ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

שיר השירים (18): פרק ה,ט-פרק ז,יא

ע"י: הרב יובל שרלו

השיעור דן בתרגום שיר השירים למספר פרקים יחד.השיעור מנסה גם לבאר את התרגום וגם לנסות להבין את דרכי הפירוש של התרגום

Download File להצגת דף מקורות

לנוחות הצופה,להלן תרגום התרגום של הקטע עליו מדובר בשיעור:

 

ט. אמרה כנסת ישראל: הנני משביעה אתכם, נביאים, בשם ד', אם יתגלה לכם אהובכם, הגידו נא (לו) כי חולת אהבה אני.

י. ענו הנביאים ואמרו לבית ישראל: איזה אלהים את מבקשת לעבוד, כנסת ישראל, היפה מכל העמים, מפני איזה (אלהים) את חפצה להכנע, שככה השבעתנו?

יא. אז התחילה כנסת ישראל לספר בשבחו של אדון עולם וכן אמרה: לאותו האלהים אני רוצה לעבוד, שהוא עטוף ביום במעיל לבן כשלג ועוסק בעשרים וארבעה ספרי תורה ודברי נבואה וכתובים, ובלילה הוא עוסק בששה סדרי משנה, ומראה פניו מאיר כאש מרוב חכמה ובינה שהוא מחדש שמועות חדשות בכל יום, והוא עתיד לפרסמם לעמו ביום הגדול, ומחנהו רבו רבבות מלאכים המשרתים לפניו.

יב. התורה שהיא נחמדה מזהב טהור ובאורי מלותיה חמרים חמרים של טעמים ומצוות. לאלה ששומרים אותם הם לבנים כשלג ולאלה שאינם שומרים הם שחורים ככנפי עורב.

יג. עיניו מסתכלים תמיד לירושלים להיטיב לה ולברך אותה מראשית השנה ועד אחרית השנה, כיונים העומדים ומסתכלים על אפיקי מים, בזכות יושבי סנהדרין שעוסקים בתורה ומאירים את הדין, שיהיה צח כחלב, ויושבים בבית המדרש ונושאים ונותנים בדין עד שמחליטים לזכות או לחייב.

יד. שני לוחות האבנים שנתן לעמו כתובים בעשר שורות, דומים לערוגות הבושם, מרבים דקדוקים וטעמים, כמו שהגנה מרבה בשמים, ושפתי חכמים העוסקים בתורה נוטפים טעמים בכל רוח, ומאמר פיהם כמור נבחר.

טו. שנים עשר שבטי יעקב עַבְדו חרותים על ציץ נזר זהב הקודש, חקוקים על שתים עשרה מרגליות עם שלשה אבות העולם - אברהם יצחק ויעקב. ראובן חקוק על אדם, שמעון חקוק על פטדה, לוי חקוק על ברקת, יהודה חקוק על נפך, דן חקוק על ספיר, יששכר חקוק על יהלם, זבולון חקוק על תרשיש, נפתלי חקוק על אחלמה, גד חקוק על לשם, אשר חקוק על שבו, יוסף חקוק על שהם, בנימין חקוק על ישפה, דומים לשנים עשר מזלות, מאירים כפנסים, טהורים במעשיהם כשן הפיל ונוצצים כאבנים יקרות.

טז. והצדיקים שהם עמודי העולם נתמכים על סמוכות של זהב טהור, הם דברי התורה, שהם עסוקים בהם, ומוכיחים לבית ישראל לעשות רצונו, והוא מתמלא רחמים עליהם כסבא, ומלבין עוונותיהם של בית ישראל כשלג, ומתכונן לעשות נצחונות מלחמה בעמים שעוברים על דבריו, כבחור גבור וחסון כארזים.
יז. דברי מורינו מתוקים כדבש וכל מצוותיו יקרים בעיני חכמים מזהב, זהו שבחו של אלוהי האהוב וזוהי גבורתו של אדוני חביבי, נביאים המתנבאים בירושלים !

 

פרק ו:

א. ענו הנביאים כשמעם תהלת ד' מפי כנסת ישראל: על איזה עון נסתלקה ממך שכינת ד', את היפה במעשייך מכל העמים ? ולאיזה מקום פנה הלך דודך, אחרי שנסתלק מבית המקדש ? אמרה כנסת ישראל: על עונות ופשעים ומרד שנמצאו בי. אמרו הנביאים: עכשיו שובי בתשובה ונקום יחד את ואנחנו ונתפלל לד' ונבקש רחמים עמך.

