ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על הצדקה

ע"י: הרב יובל שרלו

רבים מבעלי המקצוע הכלכליים שואלים את עצמם מה יכולה להיות תרומתם החברתית לעם ישראל. התאגדותם ליצור תו תקן לצדקה תהיה תרומה עצומה. היא תפתח את שערי אלה המסרבים לתרום בגלל חששם לזליגת הכסף*היא תחזק את בסיס הצדק וההתנהלות הכספים ביושרה ועוד

 


עם התקרבות הימים המקודשים של החודש השביעי שבים ומהדהדים באוזננו דברי הפיוט של רבי אמנון ממגנצא: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה". ואכן, לקראת הימים המיוחדים האלה אנו מרבים במתן צדקה, כחלק בלתי נפרד מכפרת האדם ותשובתו אל אלוקיו. פתיחת הלב שפותח אדם כלפי כל הנזקק היא עצמה בסיס לתפילתו לריבונו של עולם כי אף הוא יפתח שערי שמיים ויעניק לנו מטובו. אנו נזקקים, שכן העולם בו אנו חיים מאיים ומפחיד; אנו נזקקים למים, לשלום, לביטחון, לפרנסה, לאנושיות, לחסד, ליושר ולצדק, ללימוד, לחיים - וכיוון שכל אלה מוענקים על ידי ריבונו של עולם, אנו פונים אליו מכוח הצדקה שאנו נותנים. ההלכה ראתה בצדקה גורם כה חשוב, עד שקבעה כי "סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה בה לחיי העולם הבא הרי זה צדיק גמור" (ר"ה ד ע"א).


ברם, ישנו מחסום אחד שאינו פשוט כלל ועיקר בפני נותני הצדקה. נותן הצדקה אינו יודע בוודאות כי המבקש ממנו סיוע - אכן זקוק לו. אמנם, המשנה במסכת פאה אמרה כי "מי שֶׁיֶּשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם, הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל וְנוֹטֵל, אֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת" (פאה פ"ח מ"ט), אך אנו יודעים כי ישנם רמאים שאינו חוששים ממשנה זו. הדבר בעייתי מאוד הן כאשר מדובר באנשים פרטיים, והן כאשר מדובר בגופים גדולים. אפילו ירמיהו הנביא אמר לדברי חז"ל כי הוא מבקש מהקב"ה שהרשעים המתנכלים לו לא יזכו במתן צדקה, כי יתנו את הכסף למי שאינו ראוי. ואילו בגופים גדולים אין אנו יודעים כמה כסף נוזל בדרך - למשכורות, לפרסום, לטובות הנאה, לפוליטיקה - וכמה מגיע למטרה עצמה. ישנה תקורה מסוימת שהיא חלק בלתי נפרד ממערכות גדולות, אולם אנו נחשפים מידי פעם לעובדה כי בארגוני צדקה נעשה עוול גדול.


האם מסקנת הדברים היא לא לתת לצדקה ? האם תם האמון בגופים גדולים ? גם מסקנה זו היא חמורה מאוד, כיוון שאנו מענישים את מי שבאמת זקוק וראוי לקבל, ובשל החששות שלנו שמא כספנו הולך לשווא אנו נמנעים ממצווה כה יסודית כמו מצוות הצדקה, שכאמור לעיל - היא היא אחת משלוש יסודות העברת רוע הגזירה, מעבר להיותה ההתנהגות האנושית הפשוטה והראויה ביותר.


זה הזמן לקבוע "תו תקן למוסדות צדקה". אדרבא, יתאגדו נא רואי החשבון יראי השמיים, יועצי המס, אנשי מדעי החסד משפטנים ורבנים, ויקבעו תו תקן של שקיפות מוסדית. כל מוסד המגייס כספים לצדקה יעמוד בביקורת הפשוטה ביותר, ויהיה חייב בשקיפות מוחלטת. תו תקן זה יקבע את התקורה הראויה, את המשכורות, ואת אחוז הכסף המוקצה לפרסום. בפעם הבאה, כשיתקשרו בטלפון לבקש כי נתרום נוכל לשאול: האם יש לכם תו תקן ? אנא הציגו אותו לציבור, ואז נודה לכם כי את מהווים שלוחי מצווה לסייע לנזקקים. ואילו מוסד מגייס כספים לא תו תקן כזה לא יזכה להיות שליח.


רבים מבעלי המקצוע הכלכליים שואלים את עצמם מה יכולה להיות תרומתם החברתית לעם ישראל. התאגדותם ליצור תו תקן מעין זה תהיה תרומה עצומה. היא תפתח את שערי אלה המסרבים לתרום בגלל חששם לזליגת הכסף; היא תחנך את מוסדות החסד כי הם עוסקים בכספי ציבור ועל כן עליהם לפעול באמונה; היא תחזק את בסיס הצדק וההתנהלות הכספים ביושרה; היא תאפשר לבער את הרע מישראל, ולקדש שם שמיים - עבדיו של ריבונו של עולם עושים צדקה ביושר ובמשפט.


המאמר יתפרסם בעלון 'שבתון' לפרשת שופטים

 

 

בית המדרש