ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מוסר מלחמה?אחרי המלחמה!

ע"י: הרב יובל שרלו

המאמר דן בשאלה מתי יש לעסוק במוסר המלחמה?איך יש לנהל את הדיון ולמה זה כ"כ חשוב


האם יש מקום לדיון על מוסר מלחמה של צה"ל ?


בוודאי ! אחרי המלחמה ! לא שמעון ולוי הם מורי הדרך שלנו, אלא יעקב אבינו עליו אמרו חכמים "..ויירא שלא יהרוג ויצר לו שלא יהרג אמר אם הוא מתגבר עלי הורגני ואם אני מתגבר עליו אני הורגו הדא הוא ויירא שלא יהרוג ויצר לו שלא יהרג" (מדרש רבה); לא שמשון הגיבור הוא מורה הדרך שלנו, כי אם גדעון שהותיר רוח רביעית פתוחה (מסיבות שונות, חלקן טאקטיות וחלקן "כי בזה נלמוד להתנהג בחמלה אפילו עם אויבינו בעת המלחמה (רמב"ן, יש להדגיש כי במקורם נאמרו הדברים כלפי מלחמת רשות, אולם הרעיון עצמו מופיע בדברי הרמב"ן פעמים רבות); לא האויבים שלנו הם קובעי הסטנדרט המוסרי, כי אם ההכרה העקרונית המופיעה בתורה הקדושה כי יש לנסות כמה שיותר למנוע שפיכות דמים, כי בצלם א-לוהים עשה את האדם; לא צביעות אומות העולם צריכה להוביל אותנו כי מצוות קידוש שמו של הקב"ה בעולם ועוד ועוד.


על כן, אנו צריכים לבדוק את עצמנו חזור ובדוק דווקא לאחר המלחמה. בדיקה זו חייבת להיעשות לאור שתי הנחות העקרוניות. ראשונה שבהן - המעשה המוסרי ביותר הקיים הוא הניצחון במלחמה. אנחנו נלחמים נגד ציר הרשע וכוחות רצח, היורים בכוונה תחילה כדי להרוג, וכמטרתם המוצהרת והבלתי מתפשרת היא להשמיד אותנו חס ושלום. על כן, אין מעשה מוסרי יותר מאשר ניצחון עליהם. אין אנו מאמינים ב"מוסר החלשים" - תורתנו הזהירה את הדיינים לא רק מעוצמתו של העשיר (לקיחת שוחד) אלא גם "ודל לא תהדר בריבו", לאמור: העמדה המוסרית מאמצת את השיפוט ההוגן כלפי הצודק ולא כלפי החלש יותר. בשעה שאנו צודקים - יש להעמיד את הניצחון כמטרה המוסרית העליונה של המלחמה.


הנחה שניה היא שקיימת חובה מוסרית וציבורית להיות שותף במלחמה זו. הדברים אינם מופנים לחיילים בלבד, אלא לכלל הציבור. בשעה שחייליו נלחמים למענן שלומו וטובתו, הוא חייב מבחינה מוסרית לראות בהם את שליחיו, ולעשות כל דבר כדי לחזק אותם. אין מקום בשעת הסתערות על האויב לבקר את ההסתערות ולהחליש את חיילי הצבא. חוסר הביקורת אינו נובע מחולשה ומרפיסות מוסרית, כי אם מאמון בסיסי שאנו נותנים בבנים שלנו הנלחמים מול אויב. לו הייתה שערוריה מוסרית וודאית ובמזיד היה מקום לבקר ולהתמודד עימה גם בעת מלחמה; ברם, בשעה שישנו ערפל קרב בו אנו אפילו יורים על עצמנו, הצבא טוען כי דבר לא נעשה במזיד, ופעמים שהוא היה אף צודק לחלוטין - אין רשות לאף אדם להחליש את אלה שנלחמים על שלומו וטובתו.


ברם, לאחר המלחמה יש צורך להיערך למלחמה הבאה - לא רק במישורים הצבאיים והמדיניים אלא גם במישורים המוסריים. אנו אנשי מוסר, החפצים ללכת בדרך ד' לעשות צדקה ומשפט, ולהמעיט בשפיכות דמים בעולם, ועל כן מוטל עלינו לבחון האם אנו עושים את כל מה שצריך לעשות זאת. נדגיש שוב כי בראש ובראשונה הדיון המוסרי חייב להיות מכוון כלפי השאלה האם נהגנו כראוי כלפי עצמנו, תושבי הדרום, חיילי צה"ל וכל אלה שנפגעו מהמצב הביטחוני. ברם, מתוך נקודות הנחה אלה יראי ד' הם אלה שצריכים להוביל את הדיון הפנימי בדבר הדילמות המוסריות שעמדו בפני החיילים, ולבחון כיצד ניתן להפחית את הפגיעה במי שנמצא מחוץ למעגל הלחימה. מוטל עלינו לעשות כל שנוכל כדי להקטין את פגיעתם של אלה שהם מחוץ למעגל הלחימה. הובלת הדיון צריכה לנבוע מתוך אמונה עמוקה כי ייעודו הגדול של עם ישראל הוא להביא שלום לעולם ולבשר את היות האדם צלם אלוקים בד בבד עם חובת השמדת הרשע. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל.
המאמר יתפרסם השבת (וארא) בעלון 'שבתון

 

 

בית המדרש