ב. ורבון העולם קיבל תפילתם ברצון וירד בבלה לסנהדרין של החכמים, ויתן רווחה לעמו, והוציאם מגלותם על ידי כורש; ועזרא ונחמיה וזרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה בנו את המקדש ויפקדו את הכהנים על עבודתם ואת הלוים על פי רוח הקדש, ואז שלח אש משמים וקבל ברצון את הקרבנות ואת קטורת הסמים וכאיש המפרנס את בנו האהוב בתפנוקים, וכמו איש המאסף שושנים מערוגותיהן כן אסף אותם והוציאם מבבל.

ג. ואעבוד ביום ההוא את אלהי עולם אהובי, ואהובי השכין שכינת קדשו בתוכי וזן אותי בתפנוקים.

ד. אמר ד': כמה נאה את, חביבתי, בזמן שיש ברצונך לעשות רצוני, יפה הוא בית המקדש שבנית לי כבית המקדש שבנה לי שלמה המלך בירושלים, ואימתך על כל העמים כימי הליכתך בארבעה דגלים במדבר.

ה. סבוני רבניך, חכמי כנסת הגדולה, סביב סביב, אלה שהמליכוני בגלות וקבעו בתי מדרש לתורה, ושאר אציליך ועם הארץ צדקו באמרי פיהם, כבני יעקב אשר לקטו אבנים והקימו מצבה בהר גלעד.

ו. והכהנים והלווים, אוכלי קרבנותיך והמעשר והתרומה, נקיים מכל אונס וגזל, וכלם שוים זה לזה ומולידים תאומים בכל זמן ועקרה ושכלה אין בהם.

ז. ומלכות בית חשמונאי כולה מלאת מצות כרמון, מלבד מתתיהו הכהן הגדול ובניו, שהם צדיקים מכולם ומקיימים מצוות התורה בטהרה.

ח. אז קמו היונים ואספו שישים מלכים מבני עשו, מלבשים שריונים, רוכבים על סוסים ופרשים ושמונים דוכסים מבני ישמעאל, רוכבים על פילים, מלבד שאר העמים והלשונות שאין להם מספר, ושמו את אלכסנדר (?) הרשע עליהם לראש ויבואו להלחם בירושלים.

ט. ובעת ההיא היתה כנסת ישראל, שנמשלה ליונה תמה, עובדת בלב אחד לאדוניה ודבוקה בתורה ועוסקת בדברי התורה בלב שלם וזכויותיה מאירות כיום צאתה ממצרים, ובכן יצאו אז בני החשמונאים ומתתיהו וכל עם ישראל ונגשו למלחמה, וד' מסר אותו בידיהם, וכאשר ראום יושבי הפלכים ויהללו אותם ומלכות הארץ ושלטוניה שבחום ויפארום.

י. אמרו הגויים: כמה מאירים מעשיהם של העם הזה כמו אילת השחר, ויפה זכותם כשמש ואימתם על כל שוכני ארץ, כמו באותו זמן שהיו מהלכים בארבעה דגלים במדבר.

יא. אמר רבון העולם לבית המקדש השני שנבנה ע"י כורש: אשרה בתוכך שכינתי לחזות במעשים הטובים של עמי ולראות אותם פרים ורבים חכמים שמשולים לגפן, וליבותם מלאים מעשים טובים כרימון.

יב. וכאשר ראה ד' כי הם צדיקים ועוסקים בתורה, אמר ד': לא אוסיף עוד להשפילם ולא אעשה עמהם כלה, אבל אתנחם בלבי להיטיב להם ולעשותם גאים במרכבת מלכים בזכות צדיקי הדור שדומים במעשיהם לאברהם אביהם.

 

פרק ז:

א. שובי אלי כנסת ישראל, שובי לירושלים, שובי לבית המדרש, שובי לקבל נבואה מהנביאים המתנבאים בשם ד', ומה טיבכם נביאי השקר המתעים את עם ירושלים בנבואותיכם שאתם מדברים סרה על ד' ולחלל מחנה ישראל ויהודה.

