ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

שיר השירים (14): סיום התרגום לשיר השני

ע"י: הרב יובל שרלו

השיעור דן בתרגום לפרק ב´ פסוק ט"ו עד פרק ג´ פסוק ה´ ובטכניקה שבה עובד התרגום.זהו שיעור המשך לשיעורים הקודמים על התרגוןם לשיר השירים

לנוחות הצופה להלן התרגום לעברית של התרגום,כמו כן בקרוב יועלה השיעור גם בMP3:
 

טו. אחרי שעברו את הים התרעמו ורבו על ד', ויבא עליהם עמלק הרשע, אשר שמר שנאה בלבו על דבר הבכורה והברכה אשר לקח יעקב אבינו מן עשו, ובקש להלחם בישראל על עברם את מצוות התורה, והיה עמלק הרשע גונב מתחת כנפי ענני הכבוד נפשות משבט דן והיה הורג אותם, מפני שבידיהם היה פסל מיכה, באותה שעה נתחייבו בני ישראל שנמשלו לכרם להיות נחבלים, לולי צדיקי הדור ההוא שנמשלו לבושם טוב.

טז. בעת ההיא חזרו (בני ישראל) בתשובה ומשה הנביא עמד והתפלל לד', ויהושע משרתו נזדרז ויצא מתחת כנפי ענני הכבוד ועמו אנשים צדיקים, שבמעשיהם דומים לשושנים, ועשו מלחמה עם עמלק והאבידו את עמלק ואת עמו בשם ד', שהרגו והשמידו לפי חרב.

יז. ומקץ ימים אחדים עשו בני ישראל את עגל הזהב ונסתלקו ענני הכבוד מהגן עליהם ונשארו ערומים והתנצלו מכלי זינם, שעליו היה חקוק שם המפורש בשבעים שמות, ואמר ד' להאביד אותם מהעולם, לולא נזכרה לפניו הברית אשר כרת עם אברהם יצחק ויעקב, שהיו רצים לעבודת אלהים כצבי וכעפר האילים, והקרבן אשר הקריב אברהם את יצחק בנו על הר המוריה וברית בן הבתרים, שכרת עמו מלפנים.

פרק ג:

א. כאשר ראו בני ישראל שנסתלקו ענני הכבוד מעליהם ונזר הקדש שניתן להם בסיני לוקח מהם ונשארו חשכים כלילה, ובקשו את נזר הקדש שנסתלק מהם ולא מצאוהו.

ב. אמרו בני ישראל איש לאחיו: נקום ונלך ונסובב את אוהל מועד אשר נטה משה מחוץ למחנה ונדרש תורה מלפני ד' ושכינת הקודש שנסתלקה מתוכנו. ויסובבו בקריות בערים בשוקים וברחובות ולא מצאו.

ג. אמרה כנסת ישראל: מצאוני משה ואהרן והלויים שומרי משמרת אהל מועד כשהם סובבים אותו סביב סביב ושאלתי אותם על דבר שכינת כבוד ד' שנסתלקה ממני. ענה משה: ספרא רבא של ישראל וכן אמר: אעלה לשמים ואתפלל לד' אולי יכפר על חטאתכם וישרה את שכינתו ביניכם כמלפנים.

ד. כעבור זמן קצר שב ד' מחרון אפו וצוה למשה הנביא להקים את המשכן ואת הארון והשרה בו את השכינה ובני ישראל היו מביאים קרבנותיהם ועוסקים בדברי תורה באולם בית המדרש של משה רבם ובחדרו של יהושע בן נון משרתו.

ה. כאשר שמעו שבעת העמים כי בני ישראל עתידים לירש את ארצם, קמו כאיש אחד וקצצו את האילנות וסתמו את מעיני המים ועשו את עריהם לשממה וברחו. אמר הקדוש ברוך הוא למשה הנביא: אנכי הבטחתי לאבותיהם להביא את בניהם לרשת ארץ זבת חלב ודבש, ועכשיו אביא את בניהם לארץ שוממה וריקה? עכשו אעכב אותם ארבעים שנה במדבר עד שתהא תורתי נכנסת לתוך גופם, ובתוך כך יבנו העמים הרשעים האלה מה ששיממו. וכן אמר משה לבני ישראל: השבעתי אותך כנסת ישראל בד' צבאות ובגדולי ארץ ישראל, שלא תזידו לעלות לארץ כנען עד אשר תגמרנה ארבעים שנה, ויהי רצון מלפני ד' למסור את יושבי הארץ בידיכם ותעברו את הירדן והארץ תהיה נכבשת לפניכם.

 

 

בית המדרש