ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אמונה על סדר התורה שבכתב (1): הצגת הנושא

ע"י: הרב יובל שרלו

זהו שיעור ראשון בסידרת שיעורים שיחלו אי"ה החל משבוע זה כל יום ראשון. השיעור מהווה הקדמה והסבר לנושא ולשיעורים


הצגת מסכת השיעורים והרעיון הכללי:


מבוא:


מקובל לראות את רס"ג ואת ספרו "הנבחר באמונות ובדעות" כפתיחת העיסוק הרעיוני בענייני אמונה. ברם, קשה למצוא טעות גדולה מזו. כבר הפסוק הראשון בתורה הוא שיעור אמונה אחד גדול, והוא אף לא שיעור חד פעמי, שכן מצוות השבת שבעשרת הדיברות מחזירה אותנו לפסוק זה. לא זו בלבד, אלא שפסוקים רבים בדברי הנביאים המדברים על הקב"ה כבורא שמיים וארץ עוסקים בכך. גם פרק קד בתהילים - "ברכי נפשי" - מבוסס על פרשת הבריאה.


נכון הוא כי כשביקש הקב"ה להביא לידיעתנו את קיומו, מהותו, ציוויו ודרכי התגלותו לא בא זאת בשפה מחשבתית בה אנו רגילים לבטא מסרים ורעיונות. אין אנו מוצאים בתורה מאמרים פילוסופיים עמוקים, או נאומים העוסקים במהותו של האלוהים ובטיב דרכיו. התורה כולה מדברת בלשון מיוחדת, שהרב הנזיר זצ"ל כינה אותה בשם הלשון ההמשלית. לדבריו כל התורה כולה משל היא. לעתים מופיע משל זה בצורת סיפור, המדבר על פעולות שפעל הקב"ה בעולמו; לעתים מופיע משל זה בצורת מצווה, שאף היא משל - המצווה היא לבוש מעשי, כעין סיפור מעשה של רעיון עמוק שהוא גרעין קיומה; לעתים נדירות נאמרו דברים ישירים על ריבונו של עולם, ולרוב אף הם נאמרו בלשון דימוי ומשל. לעומת זאת לשון המחשבה רציונלית מוגדרת בגדרים. היא שפה בה מנסים בעזרת המילים להפוך את הרעיונות לשפת סימנים מובהקת, והקישור בין שלב למשנהו נעשה בדרכים חוקיות ואוניברסליות.


בשל כך אין אנו מוצאים "ספרי מחשבה" מתקופת המשנה והתלמוד, למעט ספרו של פילון האלכסנדרוני, שאין אנו מתייחסים אליו במסגרת זו, כיוון שכל ענייננו בהקשר זה הוא לימוד אמונה בתוככי בית המדרש הרבני. תהא זו טעות לטעון כי לא עסקו בנושאים אלה כלל ועיקר. נהפוך הוא, נושאים אלה תופשים מקום מרכזי בתלמוד ובמדרשי האגדה. למעלה מכך, בעל 'חובות הלבבות' אף טען כי רוב עיסוקם של לומדי התורה היה בתחומים אלה ובהם בעיקר דנה הסנהדרין. לא ניתן לערער על מרכזיות הלימוד, הדרשנות, ההרחבה והעושר של תחומים אלה. הסיבה שאין אנו מבחינים בהם בהיקפם הראוי נובעת מסגנונם המיוחד, הנראה בעינינו בטעות כמלמד על התוכן, כאילו מדובר בסיפורים הבאים לעטר את התורה ולא בדברים בהם מקופלים כל עולמות האמונה. 


אולם, נכון הוא כי רבי סעדיה גאון פתח תקופה חדשה בשלשלת מסירת דרכי התורה שבעל פה בתחום האמוני. הוא הראשון שכתב ספר שיטתי המתרגם את מושגי התורה לשפה פילוסופית. פעולת תרגום זו היא מעשה הראשונים. הם ביקשו להעביר את מערכת המושגים האלוהיים מהשפה ההמשלית לשפה בה אוחזים את השור בקרניו, ונוגעים בעצם ובמהות ולא רק בדרכי התיאור. הם ביקשו שלא להסתפק בעולם הדימויים שבתנ"ך ובלשון חז"ל, כי אם לפצח את הטמון בו על ידי תרגומו לשפת החוקים והכללים. הראשונים חתרו לסידור התורה כולה - מגילוי ד' וציוויו בסיפור בראשית ועד להבנת ייעוד העולם ימות המשיח ותחיית המתים. בקיאים היו במכמני התורה וכן בשפה הרעיונית של ימיהם, וביקשו להריק את התורה מכליה שלה אל העולם התרבותי הסובב אותם. בכך ראו משימת קודש. הם ראו כפיסגת שאיפותיהם את ליכוד המחשבה הפילוסופית הנאצלה ביותר עם התורה הבאה מהמקור העליון ביותר, וההתאמה בין השניים נראתה בעיניהם כמהות מצוות האמונה. דבר ד' לא נותר עוד בין כותלי הסיפור והמשל, כי אם פרץ את גבולם והגיע למרומי מיצוי היכולת האנושית.


