנת הובאה השאלה במלואה עם מאמרה של הגולשת

שאלה:(השאלה כולה נכתבת בגופן נטוי על מנת להבחין בינה לבין התשובה)

שלום רב. אני שולחת לך מאמר שאותו אני רוצה לפרסם כמה שיותר, איפה שיתאפשר לי. בנוסף, דברים אלו נכתבים לאחר שפניתי אליך בשאלה בנושא איסור טבילת רווקות, וחובת נוכחות הבלנית במקווה. והתשובה שקיבלתי ממך ומהרב של רמת-גן, לפי דעתי, לא מוצדקת.

אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שזו גם דעת רוב הרבנים בישראל, ואני רואה שהממסד הדתי הולך עם הראש בקיר עם החמרות שבפועל רק מרחיקות אנשים מהתורה. לפי דעתי הדבר נובע מדאגה לציבור הדתיים בלבד, ואין אחריות כללית לעמ"י.

אתם לא מחנכים אנשים ע"י הפרדה בין ההחמרות לחוקי-התורה המקוריים, וכך מי שלא יכול לעמוד בזה, בד"כ עוזב את הכל. באופן כללי, בגלל זה נוצרת תחושה בציבור שהדת זה דבר מלאכותי, שקשה לחיות איתו.

אין לי שום דבר אישי נגד הרבנים, אין לי עניין ללמד את הציבור הלכות במקומם, אבל יש איסור בתורה שאני חושבת שאת מלוא משמעותו לא הבנתם: "לפני עיוור לא תתן מכשול".

אשמח אם תגיב על המאמר בצורה עניינית, כללית ונקודתית. אם אתה חושב שאני הולכת לפרסם הלכה מוטעית כלשהי אנא תקן אותי, כדי לא להחטיא את הציבור.

 

התורה ניתנה לעם-ישראל ולא רק לרבנים

הדברים הבאים נכתבים בכעס עצום שיש לי כלפי אותם מורי הלכה דתיים, שמונים (=מלשון הונאה) את הציבור, ושמים בדרך הציבור מכשלות לקיום דבר ה'.

תפקידם המקורי של הרבנים היה לעזור לעם לקיים את מצוות התורה, כדי לקרב אותנו לה'. בפועל, הרבנים מציגים לציבור "הלכה", אבל באותה הלכה שהם מציגים כדרך שבה יש לנהוג כדי לקיים את רצון ה' ולקרב אותנו אליו, אין הפרדה בין מה שהתורה דורשת, לבין התוספות וההחמרות שנוספו במשך השנים. מלמדים הכל כמקשה אחת, ויוצרים מציאות שבה יש רק שתי מדרגות קיצוניות: לקיים את כל מצוות התורה ביחד עם כל ההחמרות של החכמים, או להיכרת מעם ישראל!

חשוב לציין, שאותם רבנים עושים זאת כי בעיניהם, ע"י הוספת החמרות, לאנשים יש פחות סיכוי לעבור על מצוות התורה, אבל בפועל רואים שאותן החמרות ותוספות מקשות על האנשים בצורה גורפת לקיים את מצוות התורה.

הנושא העיקרי שבגללו נכתבים הדברים הוא נושא הטהרה בישראל, ובפרט הנושאים הבאים:

1. האיסור על טבילת רווקות

2. נוכחות אישה נוספת בזמן טבילת האישה במקווה

3. דיני ספירת "שבעה נקיים"

 

1. למה לרווקות אסור להיות טהורות?

בחברה החילונית מקובל לקיים יחסי-אישות לפני הנישואין. בחברה הדתית זה לא מקובל, אבל גם שם יש זוגות שלא מצליחים להתאפק או לפחות, נוגעים זה בזו. מהו יחסה של התורה לקשר גופני כזה?

ובכן, על-פי התורה הגורם העיקרי שקובע אם קשר גופני מותר או אסור - הוא מצבה הגופני של האישה. אישה שיש לה מחזור נחשבת טמאה, נידה או דווה והיא נשארת באותו מצב עד שהיא טובלת במקווה-טהרה (יכול להיות גם ים). יש שני איסורים בתורה על קשר גופני עם נידה, והם לא מדברים רק על זוגות נשואים, אלא על כל זוג שמקיים מגע גופני, בזמן שהאישה עדיין לא טבלה:

א. "ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערוותה" (ויקרא י"ח, י"ט): פסוק זה (ע"פ דעת הרמב"ם) אוסר קרבה (כלומר נגיעה של חיבה) לאישה נידה. זהו איסור בדרגת חומרה "רגילה" - כמו רוב האיסורים בתורה.

