ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

פשר אמוני למלחמה בעזה

ע"י: הרב יובל שרלו

האם ניתן לפענח את הפשר האמוני של המלחמה הנוכחית בדרום?על כך במאמר הבא


כל כך היינו רוצים לדעת את הפשר האמוני של מלחמה זו. כל החגים אותם אנו חוגגים הם חגים המלמדים על אמונתנו העמוקה בהתערבות יד ד' בעולם. יציאת מצרים לא הייתה אירוע שחרור של עם עבדים, כי אם התגלות של ריבונו של עולם שגאל את עמו מתחת שעבוד מצרים; חנוכה שאך זה חגגנו מציין את העמדה האמונית כי הניצחון על היוונים אינו תוצאה של מהלכים טאקטיים בלבד, ואין הוא מבטא את העליונות האמיצה של מעטים מול רבים, אלא את "ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם...מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים". אמונה זו אינה נוגעת לעבר בלבד. היא מהווה גם מערכת נורמטיבית מעשית בהווה. אדם מאמין רואה במחלה שחס ושלום באה אליו לא רק כשל של מערכות גופו, כי אם גם איתות מריבונו של עולם המלמד על עיוות שיש לתקנו ועל חסימה רוחנית שיש לפותחה; בשעה שפרנסתו של אדם קשה הוא פונה גם להסבה מקצועית ולחיפוש עבודה, אך בד בבד מתפלל לריבונו של עולם כי יסייע בעדו להתמודד עם המצוקה הקשה. ההתייחסות האמונית היא אפוא כפולה, ושמיים וארץ חוברים יחד להוביל את פני המציאות.


במבנה המלא של עם ישראל ישנו תפקיד עילאי למי שאמור להיות הסולם שבין שמיים וארץ, ולפרש את המציאות - הנביא ! בניגוד לתפיסה הפשטנית, עיקר תפקידו של הנביא אינו נבוא העתיד, ואין הוא בא לספק את סקרנות בני האדם בשעה שהם מבקשים לדעת מה צפוי להתרחש. מהות תפקיד הנביא היא להעניק את הפרשנות האלוקית הפנימית של המציאות. הנביא הוא המלמד את שומעי לקחו מה מסתתר מאחורי האירוע ההיסטורי, מה טיב השדר האלוקי הטמון בו, מה על השומעים לעשות כדי לשנות את הפני המציאות, וכמובן - מה יתרחש אם כל זה לא ייעשה. עיקר תפקידו אפוא הוא להסיר את הלוט שהמציאות מהווה, ולאפשר לשומעים להתבונן על היסודות המהותיים שלה, ועל הסיבות שריבונו של עולם הביא עלינו את ההתרחשויות השונות.


מפני חטאינו גלינו מארצנו ואין לנו נבואה מתוכנו. לצערנו הגדול, אנו מקבלים שדר מריבונו של עולם, אך אין בידינו לפענחו. את הואקום מנסים למלא "פרשנים" שונים הטוענים כי הם יודעים מפני מה התרחשו אירועים מסוימים. ברם, אין מדובר בפרשני אמת, אלא במניפולציות מכוערות. כל עוד לא התחדשה הנבואה בישראל אין איש יודע את הסוד האלוקי. לא זו בלבד, אלא שעצם העובדה שבדרך כלל "הפרשנים" למיניהם תמיד מוצאים כי האסון אירע בגלל חטאיו של ה"אחר" והוא תמיד מוכיח כי מה שהם חשבו גם קודם לאסון היה נכון - מוכיחה כי אין מדובר אלא בניצול לרעה. מנצלים לרעה את תמימותם של בני אדם ואת רצונם להבין את פשר האירוע ההיסטורי, ומגייסים אותו לטובתם.


מה אפוא כן ניתן לומר ? אפשר להתחיל להתבונן על הארץ, וללמוד מהדברים הגלויים והחשופים - ממחיר החולשה, ממחיר הרצון לדחות התמודדות, מיצירת מצגי שווא בעיקר סביב העקירה מגוש קטיף, מהנכונות הכלל ישראלית להתמודד כאשר אנחנו צודקים, ומעוד עניינים רבים בכיוון זה. עוד קודם לחיפוש הסיבות בשמיים ניתן לראות את המשמעות הפשוטה על הארץ, ולהשתנות לאורה. רק לאחר מכן ניתן לטפס בסולם, ואף שאין בידינו לומר תשובה מדויקת, יש בידינו לדעת כי מלחמה היא מברק משמיים המזעזע אותנו ואינו מתיר לנו לשקוט, אל לשוב, להתעלות, להתחבר, לתקן עולם, להתפלל, ובעדינות והססנות לחפש את הדרכים להפוך את עצמנו לטובים יותר. זו דרכה של תורה לאורך הדורות.


המאמר יתפרסם בעלון 'שבתון' לפרשת ויחי

 

 

בית המדרש