ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על בתי הדין לישוב סיכסוכים על פי ההלכה

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו מדבר על הזכות הגדולה שיש למי שהולך לבתי הדין ליישוב סיכסוכים על פי ההלכה ועל הרווח הגדול שיש לאדם זה

 


יחסים שבין אדם לחבירו מתקיימים בשני צירים - ציר אחד הוא ציר החסד, האהבה והרחמים. ציר זה מכונה בתורת הסוד צד ה"ימין". זהו המקום בו האדם מביא לידי ביטוי את הרגשות העמוקים של השותפות, הרעות ההדדית, הרחמים והאמפתיה. לא רק ברגשות עסקינן כי אם גם במעשים - חלק גדול מהמצוות התלויות בארץ קשורים בציר זה, כגון לקט שכחה ופאה, שמיטת כספים המתרחשת עלינו בקרוב, ומעל לכל מצוות הצדקה, והחובה לפתוח את הלב ואת הכיס לאחינו האביון, ולא להותירו לבדו בשעת כאבו ובשעת מצוקתו.


הליכה בדרכו של הקב"ה כוללת לאור דברי חז"ל הליכה בדרכי החסד. זו למעשה הדביקות הא-להית:


"מצינו שהקב"ה גומל חסדים מקשט כלות מברך חתנים מבקר חולים וקובר מתים מנחם אבלים", והאדם העושה זאת משרה את שכינתו של הקב"ה בעולם, ומביא לידי ביטוי בפועל את בחינת החסד שבבריאה האלוקית.


ציר שני הוא ציר הדין, המכונה בתורת הסוד כצד "שמאל". ציר הדין הוא הציר בו אנו עוסקים בגבולות ולא בפתיחות, במשפט ולא ברחמים. מקורו של ציר זה הוא בעבודה שהתורה מכירה בבעלות האישית של האדם על רכושו ופעולותיו, ועל הזכות הגדולה שניתנת לו לשמור עליהם ולייחס אותם לעצמו בלבד. ברם, בעולמנו ישנן התנגשויות רבות הפוגעות בבעלות האישית והפרטית - בין אם מדובר בנזיקין שאדם פוגע בחבירו; בין כשמדובר בשאלות מסחריות בהן נגלעת מחלוקת הנוגעת לטיב העיסקה ולבעלויות שנוצרו בעקבותיה; בין כשמדובר בירושות ובמתנות, ובעוד עניינים רבים אחרים.


גם כאן מדובר במעשה של השראת שכינה. ריבונו של עולם הוא שנתן לנו חוקים ומשפטים צדיקים, ואנו מסדרים את העולם לאור הציווי שהוא ציווה אותנו בו. ציוויים אלה כוללים הרבה תחומים של דין, ועולם ההלכה עוסק בכל ההיבטים של הדין. עולם ההלכה מלמד מה הדין בנזקי גוף וממון, מהי החלוקה ההוגנת בין שליח שזכה בטובות הנאה מכוח שליחותו לבין המשלח ששילח אותו, וכיצד יש לפרק שותפות בשעה שאחד הצדדים רוצים לפרק אותה.


דין מחייב בדרך כלל גורם שלישי - שכן שני הצדדים חלוקים ביניהם, ואין הם מצליחים להגיע להסכמה בשאלות הנתונות במחלוקת. הגורם השלישי הוא בית הדין, אותו נצטווינו להקים בפסוקים הראשונים של פרשת השבוע. התורה מלמדת כי בעיר יהודית מוקם בית דין בשער, ועל ידי כך נקבע חותם של צדק חוק ומשפט בעיר כולה. כל הבא לעיר יודע כי מקום זה מתנהל לאור עקרונות שיפוטיים ולא לאור גחמות בעלי הכוח, וכל הרוצה למצוא מזור לעוול שנעשה לו יוכל לפנות אל בית הדין שבשער ולקבל ממנו את כל הסיוע הנדרש.


זכות גדולה היא אפוא לפתור את המחלוקות השונות שיש בין בני אדם בעזרת בית דין הפועל לאור הוראותיה של התורה ולאור מסורת חכמים לאורך הדורות. ואכן, בשנים האחרונות מוקמים יותר ויותר בתי דין לדיני ממונות, הפונים אל הציבור, ומציעים לו לפתור את הסכסוכים השונים על פי דין תורה. כדי לממש זכות זו צריך להכניס בהסכמה לכל חוזה שנעשה בין הצדדים את הסעיף הקובע כי חילוקי דעות בין הצדדים יוכרעו בבתי דין לדיני ממונות הפועלים על פי ההלכה; לא זו בלבד, אלא שבכל מקרה בו מתגלע סכסוך ממוני בין צדדים שונים יש להעדיף בראש ובראשונה את ההליכה בהסכמה לבתי דין אלה, שלמעשה משרים שכינה בישראל. בתי דין אלה הם גם יעילים יותר, הם נוטים לפשר בין הצדדים השונים אך נטיה זו אינה מונעת אותם מלעשות דין חד משמעי במקום בו הוא נצרך, ובעיקר - הם מזכים את הצדדים במימוש הופעת דבר ד' במציאות, ובכך שהמחלוקת ביניהם הופכת לסוגיה הלכתית תורנית. על זכות זו - לא מוותרים, גם כשמדובר בסכסוך !

 

 

בית המדרש