ב. "ואיש אשר ישכב את אישה דווה, וגילה את ערוותה את מקורה הערה, והיא גילתה את מקור דמיה - ונכרתו שניהם מקרב עמם" (ויקרא כ', י"ח): פסוק זה אוסר קיום יחסי-אישות עם אישה דווה. זהו איסור בדרגת חומרה גדולה יותר - איסור כרת, איסור שגורם לכריתה של שני בני-הזוג מעם ישראל (לפי רוב הדעות הכוונה למוות רוחני והתנתקות נפשית מעם ישראל).

איסור נוסף מתייחס לכל אישה, לאו דווקא לאישה נידה:

ג. "לא תהיה קדשה מבנות ישראל, ולא יהיה קדש מבני ישראל" (דברים כ"ג, י"ח): פסוק זה (ע"פ דעת הרמב"ם) אוסר על אדם לקיים יחסי אישות עם אישה שאינה אשתו, בלי קשר למצב הגופני שלה. זהו איסור בדרגת-חומרה "רגילה" - לא איסור כרת.

לפי דעת הרמב"ן אישה נחשבת קדשה רק אם היא מפקירה את עצמה לחלוטין.

מכאן נובע, שכאשר האישה טהורה - אין שום איסור לגעת בה, וגם מי ששוכב איתה עובר על איסור הרבה פחות חמור מאשר מי ששוכב עם אישה נידה. הבעיה היא, שכדי להיות טהורה - האישה צריכה לטבול במקווה, ובהרבה מהמקוואות לא נותנים בכלל לנשים לא נשואות לטבול!

אם אישה לא-נשואה ובן-זוגה מצליחים להתאפק, ולא לגעת זה בזו עד החתונה, אז הכל בסדר; אבל אם הם לא מצליחים להתאפק, אין להם שום ברירה אלא לעבור על איסורי-תורה חמורים, כי אם האישה תלך למקווה - רוב הסיכויים שלא יאפשרו לה לטבול!

 

הסיבות שבגללן הרבנים לא מאפשרים לנשים לא נשואות לטבול:

1. כדי להתרחק מעברה על איסור תורה: "לא תהיה קדשה מבנות ישראל...".

2. דין כרת מהווה מחסום של ממש בזמן הזה, ואף שיש נפילות, איסור טבילת רווקות הוא אחד היסודות הגדולים של הטהרה והצניעות בישראל.

3. נשים שאינן שומרות נגיעה ממילא לא יגיעו, ופרסום של דבר מהסוג הזה מציג את החברה הדתית כחברה שמעודדת פריצות.

קודם כל הרבה אנשים שלא חובשים כיפה מקפידים על דיני כשרות, שומרים שבת, חוגגים את החגים, צמים ביום כיפור, עושים ברית מילה. אולי גם חלק גדול מאותו ציבור לא רוצה להיכרת מעם-ישראל, ואם יאפשרו לבנות לטבול, הן כן יטבלו כי זה חשוב להן, וזו זכותן.

אם רוצים לחנך את הציבור שזה לא טוב לקיים מגע לפני החתונה, אז שיסבירו את הסיבות האמיתיות לכך, בין אם הן נובעות מהתורה או מסיבות חברתיות או רגשיות, ויש הרבה כאלה.

אבל במקום ללמד את הסיבות האמיתיות ולאפשר לציבור בחירה, כמו שאמור להיות בכל המצוות, מעדיפים לכפות איסור אחד מהתורה, ע"י איסור טבילת רווקות, על חשבון איסורים אחרים. ובנוסף, הופכים דבר מותר - נגיעה באישה פנויה שטבלה - לחטא.

הטענה המרכזית שלהם היא, שההלכה לא נקבעת לפי העונש (במקרה זה אפשר להגיע לאיסור כרת), אלא לפי כללי קדושה וצניעות אשר חמורים יותר מאשר איסור כרת.

מהם אותם דיני צניעות? מאיפה הם באים?

כמו שנאמר בהתחלה, מטרת ההחמרות היא להימנע מעבירה על מצוות התורה. במקרה זה יש איסור "לא תהיה קדשה בבנות ישראל". (כמו שכבר נכתב, יש מחלוקת בין הפוסקים מי נחשבת קדשה).

היום, לצערנו, חלק ניכר מהציבור לא עומד בזה.