ב. אמר שלמה ברוח הנבואה מד': מה יפו פעמיך ישראל בשעה שאתם עולים לרגל שלש פעמים בשנה בסנדלים, ומקריבים את נדריהם ואת נדבותיהם, ובניהם יוצאי ירכם נאים כאבנים הקבועות בנזר הקודש שעשה האומן בצלאל לאהרון הכהן.

ג. וראש הישיבה שלך, שבזכותו מתפרנסים כל העולם, כמו העבר המתפרנס על ידי שררו במעי אמו, מאיר בתורה כאגן הסהר, בבואו לטהר ולטמא, לזכות ולחייב, ולא יחדלו דברי תורה מפיו, כמו שלא יחסרו מי הנהר הגדול היוצא מעדן, ושבעים חכמים סובבים אותו כגרן עגולה, ואוצריהם מלאים ממעשר הקדש מנדרים ונדבות, שקבעו להם עזרא הכהן וזרובבל וישוע ונחמיה ומרדכי-בלשן, אנשי כנסת הגדולה, המשולים לורדים, למען יהי להם כח לעסוק בתורה יומם ולילה.

ד. שני המשיחים שלך העתידים לגאלך, משיח בן דוד ומשיח בן אפרים, דומים למשה ואהרן בני יוכבד, המשולים לשני עפרים תאומי צביה.

ה. ואב בית דין, הדן דינך, תקיף על העם לאסר ולהלקות את זה שיצא חייב בדינו, כשלמה המלך שעשה מגדל משן הפיל וכבש את עם ישראל והשיב אותם אל ריבון העולם; סופריך מלאים חכמה כברכות מים ויודעים למנות חשבון העיבור ומעברים את השנים וקובעים ראשי חדשים וראשי שנים בשער בית סנהדרין הגדול ורב בית אבא לבית יהודה (?, ויש גירסא: רבא) דומה לדוד המלך אשר בנה מצודת ציון, הנקראה בשם מגדל הלבנון, שכל העומד עליו יכול למנות את כל מגדלי דמשק.

ו. המלך אשר הוקם עליך לראש הוא צדיק כאליהו שקנא קנאת ד' והרג את נביאי השקר בהר הכרמל והשיב את העם ליראת ד'; ודלת העם ההולכים בראש כפוף מפני שהם עניים, עתידים ללבוש ארגמן, כמו שלבש דניאל בבבל ומרדכי בשושן, בגלל זכות אברהם שפרסם מלכות ד' מלפנים, ובזכות יצחק שעקדו אברהם אביו להעלותו לקרבן, ובחסד יעקב שקלף את המקלות ברהטים.

ז. אמר שלמה: כמה נאה את כנסת ישראל בזמן שאת סובלת עליך את עול מלכותי, בשעה שאני מוכיח אותך ביסורים על עונותיך ואת מקבלת אותן באהבה ודומות אצלך כתענוגים.

ח. ובשעה שהכהנים פורסיפ כפיהם בתפילה ומברכים לאחיהם בית ישראל, אצבעות ידיהם מתפרדות כלובבי התומר וקומתם כדקל, וקהלך עומדי פנים בפנים נגד הכהנים, ופניהם כבושים בקרקע כאשכלות ענבים.

ט. אמר ד': אעלה ואנסה את דניאל ואראה אם יוכל לעמוד בנסיון זה כמה שעמד אברהם, הדומה לתמר, בעשרה נסיונות, וגם את חנניה מישאל ועזריה אבחן אם יוכלו לעמוד בנסיון וגאלתי את עם ישראל, שנמשל לאשכלות הגפן. ושמות דניאל חנניה מישאל ועזריה ושמעו בכל הארץ וריחם יהיה נודף כריח התפוחים שבגן עדן.

י. אמרו דניאל וחבריו: אנו נקבל עלינו גזרת ד', כמו שקבל אברהם אבינו, שמשול ליין עתיק, ונלך בדרך סלולה לפניו כמו שהלכו אליהו ואלישע הנביאים שבזכותם קמו המתים הדומים וישנים וכיחזקאל בן בוזי הכהן, שעל ידי נבואות פיו התעוררו המתים בבקעת דורא.

יא. אמרה ירושלם: כל זמן שאני הולכת בארח ריבון העולם, הוא משרה את שכינתו בתוכי ועלי תשוקתו; ובזמן שאני שטה מדרכו, הוא מסלק את שכינתו מתוכי ומטלטל אותי בין העמים, שהם מושלים בי, כמו גבר המושל באשתו.

 

 

בית המדרש