רבי סעדיה גאון לא רק ניסח את השפה אלא אף קבע את סדר היום של לימודי אמונה. בשל העובדה שהשפה שהוא תרגם אליה הייתה שפה פילוסופית, הוא עסק בעיקר בתחומים המעניינים את הפילוסופיה. ואכן, כך הוא כותב בסוף המבוא לספר:


המאמר הראשון בשהעולם וכל אשר בו מחודש. המארר השני בשהבורא אחד. המאמר השלישי בשיש לו צווי ואזהרה. המאמר הרביעי בעבודה והמרי. המאמר החמישי בזכיות ובחובות. המאמר הששי בנפש ובענין המות ומה שאחריו. המאמר השביעי בתחיית המתים. המאמר השמיני בגאולת בני ישראל. המאמר התשיעי בגמול והעונש. המאמר העשירי במה הוא הטוב לאדם שיעשהו בעולם הזה.


לאמור: הנושאים שעל סדר היום של לימודי האמונה הם:


הנושאים שעל סדר היום לפי רס"ג:


א.) אחדות הבורא: תארי ד': חי יכול חכם.


ב.) מציאות הנפש: מהות הנפש, כוחותיה, חיבור הנפש עם הגוף.


ג.) תחיית המתים.


ד.) תורה מן השמים: מצוות שכליות ומצוות שמעיות, אמיתת התורה והוכחתה על פי השכל.


ה.) שהתורה לא תיבטל.


ו.) הנבואה: כיצד מאמינים נביא, מהי נבואה אמיתית ומהי כוזבת.


ז.) בחירה חופשית: ידיעה ובחירה וכדו'.


ח.) גמול ועונש: עולם הזה ועולם הבא, משפט האדם אחר מותו.


ט.) גאולה אחרונה.


י.) תורת המוסר.


רבי סעדיה גאון התווה את הדרך לסיעה רחבה מאוד של ראשונים. המעיין לדוגמה בי"ג עיקרי אמונה של הרמב"ם יראה את ההקבלה הרבה הקיימת בין דבריו ובין אלה של רס"ג. בד בבד יבחין המעיין כי נושאים רבים כלל אינם מופיעים בדברי רבי סעדיה גאון: בחירת עם ישראל, מהותה של ארץ ישראל, תורת האדם ועוד עניינים רבים אחרים. רבי יהודה הלוי, לדוגמה, עסק בסדרה אחרת לחלוטין של נושאים. ראשונים אחרים, ועוד יותר חכמי ישראל שלאחר גרוש ספרד כלל לא עסקו בשאלות אלה, ותחומי העיסוק שלהם היו שונים לחלוטין.


לאמור: ישנו גיוון עצום של סדר היום בלימודי האמונה והמחשבה. המחלוקת בין חכמי ישראל פותחת אפוא ביסודות - לא רק בדעות השונות ביחס לסוגיות שונות, אלא בשאלה באלו סוגיות יש לעסוק ? מהם הנושאים החיוניים ללימוד אמונה ומה על האדם היהודי לדעת ?


בשיעורים אלה אנו מבקשים להציע ארגון נוסף של הלימוד וסדר לימוד שונה. ההצעה היא ללמוד אמונה לאור הסדר של התורה עצמה. ההנחה היא כי התורה שבכתב היא שיעור האמונה המהותי ביותר, ועל כן הסדר בו היא כתובה הוא אחד הסדרים הראויים ללמוד אמונה. לפיכך, שיעור זה יעסוק בסוגיות שונות באמונה לאור הסדר בו כתובה התורה. הוא ינסה להימנע מלעסוק בנושאים בהם עסקו רבים אלא להתרכז בסוגיות יסוד שלא תפסו מקום מרכזי דיו, או שהצגתן על סדר התורה מאפשרת התבוננות מחודשת בהן. לא זו בלבד, אלא שהנושאים שייבחרו יתרכזו בעולמות הקיומיים של המחשבה, ולא בשאלות פילוסופיות טהורות. על כן, לדוגמה, לא נעסוק בריבונו של עולם כבורא עולם, בשל העובדה שנושא זה נידון דיו לאורך הדורות, ונפתח בנושא "צלם הא-לוהים" שבאדם, שלא תפס לדעתנו מקום מרכזי דיו בלימוד, והוא בוודאי החוויה הקיומית העמוקה ביותר של האדם.


בשיעור הבא אפוא נתחיל בלימוד דמותו של האדם לאור התורה ובמשמעויות הנראות לנו מדמות זו. נדגיש כבר עתה כי אין בכוונתנו להיות שיעור הסוקר את כל הדעות שכבר נאמרו, אלא להציע מבין כל הדעות את זו הנראית לנו כצומחת נאמנה לפשוטו של מקרא ולסברא הנראית לנו בעוניינו.


הרב ישמח מאוד להשתתפות פעילה של הקוראים וישתדל לענות לכל שאלה או תהייה והצעה שתועלה בקשר לשיעור

 

 

בית המדרש