איסור טבילת רווקות אולי עוזר לדתיים, שיודעים על חומרת איסור כרת, וזה באמת יכול למנוע מהם קיום יחסי-אישות לפני החתונה (וע"י כך לא לעבור על איסור קדשה), אבל בהרבה מהמקרים זה לא מונע מהם לעבור על איסור נגיעה באישה נידה.

לעומת זאת, הציבור החילוני לא מודע לחומרת העניין של איסור כרת, עד אותו מפגש עם הרבנים לפני החתונה. גם ידיעת העניין, ברוב המקרים לא תהיה מספיק משמעותית עבורם, כדי לגרום להם לא לקיים יחסי-אישות.

לעומת-זאת, אם יפרסמו את חומרת איסור הכרת בעניין זה, ויאפשרו לטבול במקווה גם לפני החתונה, ימנעו מזוגות רבים להיכרת מעם-ישראל.

כאשר אדם עושה חטא מסוים, זו לא סיבה לגרום לו לעשות חטא נוסף במקביל. גם אם אדם לא מושלם ביחס לקיום המצוות, זו עדיין זכותו לשמור על מצוות אחרות. ולאף-אדם, כולל הרבנים, אין זכות למנוע זאת ממנו.

במקרה זה, סביר מאוד שהסיבה להתערבות הכפייתית נובעת גם מתוך רגש טבעי של צניעות, כמו שהם בעצמם אומרים.

מרוב שהרגש הזה כ"כ מוטבע בנפש האדם, נראה שמובן מאליו שגם עבור הקב"ה הערכים הללו הם ערכים עליונים בחשיבותם, ולכן חמורים יותר מאיסור כרת.

לאותם ערכים הם קוראים "קדושה" ו"צניעות", בעוד שקדושה בהקשר שבו היא מופיעה בתורה, דווקא קשורה לדבר שנובע מקיום כל המצוות, כמו שכתוב: "למען תזכרו, ועשיתם את כל מצוותי, והייתם קדושים לאלקיכם" (במדבר ט"ו, מ').

ועל צניעות נאמר: "הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת, עם א-להיך" (מיכה ו', ח').

צריך לשים לב שצניעות זו לא מצווה שנכתבה בתורה, ולכן לא יכולה לבוא על חשבון איסורי תורה, אלא זה נכתב באופן כללי בספר מיכה, דבר שאפשר לפרש בהרבה אופנים. אבל יותר נוח לקחת מילים שמשמעותן מעורפלת, ולהשתמש בהן כדי להצדיק טענות, כי על בסיס דבר מעורפל אי-אפשר להתווכח, זה כמו אקסיומה.

היום כל זוג שרוצה לקיים מגע לפני החתונה בהכרח יעבור על איסור תורה, ואולי על איסור שעונשו כרת, וזה דבר שאמור להרתיע את הציבור.

אני לא יודעת מאיפה יש להם את החוצפה להשתמש בתורה כשוט שימנע מהציבור להרוס את הערכים שחשובים בעיניהם. כאילו ה' נתן את התורה להם, שיעשו איתה מה שהם רוצים.

 

2. טבילה במקווה - חוויה אישית או השפלה ?

יש לי חברה שאינה דתייה, אבל מתייחסת באופן מאד חיובי ליהדות ומקיימת כמה מצוות. אני יודעת שיש לה חבר, והיא מקיימת איתו יחסי-אישות - כמו רוב הבנות החילוניות בגיל זה. שאלתי אותה האם היא רוצה לטבול במקווה כדי להיות טהורה, כך שהיא ובן-זוגה לא יעברו על איסור כרת. היא השיבה לי כך: "תשכחי מזה. פעם ליוויתי חברה שלי למקווה, לפני שהיא התחתנה (כי היא היתה צריכה אישור שהיא טבלה, כדי שהרב יסכים לקדש אותה בחופה), ואני לא אשכח את מה שהיא סיפרה לי שהיא עברה שם. לפני שהיא טבלה בדקה אותה מישהי מבוגרת שמפעילה את המקווה, כשהיא היתה לגמרי בלי בגדים. זה היה ממש מגעיל, אני לא רוצה לדמיין אפילו שאני הולכת לשם".

ואכן, כשפניתי למקוואות שונים התברר לי שזהו נוהג שהבלנית (מפעילת המקווה) לא מוכנה בשום אופן לוותר עליו: אם הטובלת לא מוכנה להבדק בעירום מלא - לא יתנו לה לטבול.

