ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אמונה על סדר התורה שבכתב (9): סוגיות היסוד המושפעות מכפילות סיפורי הבריאה (ב)

ע"י: הרב יובל שרלו

זהו השיעור השני הדן בסוגיות היסוד המושפעות מכפילות סיפורי הבריאה. אנו נעסוק כאן בשאלת הנישואין.

למה מתחתנים?


לעיון בשיעורים הקודמים בסידרה


שתי תשובות שונות ניתנות בפרשיות הבריאה לשאלה זו. בפרק א של ספר בראשית עולה כי הסיבה היחידה לנישואין היא "פרו ורבו". אלו הם נישואי ייעוד. הם חלק מהתפקיד המוטל על בני האדם. אין מדובר במרכיבים שונים ואין מדובר כלל ביצירת קשר נפשי בין בני הזוג. הנושא היחיד העומד על הפרק הוא ההתקשרות שבין איש ואישה על בסיס האחריות לקיום העולם בלבד: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה". אין מדובר בקשר רומנטי, בזוגיות או בכל עניין אחר המגדיר את הקשר בני הזוג כעניין העומד בפני עצמו. בשל אחריותו של האדם לקיום העולם הוא אחראי גם להבטחת עתידו של המין האנושי, ועל כן הוא מתברך בקשר המיני שבין זכר ונקבה המאפשר את המשך קיום העולם. זהו חלק בלתי נפרד של דמות האדם כ"צלם א-לוהים" - אין מדובר בהזדקקות של האחד לשני, כי אם ביעוד ובמשימה לקיים את העולם ולהמשיך אותו. את זאת ניתן לעשות בעולם הנברא רק על ידי קשר בין זכר ונקבה.


לעומת זאת, בפרק ב של ספר בראשית אנו מוצאים נישואין על בסיס אחר לחלוטין. ראשית הנישואין הוא פתרון הבדידות: לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו". הנישואין מורכבים מתהליך ממושך של עזיבת איש את אביו ואת אמו, דביקות באשתו, והפיכה לבשר אחד. דווקא ההשוואה לפרק ב מבליטה את הייחוד של פרק א - בעוד שבפרק ב דובר על היווצרות ה"בשר האחד" כשורה התחתונה של הקשר בין איש ואישה, הרי שבפרק א מדובר עליו כעל כמטרה יחידה של קשר זה. בסיס הנישואין הוא הזוגיות.


אנו נדחה את העיסוק בשאלת מרכיבי הנישואין שבפרק ב לשיעור בפני עצמו.


 


הקבלה לחיי רחל ולאה:


תרגום ההיבט העקרוני של שתי מערכות הנישואין המופיעות בפרקי הבריאה לשפה קיומית יכול להיעשות יפה בניתוח נישואי יעקב אבינו עם שתי נשותיו. נישואי יעקב ולאה הושתתו בדרך הדומה לפרק א בלבד. בלא להיכנס למשמעות הביטוי של "וירא ד' כי שנואה לאה", אנו מוצאים כי הקשר היחיד בין יעקב ולאה בתחילת דרכם היה לידת הילדים. אין אנו מוצאים מילה אחת של קשר שנוצר בין בני זוג, ואין אנו מוצאים הבעת רגש או יציאה מהבדידות שלהם. לאה ניתנת ליעקב בעל כורחו, והוא בצדיקותו אינו מבייש אותה אלא ממשיך לחיות עימה, אם כי במערכת קשרים שאינה ברורה כל צרכה.


לא זו בלבד שהכתוב מכנה את היחס כיחס של "שנאה", עוד אנו יכולים ללמוד על טיב הקשרים ביניהם מסיפור הדודאים. ביום שנתנה לאה לרחל מעט מדודאי בנה וזכתה בהסכמתה - "לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ" (שם ל, טו), יצאה לקראת יעקב באומרה: "אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי". אישה היוצאת לקראת בעלה בקביעה כי עליו לבוא אליה, שכן שכרה אותו בדודאי בנה, מבטאת את הכאב העצום בו היא חיה ואת טיב הקשר ביניהם. ואכן, גם בהמשך אין אנו מוצאים עיסוק של הכתוב בקשר אינטימי מיוחד בין יעקב ולאה. אף שהתייעץ גם עימה קודם עלייתו לארץ, ואף שבהמשך הדרך הוא שם אותה ואת ילדיה אחרונים בקדמו את פני עשו למלחמה, אין התורה מתארת דביקות בה והתקשרות מיוחדת בה. לאה הייתה חשובה ליעקב כאם ילדיו, אך לא כאשתו.


