ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אמונה על סדר התורה שבכתב (8):סוגיות היסוד המושפעות מכפילות סיפורי הבריאה (א)

ע"י: הרב יובל שרלו

כפילות סיפורי הבריאה נוגעת לסוגיות יסוד רבות מאוד. מדובר הן בדמות האדם וייעודו, שהרי שני הפרקים מספרים סיפורי בריאת אדם אחרים, הן במעמד האישה והנישואין, והן ביחס שבין האדם לבין הקב"ה.בכך ובעוד ידון שיעור זה

 


 


 


מבוא:


כפילות סיפורי הבריאה נוגעת לסוגיות יסוד רבות מאוד. מדובר הן בדמות האדם וייעודו, שהרי שני הפרקים מספרים סיפורי בריאת אדם אחרים, הן במעמד האישה והנישואין, והן ביחס שבין האדם לבין הקב"ה. כדי שלא נתעכב רק בסיפורים אלה אנו נציב שלוש סוגיות יסוד: ראשונה שבהן היא דמות האישה ומעמדה, שניה שבהן היא סוגיית הנישואין, ושלישית שבהן והעיקרית היא היחס שבין מעשה אלוקים ואדם.


 


מעמד האישה:


כשאנו מבקשים לעמוד על מעמד האישה ביהדות, לכאורה נכון לפנות למקורות העוסקים בנושא זה: חלקם באופן תיאורטי כגון פסוקים ודברי חז"ל המדברים במהות האישה והאיש ותפקידם, וחלקם מקורות המתארים תיאורים היסטוריים של משימה אלו בחיי היום יום של גדולי ישראל לאורך הדורות. בדרך כלל, כשאנו מבקשים לדעת את דרכה של תורה אנו נוהגים לחפש או במקורות נורמטיביים, המנסחים כללים המנחים את חיי האיש והאישה, או במקורות היסטוריים המלמדים על יישום כללים אלה בחיי המעשה.
ברם, בסוגיה זו לא ניתן להניח את הדעת בדרך זו, והניסיון להזדקק למקורות השונים לוקה בחסר. אם, לדוגמה, מדובר במקורות העוסקים בדמותן של אימהות האומה ונשים בתנ"ך, אנו ניצבים בפני בעיה מתודולוגית קשה: אין אנו יכולים להפריד בין עניינים הנובעים משורש ההבחנה בין איש ובין אישה ובין אלה הנובעים מאופייה של דמות מסוימת ומהנסיבות ההיסטוריות. דוגמה לדבר: המבקש להסיק מסקנות מדמותה של שרה ביחסה להגר על תפקיד הנשים בעולם, נתקל בבעיה הנובעת מאי-יכולת ההבחנה בין התנהגויות הנובעות מתפקידה המהותי של שרה כאישה וכעיקרו של בית, ובין התנהגויות הנובעות מנסיבות היסטוריות או מאופייה המיוחד של שרה אימנו. כך נכונים הדברים ביחס לכל דמות.


ניתן היה לטעון כי עלינו לנסות ולמצוא קו מאחד את הדמויות הנשיות כולן, וקו זה ילמד על טיבה ומהות תפקידה של האישה במשפחה. ברם, גם דרך זו אינה מביאה בהכרח לחשיפת רצון ריבונו של עולם, וזאת משתי סיבות. ראשונה בהן היא הקושי למתוח קו שיכיל בתוכו גם את מיכל וגם את חנה, גם את יעל וגם את דבורה, גם את רחל וגם את לאה. סיבה שניה היא אותה שאלה מתודולוגית: גם אם נטען כי ניתן למתוח קוים מנחים העולים מהתנהגויות הדמויות כולן, גם אז תעלה השאלה עד כמה מדובר בתוצאות נסיבות היסטוריות, ועד כמה מדובר בדרכה של תורה. ניתן לטעון כי הדמות הנשית העולה מהנקודות המאחדות את נשות המקרא נובעת גם מהתקופה המיוחדת בה חיו, אך אין בכך כדי לקבוע כי זו אכן הדמות הראויה לנצח על פי התורה.