מה הסיבה לנוהג משפיל זה?

ובכן, לבדיקה לפני הטבילה יש שתי מטרות:

א. לפני הכניסה למים - בדיקה שהגוף של האישה נקי מ"חציצות".

ב. לאחר הכניסה למים - בדיקה שכל גופה של האישה, כולל השיער, נמצא בפנים.

על-פי התורה, כדי להיות טהורה - האישה צריכה לטבול לגמרי את כל גופה במים. במקרים מסוימים, כאשר יש חומר שחוצץ בין גופה של האישה לבין המים (למשל לכלוך שנדבק לרוב גופה), הטבילה פסולה. מן התורה, הטבילה פסולה רק כאשר מתקיימים שני תנאים יחד:

א. החציצה מפרידה בין רוב גופה של האישה לבין המים.

ב. החומר החוצץ הוא כזה שהאישה מקפידה עליו להסיר אותו בזמן הרחצה.

חכמים החמירו וקבעו, שגם כל אחד מהתנאים בנפרד פוסל את הטבילה, כלומר - אם החציצה מכסה את רוב גופה, או שהחציצה מכסה חלק קטן מגופה אבל זה דבר שהיא בד"כ מקפידה להסיר בעת הרחצה, היא צריכה לטבול שנית.

האישה שעובדת במקווה (הבלנית) בודקת את גופה של הטובלת כדי לוודא שאין שערות שאולי נשרו ונדבקו לגוף, כדי למנוע חציצה. אותן שערות הן גם דבר שלא מכסה את רוב הגוף, וגם הנשים בד"כ לא מקפידות להסיר בעת הרחצה. זאת אומרת שתפקיד הבלניות בנושא זה, הוא לדאוג להחמרה שהיא אפילו הרבה מעבר למה שחכמים קבעו!

הדבר הנוסף שהבלניות בודקות הוא, האם כל השיער נכנס למים, ואין שערות שצפות. חשוב להדגיש, שמהתורה כל גוף האישה לגמרי, כולל השערות, חייב להיות בתוך המים.

אבל אפשר לדאוג לזה גם בדרך אחרת, כמו למשל לפרסם בכניסה למקווה:

1. לפני שצוללים עם הראש כדאי להחזיק את השיער ביד ולשחרר אותו רק בתוך המים.

2. לטבול כמה פעמים, אפילו 10!, ואז הסיכוי שאף-אחת מאותן טבילות, לא כיסתה את כל גוף האישה, הוא קלוש.

3. לאפשר למי שבכ"ז רוצה שיבדקו אותה, להביא חברה שתבדוק אם השיער שלה לא בולט מהמים.

4. אם מישהי רוצה לטבול בים, גם בן-זוגה יכול לבדוק שכל השיער בתוך המים.

ונניח שאחרי כל זה, עדיין במקרים מאוד בודדים, ייווצר מצב ששערות בודדות לא יכנסו למים, כמו תמיד, עדיף שייעשה חטא בשוגג, על-פני זה שבמזיד נשים לא ילכו להיטהר.

הניסיון להסתכל על האנשים כאילו לכולם יש אותן תכונות אופי, ולכן לתת אותן החמרות לכולם באופן אחיד, בסופו של דבר מרחיק נשים רבות מהמקווה (ואנשים בכלל מהדת).

חבל שלא מאפשרים חופש בחירה במה שאדם יכול ורוצה להחמיר על עצמו.

מתוך בירור שהיה לי עם מקוואות שונים הבנתי, שלמרבה האבסורד, הרבנים נותנים הוראה לבלניות לבדוק את הנשים לפני הטבילה ולא לאפשר להן לטבול לבד. לכן נוצר מצב שבו כאשר זוג רוצה להתחתן, ולפני החופה האישה צריכה להביא אישור שהיא טבלה במקווה, ברוב המקרים, הטראומה שהיא עוברת שם גורמת לאותה טבילת היכרות שלה עם המקווה להיות גם האחרונה.

(כנראה, יותר חשוב לרבנים לדעת שהם ערכו חופה למישהי שהיא טהורה ב-200% וכך הם לא יחטאו חס-וחלילה בקידוש אישה טמאה, מאשר ליצור תחושה נעימה בעת הטבילה שתגרום לנשים גם לבוא בהמשך. אין שום ייחוד לערב החופה הגורם למצוות טהרה להיות יותר חשובה משאר הימים).

