ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

שיר השירים (16): תרגום פרקים ג´ וד´

ע"י: הרב יובל שרלו

השיעור דן בתרגום החל מפרק ג´ פס´ ו´ ועד פרק ה´ פסוק א´

Download File להצגת דף מקורות

ו. כאשר עלו בני ישראל מן המדבר ועברו את הירדן עם יהושע בן נון, אמרו עמי הארץ: מי זאת האומה הנבחרת שעולה מן המדבר, מקוטרת בשמים וסומכת בזכות אברהם אשר עבד את ד' והתפלל בהר המוריה; ומורקה בשמן המשחה בזכות יצחק שנעקד במקום בית המקדש שנקרא לבנון; ונעשו לה ניסים בחסידותו של יעקב שהתאבק עימו עד עלות השחר, ונתגבר עליו וניצול הוא ושנים עשר השבטים.

ז. כאשר בנה שלמה המלך את בית המקדש בירושלים, אמר ד': כמה נאה בית המקדש הזה שנבנה לשמי על ידי המלך שלמה בן דוד, בשעה (שהכהנים) נושאים כפיהם ועומדים על דוכנם ומברכים לעם ישראל בששים אותיות שמסרתי למשה רבם. הברכה ההיא סובבת אותם כחומה גבוהה ובצורה ועל ידה מתגברים ומצליחים כל גיבורי ישראל.

ח. והכהנים והלווים וכל שבטי ישראל כולם אחוזים בדברי תורה שנמשלו לחרב, ונושאים ונותנים בהם כגיבורים מלומדי מלחמה, וכל אחד ואחד מהם חתום באות ברית קדש כמו שנחתם אברהם, ומתגברים בזכותה כאיש אשר החרב חגור על ירכו, ואינם מפחדים מהמזיקים ושדי לילה המתהלכים בלילות.

ט. היכל קדוש בנה לו המלך שלמה מעצי זנגביל וארזים הבאים מן הלבנון וציפה אותם זהב טהור.

י. ואחרי אשר הקים אותו שם בו את ארון העדות שהוא עמוד העולם ובתוכו שני לוחות האבן אשר קיבל משה מחורב, היקרים מכסף מזוקק וטובים מזהב טוב, ופרש עליו את הפרוכת של תכלת וארגמן, ובין הכרובים אשר על הכפורת היתה שורה שכינת ד' אשר השכין את שמו בירושלים מכל ערי ארץ ישראל.

יאו. כאשר בא שלמה לעשות את חנוכת בית המקדש יצא כרוז לאמור: צאו וראו יושבי הפלכים של ארץ ישראל ועם ציון בעטרה שעיטר עם ישראל את המלך שלמה ביום חנוכת בית המקדש, ושמחו בחג הסוכות אשר עשה המלך שלמה בעת ההיא ארבעה עשר יום.


פרק ד:

א. וביום ההוא הקריב המלך שלמה אלף עולות על המזבח, וקרבנו נתקבל ברצון לפני ד', ויצאה בת קול משמים ואמרה: כמה יפה את כנסת ישראל וכמה נאים גדולי העם וחכמיו היושבים בסנהדרין שמאירים לעולם, לעם בית ישראל, ומשולים לגוזלים בני יונה, ואפילו שאר בני כנסתך ועם הארץ גם הם צדיקים, כבני יעקב שלקטו אבנים ועשו גל בהר גלעד.

ב. כמה נאים הם הכהנים והלויים שמקריבים את קרבנך, ואוכלים בשר הקדש ומעשר ותרומה, ונקיים מכל מעשי אונס וגזל כמו שהיו נקיים עדרי הצאן של יעקב בזמן שהיו גזוזים ועולים מנחל יבוק ולא היה בהם אונס וגזילה, וכלן דומות זו לזו וילדו תאומים בכל זמן; ועקרה ושכולה לא היתה בהם.

ג. ושפתי כהן גדול היו לוחשות תפילה ביום הכיפורים לפני ד', ודבריו היו הופכים את עוונות ישראל, הדומים לחוט השני ומלבינים אותם כצמר נקי, והמלך שהוא עומד בראשם מלא מצוות כרימון, מלבד מן הגזברים ונציבים הקרובים למלך, שהם צדיקים ואין בהם רע כל שהוא.

ד. וראש הישיבה, שהוא הגדול שלך, חזק בזכותו וגדול במעשים טובים כדוד מלך ישראל, ועל דבור פיו היה נבנה העולם, ובתורה שהיה עוסק סמך עם ישראל, והיה מנצח במלחמה כאילו אחזו בידיהם כל מיני כלי זין של הגבורים.