כשם שאנו מכירים פער עמוק בין פשוטו של מקרא לבין ההלכה שבתורה שבעל פה, הנובע מסיבות רבות שאין זה המקום לפרטן, כך ניתן לכלול בפער זה גם את דמותה של האישה. הלוא זה בדיוק חלק בלתי נפרד מהמחלוקת בין הפרושים ובין הצדוקים, ואנו ממשיכי דרכם של הפרושים, שלא מנעו עצמם מדרישת התורה, ומחתירה לרצון ד' כפי שהוא בא לידי ביטוי בתורה שבעל פה, שאינה תואמת תמיד את זו שבכתב, אלא משתלשלת בדרכים שונות, עד לעמידה למנין ולקביעתה כהלכה.
דומה כי האפשרות היחידה המתקבלת על הדעת לבירור דבר ד', היא העיסוק בפרשיות הבריאה - של האיש ושל האישה. נתיחדו פרשיות אלו בכך שאין בהן דבר הנובע מאופייה של דמות מסוימת, שכן אדם וחווה אינן מתוארים בשלביהם הראשוניים כאישיות. בפרשיות אלה מדובר על אדם וחווה כסמלים, ואופיים האישי אינו בא לידי ביטוי. בשל כך דומה כי משם תוכל הישועה לבוא, ושם נוכל לקבל תשובה לשאלתינו.
ברם, עיון בפרשיות הבריאה מגלה כי לא כך הוא המצב, ולמעשה מדובר בהעתקת השאלה עצמה לתוך ביאור המקראות. אי היכולת להיעזר בפרשיות הבריאה כדי להשיב על שאלתנו נובעת מהעובדה כי בפרשת הבריאה קיימת סתירה ידועה מאוד הנוגעת לסוגיתינו. מחד גיסא מתוארת בריאת האיש והאישה בפרק א של ספר בראשית כבריאה שהיא זהה לחלוטין: שניהם נבראו בצלם אלוקים, לשניהם נאמרה ברכת הציווי "פרו ורבו" ושניהם נצטוו בדיבור אחד לרדות בדגת הים ובעוף השמיים. אין כל הבדל בין איש ואישה. מאידך, בפרק ב של סיפור הבריאה מתוארות הדמויות באופן שונה לחלוטין, המבחין הבחנה עמוקה בין האיש ובין האישה - הוא נברא מעפר מן האדמה ומהפחת נשמת חיים בו, ואילו היא נבראה מן הצלע; הוא נברא ראשון והיא בעקבותיו; בעקבות כך נצטוו ציוויים שונים ביחס לעץ הדעת לעץ החיים. העולה מפרק ב הוא כי אין מדובר כלל בזהות ואף לא בשוויון, אלא במהויות נשמתיות שונות באופן עמוק. פרק ב' אכן הפך בעיני רבים העוסקים בסוגיה זו למקור העיקרי ממנו ניתן לשאוב הצדקה להבדל בין גברים לנשים.


כך כתב גם הרב צבי יהודה (האשה וחינוכה עמ' 55):


כך גם סדר הדברים שמבריאת העולם. התורה, בסוף סיפור הבריאה, אומרת: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה בראם". הבריאה היחידה בצלם האלוקי והיא - זכר ונקבה בראם". האדם - חד שהוא שניים, שויון - שלמות מחוברת. מתוך הכללה זו בסיפור בריאת האדם מפרטת התורה להלן כיצד נבראו הזכר והנקבה...הנעשה הפרטי המיוחד בריאת האישה היה מצלע האדם, "ויבן את הצלע", אך ההדגשה הכללית ההתחלתית "זכר ונקבה בראם" - יחד, שויון...".


לכאורה מדובר בשני כתובים המכחישים זה את זה, כיוון שהמבקש לתמוך את עמדתו החותרת לזהות מוחלטת בין האיש והאישה יוכל לעשות זאת בעזרת פרק א', ואילו הטוען כי מדובר בשתי מהויות שונות לחלוטין יכול להתבסס על פרק ב. ומה יעשה הניגש לסוגיה כפי שיש לגשת לסוגיה - ללא עמדה מוקדמת, ועם כיסופים עזים לדעת את רצון ד' ? ואיה הוא הכתוב השלישי שרק הוא יכול להניח את דעתו של מבקש תורת אמת ?