כאשר ניסיתי להסביר את הבעיה לרבנים, התשובה שקיבלתי הייתה, שהבלניות רואות את עצמן כשליחות קדושות, וזו אחריותן שכל אחת שטובלת, תטבול כמו שצריך.

לעומת זאת, כשדיברתי עם הבלניות, התברר שגם אם הן מסכימות איתי (ויש לציין שיש כאלו), זו ההוראה שהן קיבלו מהרבנים, ואם הן ינהגו אחרת הן יפוטרו.

 

3. שבעה ימים נקיים

בדיוק באותו אופן, מלמדים את ההלכה שצריך לחכות שבוע נוסף לאחר המחזור, ושוב לא מפרידים בין מה שהתורה דורשת לבין מה שנשים החמירו על עצמן במשך השנים.

מהתורה, אם המחזור הסתיים עד היום השביעי, בליל היום השמיני האישה יכולה כבר לטבול (הכרחי לנקות ולבדוק שבאמת הכל נקי גם מבפנים). כלומר על-פי התורה, האישה אסורה לבעלה רק שבעה ימים בכל "מחזור" חודשי = 25% מהזמן. אבל הדין שמלמדים הרבנים בימינו הוא, שהאישה צריכה לחכות שבעה ימים לאחר סיום המחזור, ורק אז לטבול. המשמעות היא, שהאישה אסורה לבעלה לפחות 12 ימים במחזור, שזה יותר מ- 40% מהזמן!

מאיפה הגיעה ההחמרה הזאת? כדי להבין את זה צריך להיכנס יותר לדיני נידה.

מהיום השמיני לאחר תחילת המחזור, סופרים אחד עשר יום, שבהם אם האישה רואה דם, אז היא זבה ("זבה קטנה" אם היא ראתה דם יום או יומיים, "זבה גדולה" אם היא ראתה דם שלושה ימים ומעלה). אחרי אותם אחד עשר יום, אם האישה רואה דם, זה נחשב כבר לדם נידה, אפילו אם זה יום אחד.

נוצר מצב, במשך השנים, שנשים התבלבלו בספירה של הימים, ולכן החמירו על עצמן שכל דם שרואים מחכים אחריו שבעה ימים, לא משנה אם זה מחזור או מקרה של "זבה קטנה".

בספרי ההלכה, ובהוראת אנשי הדת בימינו, התקבלה ההחמרה הזאת כהלכה ממש. ומלמדים את הנשים שמיום סיום המחזור צריך לחכות עוד שבעה ימים שבהם האישה צריכה להיות נקייה לחלוטין.

כל הכבוד לאותם אנשים שלוקחים על עצמם כאלו החמרות, רק חבל שהם לא עושים זאת רק באופן אישי, אלא מלמדים שכך צריך וזהו, ולא איכפת להם שרוב הציבור לא יכול לעמוד בזה. אין להם טיפת אחריות לכלל העם. מי שלא מספיק חזק - מצידם שייכרת!

 

ה' שברא את האנשים וידע מה הכוחות שיש להם, הוא גם זה שנתן תורה. בתורה שה' נתן יש גם מדרגות באמצע, כך שכל אדם יוכל להחזיק בזה מעמד ולהרגיש טוב עם עצמו, ולהתקרב לה'.

מה שקורה היום, הוא תהליך שמתמשך מאז חורבן בית-המקדש, שבו החכמים החליטו שהם יודעים מה טוב בשביל כולם, והם יחליטו לכולם איך ובמה הם צריכים להחמיר. בקיצור, הם מציגים לנו דרישות הרבה יותר קשות ממה שה' דורש. לא איכפת להם שרוב הציבור לא יכול לעמוד בדרישות הללו. הם מצידם החליטו שהתורה היא נחלת אותם אנשים חזקים שיכולים לעמוד בכל ההחמרות.

בתורה כתוב: "לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצווה אתכם, ולא תגרעו ממנו - לשמור את מצות ה' א-להיכם, אשר אנוכי מצוה אתכם" (דברים ד', ב'). איסור תוספת מצוות על מה שכתוב בתורה קדם לאיסור גריעה. יכול מאוד להיות, שחמור יותר להוסיף, כי אנחנו עדים לגודל הנזק שהתוספות גורמות בסופו של דבר.

מאמר זה לא נכתב רק ביחס לרבנים, אלא לכל מחנכי הציבור הדתי, ביניהם ספרי הלכה כמו ה'קיצור שולחן ערוך'.

 

4. האם יש מוצא לנשים שרוצות ללכת לפי התורה?

