ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

פתיחות וסגירות בעולם ישיבות הקו מול ישיבות אחרות

ע"י: הרב יובל שרלו

על ההבדל בין ישיבות ´הקו´ לישיבות אחרות, על סגנונות בלימוד תורה,על פתיחות ועוד בתשובה הבאה

לכבוד הרב שרלו, שלום,
בעקבות שיחה/מחלוקת (מאוד ידידותית) עם בחור שלומד במה שאפשר להגדיר "אחד מישיבות הקו" רציתי לשאול את דעת הרב על כמה עניינים שהעלנו:

1. הוא רצה לטעון שיש עניינים שהם "כלל ישראלים" שבהם יכולים לפסוק רק גדולי הדור. בהלכות שבת/כשרות למשל, הכל מאוד פשוט. בודקים מקורות, לומדים שו"ע ופוסקים הלכה. אבל בעניינים שקשורים בתפיסת עולם, עניינים שהם כלל ישראלים, צריך ראייה רחבה מאוד ולא כל רב יכול לפסוק בעניין זה. הוא לא טען שאסור בכלל לחלוק על רבנים כמו הרב שפירא הרב אליהו, אלא שרק רבנים מנהיגי הדור בני גילם יכולים, כמו הרב ליכטנשטיין, ומי שרוצה ללכת בדרכו של הרי"ד סולובייצ'יק והרב ליכטנשטיין, יכול. אז שאלתי היא, האם הרב היה פוסק כנגד דעתו של הרב שפירא זצ"ל לדוגמא, בנושא סירוב פקודה, גם אם הרב לא היה מסתמך על רבותיו? האם כל רב יכול לפסוק בכל נושא, גם אם ילך נגד דעת רבותיו?

2. לגבי העניין שהופסק השיעור של הרב אבינר בישיבת בית-א-ל. הבחור טען שזה לא היה מתוך כעס, זלזול וכו', אלא שבישיבה מנסים ללמד קו מסוים. הרב אבינר מבחינתם פשוט הולך בדרך אחרת שאינה מתאימה לישיבה הזאת. זה כמובן מקשר אותנו לכל נושא פתיחות מול סגירות, עד כמה אני יכול לומר שכל הדעות לגיטימיות. והוא רצה לטעון (בלי לזלזל כלל) שבישיבת הר עציון למשל, אין קו אחד ברור, דרך אחת ברורה, אלא כל אחד, פחות או יותר, יכול ללכת בכיוון שרוצה (כמובן שזה לא שוק חופשי) . בישיבות אחרות, הם רוצים לחנך לדרך מסוימת. האם הרב מסכים עם הדברים? האם זה לגיטימי?

3. האם זה נכון שהרב אמר לתלמידיו החיילים, שמי שיסרב פקודה שלא יחזור לישיבה? אם כן, אז לכאורה גם הרב לא מקבל עמדות אחרות.

4. קראתי באתר ישיבת פתח תקווה את ההקדמה הנפלאה של הרב לספר "והיו לאחדים בידך". באותו נושא - בישיבת הר עציון, ידוע שמנסים להכליל כמה שיותר דעות. למשל, שמים הרבה דגש גם על הרב קוק וגם על הרב סולובייצ'יק. יש ישיבות שאומרים שהם הולכים בדרך של הרב קוק, וזהו. דרך אחת ברורה. מה הרב חושב על זה? האם זה דבר טוב ללכת בכיוון אחד דווקא או שצריך לקחת את הכל מכולם? איך הרב ישכנע מישהו להכליל כמה שיותר דעות בתפיסת עולמו? ואיפה עובר הגבול? האם חשוב שאנשים ילמדו את דברי פרופ' ליבוביץ כדי שגם דרך זו תגבש את תפיסת עולמם?
סליחה על האריכות, רציתי רק לברר עניינים אלה. אם לרב אין פנאי או שהנושאים האלה צריכים תשובה מקפת וארוכה וכאן זה לא הבמה, אני אבין לגמרי.
תודה רבה על הכל, אריאל.

תשובה

התשובה:

שלום וברכה
א. אין כל ספק כי בשאלות כאלה יכולים לפסוק רק גדולי הדור. ברם, שתי נקודות יש להדגיש בדבר. הראשונה היא שהדבר אינו פוטר את קטני הדור מלהביע את עמדתם. להפך, ההלכה מחייבת את הדיון בדרך שבו קודם כל הקטן שבדור אומר את עמדתו, והיא נמצאת לפני הגדול, ולאחר מכן מתנהל תהליך פסיקה. התורה אוסרת על הקטן שבדור לירוא ולא לומר את עמדתו. אין לו שתי אפשרויות, והוא חייב להיות נאמן למה שהוא מאמין בו. הבעיה היותר סבוכה היא המסחור המשפיל בשאלה מיהו "גדול הדור" - אנו נחשפים למניפולציות מכוערות של מאבקי "גדול הדור", ובשל כך כלל אין הסכמה בשאלות אלו. לא זו בלבד, אלא שההנחה היא שמי שהוא מתיר עגונות הוא גדול הדור, והיא מבוססת על תשובה נודעת של הנודע ביהודה בדבר, ועל כן צריך ללכת אחרי הענק שבדור - ר' אברהם שפירא זצ"ל שהיה מתיר העגונות שבדור. ברם, כשר' צבי יהודה קוק זכר צדיק לברכה היה בחיים, והוא לא התיר עגונות, הטענה הייתה שהוא בקיא בשאלות כלל ישראליות יותר מאחרים כי הוא עוסק בדבר. אני חושב שעובדה זו בלבד מוכיחה את המניפולציות, ואת ביזוי גדולי התורה וביזוי ההלכה שבדבר. על כן דרכי אחרת: אני נענה למצוות התורה לומר מה שאני חושב מתוך התורה ופסקיה, ומוכן לשלם על כך מחיר יקר מאוד בעולם התורה אולם להיות נאמן לריבונו של עולם ולהבנת התורה בעוניי, ולא להיכנס למאבקי גדולי הדור המבזים בסופו של דבר את התורה (ראה מה קורה היום בעולם החרדי בבורסת גדולי הדור בעקבות הבחירות בירושלים ולקראת הבחירות הבאות, ובחר באיזו חברה תורנית אתה בוחר לחיות). אני מעריך כי בשעה שישבו כולם ביחד, והדיון יתקיים כפי שההלכה דורשת, ולא תהיה מניפולציה של אנשים שמאמינים בדרך מסוימת להכתיר את "גדול הדור" שסובר כמותם - אז תהיה הכרעה הלכתית מחייבת, בדומה לסנהדרין.
ב. לגיטימי כי ישיבה תרצה לחנך לכיוון מסוים. ברם, ישיבה זו אינה הולכת בדרכם של חז"ל. חז"ל אמרו בדיוק להפך, והורו לתלמיד לעשות אזנו כאפרכסת ולשמוע את דברי המחייבים ודברי המזכים, דברי המתירים ודברי האוסרים, דברי המטהרים ודברי המטמאים. זו גם הדרך להצמיח ענקי רוח, בדרכו של הרב קוק זצ"ל, שדיבר על החובה להכיר את שני הכתובים המכחישים זה את זה ולתור באופן מתמיד כמשימת חיים אחר הכתוב השלישי הקושר את שני הכותבים ביחד. על כן, חבל על תלמידים שלומדים במקום שלא הולכים בדרך זו. כך בדרך כלל לא צומחים ענקי רוח, וכך גם לא מסוגלים לתקשר עם הדעות המגוונות הקיימות בתורה.
ג. אני לא זוכר שאמרתי דבר כזה. אפשר שכן. אם כן - שאלת סרוב הפקודה אינה שאלה של עמדות אחרות, אלא כוללת בתוכה גם שאלה הלכתית. בשל העובדה שראיתי ואני רואה גם היום את סרוב הפקודה (בהקשר זה, לא חס ושלום בהקשר הכללי) כדבר שלא זו בלבד שהוא אסור הלכתית, אלא גם שהוא מסוכן לכלל ישראל ומעביר את המחלוקת הציבורית לקרבות רחוב, ומסכן את עתיד ההתיישבות ביהודה ושומרון וכדו' - אני רשאי לקבוע את הגבולות המעשיים של העמדה הזו בישיבה. כאמור, אני לא זוכר כזה דבר, ובוודאי שהדבר לא היה מרכזי בדבריי. מה שחשבתי על ההתנתקות ועל ההתנהגות בה מופיע כל כך הרבה פעמים באתר זה, ואני חושב שלא מופיע דבר כזה, כך שכנראה לא אמרתי את הדברים.
ד. את תשובתי לענין זה קראת בסעיף ב. צר לי על ישיבות שבחרו בדרך צרה, ואני חושב שגם רואים את התוצאות המצומצמות, אולם זו דרכם והרשות נתונה בידם. האמת לא ניתנה ביד אף אחד באופן מוחלט. הקו עובר במקום אותו כתבתי הרבה פעמים באתר זה: לא ייכנסו לבית המדרש ספרים שאינם מאמינים בתורה מן השמיים, ולא ייכנסו לבית מדרש ספרים הבזים לכל הדרכים הקודמות שנבחרו ואינם מתנהלים בדרך בה מתנהלים דיונים הלכתיים ורוחניים. על כן, כתבתי פעמים רבות באתר זה כי אין בבית המדרש שאני מאמין בו לימוד של ליבוביץ: אמנם הוא האמין בתורה מן השמיים, אולם לא עמד בקריטריון השני. ברם, לעתים אני מזכיר את דעותיו, ובדרך כלל מתנגד להן.
כל טוב

 

 

 

בית המדרש