כפילות זו באה גם לידי ביטוי בהתבוננות על העולם הממשי. גם שם בולטת מגמה חיובית ובריאה של שחרור האישה מכבלים שאינם מעצם המהות התרבותית, וחתירה מתמדת לשוויון יכולות והזדמנויות. קשה להצביע על מהפכה עמוקה יותר שאירעה במאה השנים האחרונות מאשר הסרת כבלים משעבדים מעל האישה. אנו, האמונים על דבר ד' בדבר היות האדם ברוא בצלם אלוקים, ומפליגים בשבחו "ותחסרהו מעט מאלוקים וכבוד והדר תעטרהו" חשים עצמנו כמבשרי הכרה זו בעולם. אנו, חפצי החרות ומוליכיה בעולם העתיק, ששים על כל גילוי של בחירה ורצון. לפיכך שינוי מבורך זה הוא חלק מתפישת עולמנו, הקוראת לחרות העמידה לפני ד', ולחתירה לקראת גאולה שלמה.


מאידך גיסא, אין מונופול לדעה המדעית הגורסת כי אכן מדובר בהעמדת ההבדל בין גברים לנשים על הבסיס הטכני בלבד. להפך, ספרות רבה מדברת על הבדלים בין גברים לנשים - חלק מהחוקרים העמידו הבדלים אלה על הבסיס ביולוגי וחלקם על חקר המוח, חלק על התפקוד הבסיסי וחלקם על הקשר שבין פיזיולוגיה למהות. הצד השווה שבכולם שהם החשיבו הבחנות אלו עד מאוד, וביקשו לטפח בשל כך עולם רוחני ותרבותי שונה. למעלה מכך, גם במישור התוצאות הפסיכולוגיות והחברתיות לא הוכח כי השוויון הביא דווקא להגדלת העושר בעולם הנשי. פעמים דומה כי דווקא המרוץ המשותף איבד כלים מהותיים עמוקים שהיו חלק מעוצמתה החרישית של האישה, ודווקא החתירה לשוויון מוחלט הובילה אותה לתסכול ובדידות, לחלק ממאבק איתנים על עוצמות וכוחות, ולהשתקת הרומנטיקה והקירבה האינטימית. גם בעמדה זו אנו מוצאים את טביעות אצבעותינו - עיקר תפישת עולמה של היהדות הוא החתירה לקראת נאמנות לעצמיות ולמקור, ואין אנו רואים ברכה בחיים של זיוף, ובניסיונות לאמץ ערכים המבקשים להכחיש קיומה של מהות נשמתית, ולהציע תחתיה מערכת תפקודית המתעלמת מהתוכן המהותי.


כללו של דבר: המודעות לשני סיפורי הבריאה מביאה אפוא להבנה כי מדובר בשתי בחינות. ישנה בחינה בה איש ואישה זהים לחלוטין, ועל כן כל דיבור על הבחנה תהומית בין האיש והאישה, ראיית האישה כ"חומר" ולא כ"צורה" ועוד ועוד, יתקשו מאוד לעמוד בפשוטו של מקרא;  וישנה בחינה בה איש ואישה שונים בצורה משמעותית, ועל כן כל חתירה לשוויון מלא בין האיש ובין האישה אין לו מקום.


המשימה המוטלת עלינו, מבחינה רוחנית והלכתית כאחד, היא לנסות באופן מתמיד לדון בשאלות מתוך שתי בחינות אלה, ולתור אחר הנורמות המבטאות את הזהות ואת הנורמות המבטאות את ההבחנה וההבדל. הרבה מאוד סוגיות הלכתיות, רעיוניות, וסוגיות הקשורות בתרבות החיים - מוארות לאור ההבנה העמוקה הזו. 

 

 

בית המדרש