ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על המשבר הכלכלי

ע"י: הרב יובל שרלו

מי צריך לשלם את מחיר המשבר?מה האתיקה של המשבר?על כך במאמר הבא

 


ההתמוטטות הכלכלית העולמית מעלה סוגיות אתיות רבות. מדובר בראש ובראשונה ב"חטא ועונשו". החטא אינו חטא כלכלי בלבד, וטעות בשיקול הדעת של מנהלי כלכלה. מדובר בחטא העיניים הגדולות, הפיתוי, ההתעלמות מהסיכונים והמשחק הלא מוסרי בכספיהם של אחרים. במערכת זו היו שותפים כולם: המפתים אשר פיתו אנשים לקחת הלוואות מעל יכולתם; המפותים אשר נענו לאתגר זה; "כורכי" ההלוואות השונות אשר מכרו אותם למערכות כלכליות; בתי ההשקעות ומנהלי הקרנות אשר שאפו להציג רווחים בלתי ריאליים; הציבור אשר תבע רווחים אלה; מקצי המשכורות האסטרונומיות לעצמם על חשבון אחרים ועוד ועוד. ההתמודדות עם מציאות זו מעלה שאלה אתית של ממש: האם ההתמודדות עם משבר זה צריכה להיעשות לאור שאלות כלכליות בלבד, או שיש להעניק לאתיקה מעמד משמעותי בקבלת ההחלטות ?


מהי משמעות השיקול האתי  בהקשר זה ? ניתן לדבר על המאקרו ועל המיקרו: במאקרו כלכלה יש לשקול האם מבחינה אתית נכון לגייס את כספי משלמי המיסים שחטאו פחות כדי להציל את הכלכלה. השיקול האתי אינו עומד בפני עצמו, ואם אכן יתמוטט המשק העולמי ללא התערבות ממשלתית יפלו השמיים גם על אלה שלא חטאו, ואז מוצדק מבחינה אתית להציל את החיים עצמם. לו הייתה רק דרך אחת להציל את המשק יש להשתמש בה, בשל האחריות הגדולה כלפי כולם.


ברם, במצב בו יש מחלוקת בין מקצועני הכלכלה מה נכון לעשות - האם גיוס כספי משלמי המיסים או ניתוח עומק שיגרום כאב גדול אך יפגע בעיקר באלה שבגללם באה הרעה הזו - אין ספק כי הדרך השניה היא העדיפה מבחינה אתית. היא עדיפה כי היא הצודקת יותר; היא עדיפה כי היא מתמודדת עם הפעם הבאה, ופועלת פועלות מניעה שתזכיר לתקופה ארוכה את מחיר המשבר; היא עדיפה כי היא פונה אל מקור הבעיה ולא אל הסימפטומים.


במיקרו כלכלה יש משמעות אתית עמוקה לקבלת האחריות. על אף העובדה ש"כולנו אשמים", וכאמור לעיל במפולת היו שותפים רבים, ישנו קומץ אנשים שהאחריות שלהם גדולה לעין שיעור. קומץ זה הוא המנהלים שחטאו הן בניהול תאוותני ורודף בצע, הן בהתנערות מהאחריות שלהם לגורל המשק, והן בנטילת מגה-משכורות שהם חלק בלתי נפרד מסיבות המפולת. אם ההתמודדות עם המשבר הכלכלי לא תהיה כרוכה בתביעה מהם לשלם את המחיר - לא בשל רצון נקמה אלא בשל העיקרון היסודי של ה"חטא ועונשו", מדובר בפגם אתי חמור. פגם אתי זה ישפיע גם על העתיד, בשל העובדה שיתברר שאין אדם נתבע לשלם את מחיר גבהות ליבו הפוגעת באחרים, ולפיכך אנו נמצא עצמנו במשבר דומה בגלגול הבא של בועת העושר. על כן, אנו חייבים לתבוע כי בכל מקרה של התערבות ממשלתית כדי להציל את הטייקונים הגדולים - הם ישלמו באופן אישי חלק מהמחיר הכבד הזה. אין זה הוגן ומוסרי לתבוע ממשלמי המיסים להיות שותפים בהפסדים שלא הם גרמו בשעה שאיש לא שיתף אותם ברווחים הגדולים בשעות הבועה והשגשוג.


פורסם ערב חג סוכות בYNET במדור דיעות


 


 

 

 

בית המדרש