מהתיאור עד כה נראה, שאישה שרוצה ללכת לפי התורה, ואינה מסוגלת לעמוד בהחמרות של הרבנים, לא תצליח לקיים את התורה כי במקוואות לא יאפשרו לה לטבול. בד"כ מה שקורה הוא שאם היא רווקה לא יתנו לה לטבול בכלל, וגם אם היא נשואה לא יתנו לה לטבול בפרטיות.

תודה לאל שדאג לאותן נשים לפתרון: על-פי ההלכה, ניתן לטבול גם בים. לא חייבים לטבול בעירום מלא: אפשר ללבוש בגד לא צמוד (שמלה או חלוק), כך שאין חציצה הדוקה בין המים לגוף. טבילה בים יכולה להיות פתרון טוב לנשים כאלו, בתקווה שזהו פתרון זמני - עד שהרבנים ישמעו את קולן ויבטלו את ההחמרות שאינן מתחייבות מהתורה.

בנוסף, ניתן לפעמים למצוא מקוואות שבהן הבלניות הן שפויות, ויתנו לנשים לא נשואות לטבול, או לטבול לבד למי שתרצה, אבל צריך לחפש.

 

תשובה:

שלום וברכה. כאב גדול מאוד גרם לי מכתבך. כאב גדול על שום עניינים רבים. חלק ממנו בשל האותנטיות והזעקה שעלתה ממנו, והצער האמיתי אותו את מתארת; חלק ממנו בשל צדקת דברייך בחלק מהטענות כנגד המקווה; חלק בשל העובדה שדברים רבים שנכתבו בו אינם נכונים ואינם ראויים להיכתב; חלק גדול עוד יותר נובע מכוחו של הקלקול הגדול שמכתבך עשוי להביא בכנפיו, ודווקא המגמה להפיצו עשויה להעמיד אותך במעמדו של ירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל; ובסופו של דבר הרבה כאב על סוגיית הצניעות והטהרה בישראל שנהפכה להיות אבן המושלכת לדיוטה התחתונה ולא עילוי רוחני של ממש. הדבר בולט גם בסגנון, המעמיד את "הרבנים הרעים" מול טענותייך, ומצייר את דמויותיהם כדמויות אפלות המבקשות כל הזמן להציק ולהכאיב, שדבר אינו יקר להם מאשר יצירת כאבים ומכשולים בשמירת ההלכה, ואין הם מעוניינים בעצם שתישמר כי אם שלא יפגעו בחומרות היתרות. אלה דברים שאין להם מקום, והם מכאיבים מאוד ואינם ראויים להכתב.

קודם להתייחסות של ממש לדברייך אני מבקש לומר שאם תחליטי בכל זאת להפיץ את מכתבך הוא ילווה בתגובתי - כשם שנהגתי אני כן תנהגי את, ותביאי את שני הדברים, זה לצד זה. אולי זה יתקן את הקלקול הנורא.

ועוד הקדמה: אין הרבנים שונאים נשים. להפך - חלק מהנפשות הקרובות להם ביותר הן נשים. מעבר לכך, שתי סוגיות מתוך השלוש שהעלית הן סוגיות הקשות לגברים אולי יותר מלנשים עצמן. אין ההלכה שונאת את החיים. להיפך - חלק גדול ממגמתה הוא העצמת החיים. הנדבך של קדושה וטהרה שהיא מבקשת לבסס הוא קומה שניה שמעל לבסיס החיים עצמם. החיים יקרים להם (=לרבנים), וההלכה יקרה להם, ודבר ד' יקר להם, והרצון לחיות את כולם כאחד יקר להם, ומכוחם של אלו נוצרה ההלכה בדרך שנוצרה.

אותן "תוספות" שאת יוצאת נגדן הן חלק בלתי נפרד מציוויה של ההלכה. אנו מכירים מעגלים מעגלים הסובבים את ההלכה היסודית. לעולם אין זו נותרת לבדה. הועמדו סביבה מעגלים נוספים, בשל שתי סיבות: ראשונה בהן היא הרצון להתרחק מסיכוי לפגוע בדבר ד'. אנו מצווים להרחיק את האדם מן העבירה, בעיקר בדיני עריות בהם נאמר לא רק שלא לבוא על ערווה אלא גם שלא להתקרב אליה. מגמה שניה של הרחבת האיסורים היא להתרחק מכל הדומה לעבירה - לא רק שמא נידרדר לעבירה חמורה ממנה, כי אם בשל העובדה שהדבר הקרוב לעבירה אף הוא מגונה. לו היתה האחריות לשמירת ההלכה על כתפייך, ולו היית רואה את האחריות הגדולה של מניעת הן ההתדרדרות והן הקירבה אל הרע היית נוהגת באותה דרך של ההלכה.

