ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אמונה על סדר התורה שבכתב (2):מיקומה של פרשת בריאת האדם ומשמעותה

ע"י: הרב יובל שרלו

השיעור דן במשקל פרקי הבריאה במערכת האמנות והדעות של הראשונים והאחרונים


פרשת הבריאה ומשמעותה:


תורת ישראל פותחת בפרשת הבריאה. עובדה זו כשלעצמה מלמדת הרבה, אלא שנחלקו ראשונים מה היא מלמדת. בסיס המחלוקת הוא דברי רבי יצחק המצוטטים בדברי רש"י:


מדרש תנחומא (בובר) פרשת בראשית סימן יא:


[יא] אמר ר' יצחק לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מהחדש הזה לכם, ולמה כתב מבראשית, להודיע כח גבורתו, שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא ו). אמר ריש לקיש כביכול דבר היה מפי הקב"ה, בדבר ה' שמים נעשו (שם לג ו), וכתיב בו ברא, אלא ליפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעמל ביגיעה, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בדבר ה', הוי (אומר) בראשית ברא א-להים.


כאמור, דרשתו הידועה של רבי יצחק בפתיחה לתורה מתבארת על ידי הראשונים בדרכים שונות. דברי רבי יצחק כוללים בתוכם שאלה נסתרת (מפני מה לא פתחה התורה ב"החודש הזה לכם"), ותשובה ("משום כח מעשיו הגיד לעמו"). ברם, רבי יצחק עצמו לא ביאר מה הייתה קושייתו, ומדוע סבר כי ראוי לתורה לפתוח ב"החודש הזה לכם", ואף לא ביאר עד תום כיצד העובדה שכוח מעשיו הגיד לעמו מתרצת את השאלה. על לשוננו שגורה בדרך כלל פרשנותו של רש"י לשאלת רבי יצחק ולתשובתו. השאלה נובעת מההנחה כי עיקר התורה הוא המצוות, ולפיכך היה ראוי כי התורה תתחיל מעולם המצוות - החודש הזה לכם. בפסוקים אלה שבספר שמות נצטוו ישראל במצוות הראשונות כאומה, ולכן ראוי היה לכאורה כי בהם דווקא תפתח התורה. בתירוצו לא שינה רבי יצחק את נקודת ההנחה בדבר ראיית עיקר התורה במצוות, כי אם העלה סיבה המבארת מפני מה יש לפתוח בבראשית, אף אם אין מדובר במצות. פתיחה זו נועדה לבאר לעם ישראל את השתלשלות הקשר בינו ובין ארץ ישראל, כדי שיוכל להתמודד עם טענת הגויים "לסטים אתם".


ברם, הרמב"ן ביאר קושיה זו בצורה שונה, וניתן לומר שאף הפוכה מזו של רש"י. הרמב"ן ביאר כי רבי יצחק אינו תמה על המוטיבציה לעיסוק בפרשת הבריאה. להפך - אין דבר מה ראוי יותר לפתיחת התורה מאשר פרשת הבריאה ("ויש לשאול בה, כי צורך גדול הוא להתחיל התורה בבראשית ברא אלקים, כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל ?"). שאלת רבי יצחק העלה נובעת מהפער שבין המוטיבציה והחשיבות לבין היכולת - כיוון שאין אנו יכולים להבין את פרשת הבריאה, שהרי היא מלאה סודות אין קץ, מה טעם יש לפתוח בה, ומוטב היה כי נעסוק בעניינים הקשורים בעולמנו שלנו, כמו המצוות. בתשובתו ממשיך רבי יצחק להניח כי עיקר התורה הוא אכן ספר בראשית, ואך מבאר כי אף על פי שלא ניתן לרדת אל שורשי פרשת הבריאה, יש משמעות נרחבת למה שכן כתוב. אנו כן מסוגלים להבין יסודות רבים מפרשת הבריאה כפי שהיא:


ונתן רבי יצחק טעם לזה, כי התחילה התורה בבראשית ברא אלקים וספור כל ענין היצירה עד בריאת אדם, ושהמשילו במעשה ידיו וכל שת תחת רגליו, וגן עדן שהוא מבחר המקומות הנבראים בעולם הזה נעשה מכון לשבתו, עד שגירש אותו חטאו משם, ואנשי דור המבול בחטאם גורשו מן העולם כולו, והצדיק בהם לבדו נמלט הוא ובניו, וזרעם חטאם גרם להם להפיצם במקומות ולזרותם בארצות, ותפשו להם המקומות למשפחותם בגוייהם כפי שנזדמן להם:


אם כן ראוי הוא, כאשר יוסיף הגוי לחטוא, שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרשת את ארצו, כי כן הוא משפט האלקים בארץ מעולם, וכל שכן עם המסופר בכתוב כי כנען מקולל ונמכר לעבד עולם, ואינו ראוי שיירש מבחר מקומות היישוב, אבל יירשוה עבדי ה' זרע אוהבו, כענין שכתוב ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו. כלומר, שגירש משם מורדיו, והשכין בו עובדיו, שידעו כי בעבודתו ינחלוה, ואם יחטאו לו תקיא אותם הארץ, כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם.


מפירושו של הרמב"ן לדברי רבי יצחק עולה כי אכן שורש התורה נעוץ בפרקי הבריאה. שם מתגלים הסודות הגדולים של האמונה, ושם ניתן לראות את בסיסיה של התורה. מבחינה תוכנית ראוי היה כי תפתח התורה בספר בראשית, ואנו נסיק את מה שנוכל להסיק מפרקים אלה.


באופן כללי ניתן לומר כי עמדתו של הרמב"ן היא הנהוגה בין רוב מוחלט של בעלי המחשבה לאורך הדורות. הם לא התמקדו בעניין ארץ ישראל ובעניין המאבק בגויים (אם כי אפשר שגם רש"י לא צמצם דבריו), כי אם ראו את פרקי הבריאה בהיקף רחב בהרבה. הטיב לבטא זאת הרב סולובייצ'יק:


וכשהתורה האריכה בבריאת העולם וסיפרה לנו על עשיית שמים וארץ וכל צבאם, לא באה לגלות סודות קוסמוגניים ורזי עולם מטפיסיים, אלא להורות הלכה למעשה. פרשת מעשי בראשית היא פרשת הלכה קבועה לדורות, שגופי תורה כלולים בה, כמו פרשת קדושים או משפטים. אם התורה פתחה את מגילת היצירה לפני האדם, אז הלכה אחת מוכחת ממידה זו, כי חייב הוא להתעסק ביצירה ובחידוש הבריאה (איש ההלכה תשל"ט, עמ' 84).


בדרך זו אנו נמשיך בשיעורים אלה.


 


שני המוקדים של פרשת הבריאה:


לפרשת הבריאה שני מוקדים. המוקד הראשון הוא ריבונו של עולם הוא האור והמוקד השני הוא האדם. האור מבטא את הבריאה במובנה הכולל. לא זו בלבד, אלא שבמוקד עומד ריבונו של עולם הבורא, ודרך הבריאה ניתן להכיר את בריאתו. לוּ היו מבקשים מהרמב"ם לדוגמה לבחור באיזה ספר מספרי התנ"ך צריך להשקיע ולמקד בו את הלימוד והעיסוק למי שמבקש לעסוק בעניני אמונה (אע"פ שאנחנו נמנעים מלעשות איזשהו סולם בין ספרי התנ"ך) - אין ספק שתשובתו של הרמב"ם היתה ספר בראשית. הרמב"ם כותב בהלכות יסודי התורה כי יסוד היסודות ועמוד החוכמה שיש שם מצוי ראשון וממנו כל הנמצאים והוא ממציא כל הנמצאים ואם יעלה על הדעת שאין הוא נמצא אז כל המציאות לא קיימת. כל האוירה כולה היא אוירה של ספר בראשית ופרשת הבריאה, ממנה אנו מגיעים להכרת הקב"ה ולהכרת המציאות ולהכרת ברכי נפשי את ה', ה' אלוקי גדלת מאוד (הפרק שנאמר אותו מחר בבוקר). וממשיך עוטה אור כשלמה - בריאת היום הראשון; נוטה שמים כיריעה - בריאת היום השני וכך הלאה.