ה. שני הגואלים העתידים לגאול אותך, משיח בן דוד ומשיח בן אפרים, דומים למשה ואהרן בני יוכבד, שנמשלו לשני עפרים תאמי צביה, והיו רועים את עם ישראל בזכותם ארבעים שנה במדבר במן ובשלו ובבאר מרים.

ו. וכל זמן שהיו בני ישראל אוחזים בידיהם את אומנות אבותיהם הצדיקים, היו המזיקים בורחים מפניהם והשדים והרוחות (?) כי שכינת כבוד ד' היתה שורה בבית המקדש שנבנה על הר המוריה, וכל המזיקים והמחבלים היו בורחים מריח קטורת הסמים.

ז. ובזמן שעמך בית ישראל עושים רצונו של רבון העולם, הוא משבח אותם בשמי מרום וכך אומר: כלך יפה כנסת ישראל ומום אין בך.

ח. אמר ד': אתי תשבי, כנסת ישראל, שנמשלה לכלה צנועה, ואתי תכנסי לבית המקדש ויגישו לך מנחה ראשי העם היושבים על נהר אמנה ואלה היושבים בראש הר השלג והאומות אשר בחרמון יעלו לך מסים, יושבי כרכים חזקים, הגבורים כאריות ישלחו לך מתנה, מערי ההרים העזים מן הנמרים.

ט. חתומה אהבתך על לוח לבי, אחותי כנסת ישראל, המשולה לכלה צנועה, חתומה על לוח לבי חבת הקטן ברבניך, שהוא צדיק כאחד מגדולי הסנהדרין וכאחד ממלכי בית יהודה שנתנה עטרת המלכות על צוארו.

י. כמה יפה עלי חבתך, אחותי כנסת ישראל, המשולה לכלה צנועה! כמה טובה עלי חבתך יותר משבעים אומות, ושם צדיקיך נודף יותר מכל בשמים.

יא. ובשעה שמתפללים הכהנים בעזרת בית המקדש, תטפנה שפתותיהם יערת דבש, ולשונך, כלה צנועה, בקראך שירים ותשבחות מתוקים כחלב ודבש, וריח לבושי הכהנים כריח לבנון.

יב. והנשים שלך הנשואות צנועות הן ככלה צנועה וכגן העדן, שאין רשות לאיש להכנס שמה, מלבד הצדיקים אשר נפשותיהם מובלות שמה על ידי מלאכי, ובתולותיך שמורות וגנוזות בחדר לפנים, מחדר וחתומות כמבועי מים חיים היוצאים מתחת האילן (=עץ החיים) ונפרדים לארבעה ראשי נהרות, ואלמי נחתם בשם הגדול והקדוש היה יוצא ומטביע ושוטף כל העולם.

יג. והצעירים שלך מלאים מצוות כרמון ואוהבים את נשיהם, והן יולדות בנים צדיקים כמותם, וריחם משול לבשמים טובים של גן העדן, כפרים עם נרדים.

יד. נרד וכרכם וקנה בשם וקנמון עם כל עצי לבונה מור ואהלות עם כל עצי בשמים.

טו. מי השלח הולכים בנחת עם שאר המים היוצאים מהלבנון להשקות את ארץ ישראל, מפני שהם עסוקים בתורה שנמשלה לבאר מים חיים, ובזכות ניסוך המים שמנסכים על המזבח בבית המקדש שנבנה בירושלים הנקרא לבנון.

טז. ולצלע צפון היה השולחן, ועליו שנים עשר לחם הפנים, ולצלע הדרום מנורת המאור, ועל המזבח היו מקריבים הכהנים קרבנות ומעלים עליו קטרת הסמים. אמרה כנסת ישראל: ייכנס אלהי חביבי לבית המקדש ויקבל ברצון קרבנות עמו.


פרק ה:

א. אמר הקדוש ברוך הוא לעמו בית ישראל: באתי לבית המקדש אשר בנית לי, אחותי כנסת ישראל, המשולה לכלה צנועה, ואשרה את שכינתי בתוכך. קבלתי את קטורת הסמים אשר עשית לשמי, שלחתי אש מהשמים ואכלה את העולה ואת זבח הקדש; נתקבל ברצון לפני ניסוך יין אדום ויין לבן, אשר נסכו הכהנים על מזבחי; ועכשיו בואו, כהנים, אוהבי מצוותי, ואכלו מאשר נשאר מהקרבנות והתענגו מהטוב המוכן לכם.

 

 

בית המדרש