דברים שכתבת על בעילת פנויה אינם נכונים. הם יוצאים מנקודת הנחה כי שאלת הקשר המיני בין פנויים לפנויות מבוססת על "לא תקרבו לגלות ערווה", ועל כן אם נפתרת בעיה זו - והאישה היטהרה מנידתה - הדבר מותר. ברם, דברים אלה אינם נכונים.

ישנם בתורה בסיסים רבים שכלל לא נכנסו לאיסור. דוגמה לדבר: האיסור להזיק. בשום מקום לא כתוב בתורה כי אסור לנו לפגוע ברכושו של אדם ולשלם אחר כך. ברם, איסור זה קיים, והוא איסור יסודי ומהותי הקודם להתפרטות של האיסורים. דוגמה מרחיקת לכת יותר: בשום מקום בתורה לא נאמר כי אסור לאכול בשר אדם. דבר זה מלמד כי חכמי התורה שבעל פה מגלים בתורה יסודות הקודמים עוד לאיסורים. לו היינו מעצבים את העולם לפי דעתך היינו מציעים לכל הזוגות לא להתחתן על פי ההלכה - כך היו נמנעות כל כך הרבה בעיות הלכתיות והתדרדרויות, ולא היו קיימות ממזרויות כתוצאה מנישואין, בעיות גירושין, עגונות ומסורבות גט, ובנוסף לא היו שונאים את הדתיים - עסקה כדאית. ברם, אין זו דרכה של תורה - נקודת המוצא היא, כי הקשר המיני הוא חלק מבניין המשפחה בישראל והוא אסור מחוצה לה עוד קודם לכל איסור ולכל כניסה ללאו זה או אחר. בשל כך, לא יהיה רב אחד בישראל שימליץ כי כדי להינצל מאיסורי נידה תטבולנה רווקות. על זה נאמר טובל ושרץ בידו. בכך שומרים חכמי התורה שבעל פה על הצניעות והטהרה בישראל, ולא הופכים את התורה פלסתר.

דברים שכתבת על הציבור אף הם אינם נכונים, וכמעט מהווים לשון הרע על ציבור. יש מיעוט בשוליים שנופל ואת הפכת אותו לרבים; יש קלקולים ואת הפכת אותם לנורמה - צריך להיזהר. גם ההנחה האמפירית שלך בדבר הקלה בהלכה המביאה לידי שמירתה על ידי רבים יותר אינה עומדת במבחן המציאות. כאמור, גם לו היתה עומדת - איני מאמין כי ההלכה היתה מכוונת כך, אולם אין שום יסוד להניח כי אם תותר טבילת פנויות יפחת מספר בעילות הנידה. ההיפך הוא הנכון, והתוצאה תהיה חמורה פי כמה. זה גם מקורו של הכאב אותו הבעתי בהתחלה, וחומרת הצטרפותך לירבעם בן נבט, המחטיא את ישראל.

אנא, גם הימנעי משימוש במילים חוצפה, שימוש בתורה שלא כדין וכד'. אלה מילים שאינן נוטלות חלק בדיון תורני וכואב כמו זה שאת עוסקת בו, ויוצרות את התחושה כי את חותרת לדבר מה אחר מאשר בירורה של תורת אמת. הבירור הלשוני שנקטת בו לגבי "צניעות" לוקה בבעיה לוגית - הנקודה איננה נוגעת לבירור המונחים בתורה של קדושה וצניעות. נניח שחכמים היו קוראים למגמתם "משה" ו"חתלתול" - לא השם הוא העיקרי כי אם יסודות ההלכה והתורה. ההסתמכות של חכמים באיסור זה אינה מבוססת על המילים קדושה וצניעות בהוראתן בתנ"ך, כי אם על הקריאה של יסודות התורה והתנ"ך, ומשום כך אין משמעות של ממש לבירור הוראת המילה המקורית בתנ"ך.