מוקד שני הוא בריאת האדם. פרשת בריאת האדם מופיעה בסוף פרשת הבריאה, ועובדה זו ניתנת לדרוש בדרכים מנוגדות. ניתן לראות אותו כנחות שבין הברואים, שכן בריאתו נדחתה לסוף. לעומת זאת, ניתן לראות אותו כתכלית הבריאה כולה. בדברי חכמים אנו מוצאים שתי התייחסויות עיקריות, אולם אף לא אחת מהן רואה את האדם כנחות בבריאה. האחת הרואה את האדם כנזר הבריאה, ואילו השניה מלמדת כי הדבר תלוי באדם עצמו:


בראשית רבה (וילנא) פרשה ח:


א ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, רבי יוחנן פתח (תהלים קלט) אחור וקדם צרתני וגו'...


א"ר אלעזר אחור למעשה יום הראשון וקדם למעשה יום האחרון, הוא דעתיה דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר תוצא הארץ נפש חיה למינה זה רוחו של אדם הראשון, א"ר שמעון בן לקיש אחור למעשה יום האחרון וקדם למעשה יום הראשון, הוא דעתיה דר"ש בן לקיש דאמר ריש לקיש ורוח אלהים מרחפת על פני המים זו רוחו של מלך המשיח היך מה דאת אמר (ישעיה יא) ונחה עליו רוח ה',


אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת ואם לאו אומרים לו זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלשול זה קדמך, א"ר נחמן אחור לכל המעשים, וקדם לכל עונשין, אמר רבי שמואל אף בקילוס אינו בא אלא באחרונה הדא הוא דכתיב (תהלים קמח) הללו את ה' מן השמים וגו' ואומר כל הפרשה, ואחר כך הללו את ה' מן הארץ וגו' ואומר כל הפרשה ואח"כ אומר מלכי ארץ וכל לאומים בחורים וגם בתולות. א"ר שמלאי כשם שקילוסו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף כך ברייתו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף מה טעמיה שנאמר ויאמר אלהים ישרצו המים, ואח"כ ויאמר אלהים תוצא הארץ וגו', ואח"כ ויאמר אלהים נעשה אדם וגו'.


מוקד בריאת ה"אור" והיות הקב"ה בורא עולם נתבארו הרבה בדברי ראשונים ואחרונים. אנו נעסוק בדרכים אל האמונה בשיעורים הבאים, בבואנו לדמותו של אברהם אבינו. דווקא הצד השני של המטבע - האדם כצלם אלוקים ומשמעות בריאתו בצלם אלוקים - נלמדה פחות, אף שמדברי רבים במדרש עולה כי מדובר באחד היסודות העיקריים אם לא בחשוב שבהם בעולמו של האדם.


 


סיכום:


העולה משיעור זה הוא אפוא כדלקמן: שמנו לעצמנו את דברי הרמב"ן כמורי דרך, ואנו רואים בפרשת הבריאה את יסודות האמונה. יסודות אלה הם בעלי שני מוקדים - הקב"ה והאדם המאמין בו - ואנו נתמקד בראש ובראשונה באדם, בשל העובדה כי האדם הוא המכיר את ריבונו של עולם מלמטה למעלה. אף שמבחינת סדר הבריאה ומהותה ריבונו של עולם הוא מקור הכל ולכאורה חובה לעסוק קודם במה שאנו יודעים עליו דרך הבריאה, אולם בשל העובדה שמבחינה קיומית אנחנו אלה שמכירים בריבונו של עולם נעסוק קודם בדמותו של האדם המכיר, ואת הדיון בדבר ריבונו של עולם נדחה לראש המאמינים- אברהם אבינו.


בשיעור הבא נעסוק אפוא במשמעות בריאת האדם בצלם אלוקים.


כאמור,הרב ישמח לתגובות והערות וישתדל להגיב דרך מערך התגובות


 

 

 

בית המדרש