אפילו לאחר מות רחל אין אנו מוצאים את העדפתה של לאה. לאור דברי חז"ל אירע ההפך הגמור, ויעקב העדיף את בלהה על פניה. כך ביארו חז"ל את הפסוקים המדברים בהליכתו של ראובן לשכב את בלהה פילגש אביו: "...ומה אני מקיים וישכב? עלבון אמו תבע, אמר: אם אחות אמי תהא צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי?! עמד ובלבל מצעה" (ילקוט שמעוני קלז). כל זה מלמד על בניין הקשר ביניהם על בסיס הפריון בלבד.


לעומת זאת, מבנה יחסי יעקב ורחל קרוב לשלושת מרכיבי הנישואין כמתואר בסוף פרק ב של ספר בראשית. נישואין אלה פותחים דווקא בעזיבת איש את אביו ואת אמו - יעקב עוזב את ביתו ופוגש ברחל ליד המעין, ואף רחל עוזבת את בית אביה וגונבת בהמשך את תרפיו. למעלה מכך, נישואין אלה מבוססים על "ודבק באשתו". אין רחל צריכה לצאת לקראת יעקב ולומר כי שכרה אותו. יעקב הוא שעבד למענה שנים רבות, והתורה תיארה אהבה מופלאה זו באומרה "ויהי בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". בסך הכול עבד ארבע עשרה שנים למען חייו עם רחל. גם מקומה של הצלע השלישית - ההפריה - לא נעדר. אמנם, לא היה מדובר במצב פשוט, והכתוב אינו מסתיר את חרון אפו של יעקב ברחל בשעה שאמרה "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי". ברם, בסופו של דבר זכו יעקב ורחל בפרי בטן, ובסופו של דבר נחשב יוסף בנה לבכור ישראל: "וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה..." (דבהי"א ה, א).


נדגיש כי דברים שאמרה רחל על חשיבות פרי הבטן נבעו מאותו היבט של פרק ב, לאמור: אין מדובר באחריות לקיומו של העולם. יעקב עצמו העמיד צאצאים הרבה, וגם אם לא יהיו לרחל וליעקב ילדים משותפים יתקיים העולם. דבריה הנואשים של רחל - לדעת הרמב"ן היא איימה בהתאבדות: "...ואם אין שתמית עצמה בצער" (בראשית ל, א) - נבעו מתחושתה הקיומית העמוקה שאין טעם לחייה שלה ללא לידת ילדים. שורש תביעת הילדים הוא עולמה החוויתי והרצון לממש את הווייתה כאם. ניתן ללמוד על מבטם של חז"ל בתחושה זו דרך דברים ששמו בפיה של חנה בבואה לתבוע את לידת שמואל מריבונו של עולם: "אמרה לפניו: ריבונו של עולם, כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה, עיניים לראות ואוזניים לשמוע חוטם להריח פה לדבר ידים לעשות בהם מלאכה רגלים להלך בהן דדים להניק בהן - דדים הללו שנתת על לבי למה לא להניק בהן? תן לי בן ואניק בהן!" (ברכות לא ע"ב). זהו מוקד שונה מאשר האחריות לעתיד קיום העולם.


 


המשמעויות  המעשיות של שתי התפישות:


המצב האידיאלי הוא שבחיי הנישואין נמצאים שני המרכיבים - הן המרכיב הייעודי והן המרכיב המענג. טוב לו לזוג כי היחסים ביניהם עמוקים מאוד, וטוב לו לזוג כי הוא ממלא את ייעודו ומקים את הדורות הבאים. זהו הבסיס המשמעותי ביותר לחיי הנישואין.


ברם, לעתים מתפצלים שני המרכיבים. לעתים הזוגיות בין בני הזוג עמוקה מאוד אך ריבונו של עולם לא חנן אותם באפשרות להביא פרי בטן לעולם; לעתים להפך, הזוגיות ביניהם "מתה" אולם הבית מלא ילדים ויש להם אחריות גדולה בתחומים אלה; לעתים מתלבט אדם מבוגר אם להקים בית כדי להביא צאצאים לעולם על אף העובדה שאין אהבה גדולה, וכן הלאה. עצם העובדה כי התורה מתייחסת לשני המרכיבים בנפרד מלמדת כי יש משמעות לכל אחד מהם גם כשהוא נמצא בנפרד. במסגרת זו לא ניכנס לפרטי הפרטים של המשמעויות השונות, אולם ההרכב הכפול מעניק כיווני מחשבה שונים המאפשרים להתמודד עם השאלות המעשיות השונות. בשיעור הבא נעסוק במשמעות האחרונה בה נתמקד - יחסי אדם ואלוקים.
השיעור עולה מדי שבוע-שבועיים בימי ראשון. הרב ישמח לתגובות/שאלות/הערות על השיעור והוא ישתדל להגיב בהתאם

 

 

בית המדרש