טבילה במקווה:

את הטבילה במקווה חייבים להפוך לחוויה, בניגוד לדברים שכתבת. הרב אריאל הי"ו, ואף אני הקטן החריתי אחריו, רואים בהתנהגותן של הבלניות טעות של ממש המרחיקה נשים מהמקווה. בלניות אלו, שעושות את מעשיהן מכוחה של אמונה עזה, יוצרות מצב הפוך, בו הן מביאות לידי קלקול גדול. בעניין זה יש להצטרף לקול הגדול שהעלית במכתבך, ולקרוא לבלניות לשנות את התנהגותן. ברם, קריאה זו אין לה גיבוי אם לא תעמודנה בלניות אחרות ותסכמנה לתפוש את מקומן של הראשונות - בצדיקותן, בנכונות לעבוד בערב בשכר זעום וכד'. כיוון שאין נשים רבות המוכנות לכך - המציאות אותה את מעלה היא נכונה וכואבת.

ברם, גם כאן כוונתך היא לבנות ואת נמצאת מקלקלת. אמנם, צריך לאסור על הבלניות את בדיקת גופה של האישה קודם שהיא טובלת, אלא אם כן היא מבקשת לעשות זאת. הרב אריאל כתב בדיוק הפוך ממה שאת מצטטת בשמו, ואלו דבריו: "אפשר להגיע להבנה בין הטובלות לבלניות על כך שהן תיכנסנה רק כאשר הטובלת כבר בתוך המים, ורק תוודא ששערה נכנס כולו למים. אך כאמור, רוב הבלניות לא מוכנות לוותר על אחריות שליחותן, ולא אחת נתקלתי אישית בסירוב של הבלניות לקבל את דעת הרבנים..."

אף אני כתבתי: "בשולי הדברים: נשים רשאיות לתבוע את צניעותן ופרטיותן, וכפסיקת הרב - הבלניות מופקדות על כשרות הטבילה של כל שערן בלבד. כדאי לבוא ערב אחד ולשוחח עם הבלנית (לא בליל הטבילה, כשכולן לחוצות) ופעמים ששיחה זו עולה יפה"[1]. על כן, לא עלינו תלונותייך כי אם על נשים צדיקות אלו, המקלקלות בצדיקותן. לכן דברים שאמרת בשמנו אינם נכונים.

אדרבא, נאזור יחד יכולת ונדאג דאגה של ממש לשינוי מציאות זו. אני מכיר הדרכות של רבנים ביישובים, בהם הבלניות נשמעות לרבנים, להפסיק עם פיקוח זה על חציצה באישה. לעומת זאת, טבילת כל שערה והשגחה עליה היא הלכה, אך ניתן לעשותה בחלק מהדרכים שהצעת.

דברים שכתבת על שבעה ימים נקיים נכונים הם, אך לא כדברייך. את כותבת שזו "לקיחה על עצמם החמרות", ואינך מתייחסת לעובדה שחומרה זו קיימת כאלפיים שנה, והיא פשטה בכל ישראל, ושיש בה היגיון של ממש, וחשיבות עילאית בשמירת הלכות צניעות וטהרה בישראל. זו האחריות האמיתית הרובצת עליהם ולא זו שכתבת בדברייך. אמנם, ימים אלה קשים מאוד, אף לרבנים, ובכל זאת הם מקפידים עליהם הקפדה יתרה, ביודעם שמבלעדי זה יחול בלבול שלם במניית ימי נידה וזבה, והתוצאה היא התמוטטות הטהרה בישראל.

על כן, אני שב ומבקש לחפש את הדרכים לבנות ולא להרוס; להפוך את המקווה לחוויה ולא לעינוי; להגביר טהרה בישראל ולא לקבל את המצב בו נפרצת חומת הצניעות בהוראתה היסודית (מבלי להתייחס למשמעות המילה הזו) ולהפוך אותו ללכתחילה. אדרבא - ככל שנשקיע מאמצים בכיוון זה ילכו חיי המשפחה וקדושתם - ויגדלו. לו היית יכולה להוכיח כי התמורה מצד הקלקול שאת מציעה כדאית, וכי חיי המשפחה או היחסים בין המינים בחברה החילונית מתוקנים בשל הצעותייך, עוד היה מקום לדון בהן. ברם, גם המציאות סותרת את דברייך, והשוואה בין המשפחות השומרות על הקדושה והצניעות כהלכות טהרה מלמדת דבר מה גם על נכונותן.

כל טוב.

מתוך הספר רשו"ת היחיד שיצא בהוצאת הישיבה.


 

  [1]ראה גם שאלה: "נוכחות בלנית בטבילה במקווה" בעמ' 212

 

 

בית המדרש