ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

טהרת המשפחה בפומבי ובסתר

ע"י: הרב יובל שרלו

מדוע יש פער בין ההלכה הכתובה להלכה שנפסקת לבני זוג בענייני משפחה?למה לא להפיץ את הפסיקה הסופית לכולם?על כך בתשובה הבאה


שאלה:


שלום רב ,בנושאים רבים,ובעיקר בנושאי טהרת המשפחה, קיים פער גדול, אפילו גדול מאד, בין ההלכה הפורמלית שכתובה בספרים ובין ההלכה "בשטח" הניתנת לשואל (בד"כ ולא לשואלת) את מרבית הרבנים. אשתי ואני התנסינו בזה לא אחת. התחושה בדרך כלל לאחר פסק שכזה היא אנחת רווחה. אולם לאחר כמה וכמה פעמים הגישה משתנית.
מעבר להיבטים הבעייתיים בנושא- כולל ההצגה השגויה של הלכה כבלתי מתחשבת, וההשפלה שבשאלת רב בנושאים שכאלו, שאלתי היא: אינני יודע מה דעת הרב בנושא, אך אשמח לדעת מה מרויחים התומכים במדיניות הזו? אם קיימים היתרים, למה לא "לפזר" אותם להמונים? מה עומד מאחורי ההנחה שמוטב לקיים שני עולמות מקבילים שהאחד נראה מאיים, מרתיע ובטוחני שמרחיק רבים ורבות משמירת המצוות הללו, והשני נעשה בחשאי כאילו מדובר באיזו עבירה מביישת? מה טוב בזה?


 


 


תשובה:


שלום וברכה ,המניע המתמיד של רבנים לעשות כך הוא המדרון החלקלק: הסברא אומרת כי אם נציג עמדה מקילה כלפי חוץ הדבר יביא להתדרדרות מתמדת. על כן, יש לעמוד כחומה בצורה כלפי חוץ וכאשר מדובר בפסקים אישיים - לפסוק אחרת. בנושא זה יש לי דיון רחב ומתמיד עם רבנים שונים.
אני חושב שהנוהג הזה הוא נוהג מזיק ופסול: הוא פסול כי למעשה בראש ובראשונה הם מלמדים תורה שאינה נכונה. הם מביאים את דבר ההלכה לא בצורה האמיתית, וזו הבעיה החמורה הראשונה. כך לא נהג הקב"ה בתורתו (הלוא אימוץ המדיניות הזו לא הייתה מתירה לפרסם ברבים את אפשרות הגירושין - סביר להניח כי פרשת גירושין לא הייתה נכתבת בתורה כדי שלא ידעו בני אדם שיש אפשרות להתגרש...), כך לא נהגה הגמרא (קשה לספור את המקרים בהם הגמרא פוסקת פסקים שאפשר "לנצל" לצורך התדרדרות), כך לא נהגו פוסקי ההלכה (כל המקומות בהם הרמ"א כותב את המקומות בהם יש להקל בשעת הדחק ובהספד מרובה וכדו'), וכך לא נהגו פוסקי השו"ת למיניהם.
הנוהג הזה הוא גם מזיק: יש לזכור כי רוב מוחלט של הקהל לא פונה לרבנים, ולומד דווקא מהפסקים הציבוריים שלהם. על כן, הוא נחשף לפסקים הרבה יותר מחמירים מההלכה, ובשל כך מתחוללת תקלה גדולה בשתי האפשרויות: או שהוא נאלץ לשמור הלכה הרבה יותר מחמירה מהאמת, או שבשל היותה מחמירה הוא נוטש לחלוטין את דרכה של ההלכה.
על כן, עמדתי היא בדיוק הפוכה. יש לפסוק הלכת אמת, ולצמצם כמה שיותר את הפער שבין הפסיקה הציבורית לפסיקה הציבורית. הדבר הוא גם חשוב לאתיקה של פסיקת הרב עצמו, כדי שלא תהיה תחושה מתמדת שברצונו יחמיר וברצונו יקל. הוא מלמד תורת אמת. בד בבד, כבר בפסיקה הציבורית עליו להדגיש את החובה להישמר מהמדרון החלקלק, ולקרוא ליראת שמיים אמיתית של השומעים, כדי שהם יקיימו את תורת ד' באמת, ולא יחפשו להם סתם קולות. כל טוב


 


 

 

 

בית המדרש