ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

המדריך

ע"י: הרב יובל שרלו

לכבוד שבת ארגון כתב הרב שרלו בעלון ´עולם קטן´ על דמות המדריך כפי שהוא רואה אותו

 


שני פנים יש להדרכה בתנועת הנוער: הפן האחד הוא הפן המופגן מול החניכים, כאשר המדריך שמח במה שהוא עושה ומצליח בדרכו. הפן השני הוא נפגעי ההדרכה: אלה שנשלחו להדריך שבטים שהם לא רצו בהם; אלה שמאוד רוצים להיות מדריכים אך לא נבחרו, מסיבות שונות ואפילו מוצדקות; אלה ש"לא הולך להם" בהדרכה, וכל מפגש עם החניכים הוא סיוט לגביהם, וכדו'. טבעו של עולם הוא שכל מקום שיש בו אור גדול גם מטיל צל חשוך וגדול, וכלל זה אינו פוסח על תנועות הנוער ועל ההדרכה. אין אנו רשאים להתבונן אל האור בלבד; אנו חייבים לתת את דעתנו גם על הצדדים השונים והמגוונים של התופעה המופלאה הזו שנקראת הדרכה.


מה מחייבת העובדה שההדרכה מטילה גם צל? עובדה זו מחייבת עבודה בשני כיוונים. האחד הוא מכיוונה של המערכת - הקומונרית, המדריכים שהכניסו להדרכה, ומערכות שונות הקשורות בכך. המערכת חייבת לתת את דעתה לאלה שההדרכה הכניסה אותם למבוך פנימי, ולנסות לגאול אותם ממקומם זה. יש צורך בהעצמת תחושת השליחות של המדריך, וההכרה כי כל קבוצת חניכים היא עולם ומלואו, וההדרכה בכללה היא שליחות ולא פרס או תעודת שבח; יש צורך מתמיד לטפח את קבוצת החניכים שלא נכנסה להדרכה, ולמצוא את שליחותם הגדולה במקום אחר; הכניסה להדרכה אינה שיבוץ בלבד אלא גם תמיכה מתמדת וליווי המדריכים, בעיקר בתחילת דרכם ועוד ועוד. מודעות המערכת למטענים הגדולים שעולם ההדרכה נושא בחובו היא תנאי הכרחי לנהוג בדרך של "ואהבת לרעך כמוך", ולהיכנס לנעליהם של אלה ששליחותם שונה מזו של הדרכת השבטים.


הכיוון השני הוא של אלה שחשים "נפגעים". לא טוב להיכנס למבוך פנימי; קשה למצוא דבר טוב הנולד מתסכול ומעצב; סביר גם להניח כי לא יימצא גואל למצוקה הפנימית - משימת הגאולה מאותו משבר וכאב שנמצאים בו מוטלת לעתים על האדם עצמו. אם אין אני לי - מי לי. לאחר ההאזנה ואי-ההתכחשות לכאב ולתסכול, חשוב שיגיע השלב השני הבא בעקבותיו. השלב השני הוא הגאולה הפנימית: היכולת להאמין כי לכל אדם השליחות שלו, ומה שאנו מבקשים לעשות בעולמו של הקב"ה הוא למלא את השליחות שהוטלה עלינו, תהא אשר תהא; היכולת להאמין כי "אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא הנימה", ובמקום לחוש קנאה וכעס, לצפות למה שיבוא עלינו ביום אחר; היכולת להתנער ולהתרומם כדי לפתח את הכישורים שלנו ואת העיסוקים שלנו בכיוונים אחרים - כל אלה הם האתגרים הגדולים המזומנים דווקא לאלה שבינתיים לא התמלא רצונם, ומה שהם חלמו לא התממש. לא זו בלבד - מקומות שונים משוועים למדריכים שבאים אליהם לא רק בגלל הרצון להתגאות בעובדה שהם מדריכים, אלא בשל החשיבות והשליחות. אדרבא, עכשיו אפשר לבנות אישיות שעושה דברים כי הם חשובים ונדרשים ולא בשל הכבוד והגאווה. ללכת להדריך דווקא במקומות שלא "נחשבים" - זו משימה עליונה !


בכלל, בניגוד לשירה של נעמי שמר "כל שנבקש לו יהי" אין אנו מתפללים בדרך זו. אנו אומרים בתפילה "וימלא ד' משאלות לבנו לטובה". לא כל מה שאנו מבקשים הוא טוב, ועל כן אין אנו מבקשים כי הכל יתמלא אלה הדברים הטובים בלבד. הדבר מחייב אף אותנו - אף אנו צריכים להתמלא טוב, ולהביט בעין טובה יותר על המציאות, ולהאמין כי בסייעתא דשמיא ובכוחנו כאחד להוציא אותנו עם חיוך מהמשבר שאליו נקלענו, ומחוזקים בכוחות מחודשים לקראת העתיד הצפוי לנו. או אז אנו נוטלים על עצמנו משימות אחרות מאשר ההדרכה, ומגלים כי אין מקום שבו לא ניתן לזרוע זרעי אורה, ואין מקום שבו לא ניתן להנביט עולמות חינוך. בראש ובראשונה אנו נדריך את עצמנו ללכת בדרך טובה יותר, ומתוך כך יתמלאו משאלות לבנו לטובה.

 

 

בית המדרש