ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עד שאנחנו מתעסקים בבחירות בישראל, אנו עוצמים עיניים מלראות את הכחדתנו

ע"י: הרב יובל שרלו

אנו מדברים על סכנה ריאלית (ללא התערבות ניסית אלוקית) של אובדן הקיום היהודי, ואם רק נרים את ראשנו נבין עד כמה ההתעסקות המתמדת שלנו בעצמנו גורמת לנו לא לראות את פני המציאות נכוחה. אנו קרואים אפוא למערכת ארוכת טווח של הצלת העם היהודי ופיתוחו !!!! הרב שרלו על הבעיות האמיתיות שיש לעם היהודי

 


העם היהודי בתפוצות הולך ומכחיד את עצמו. אין מדובר במניפולציות של מומחים לדמוגרפיה, כי אם במציאות קיימת. ההערכות הן שבדור הבא ייוותרו רק כמחצית היהודים בארצות הברית, ובדור שאחרי כן, בטור הנדסי, ייוותרו רק רבע. אחוז נאמני התורה והמצוות יגדל לעין ערוך, אולם רק מעט מכך ינבע מריבוי טבעי, ואילו רוב העלייה תיווצר מעליה דרמטית בהתבוללות.סיבות רבות לתהליך זה. כבר למעלה ממאתיים שנה אין הנאמנות לתורה ולמצוות מצליחה לגבש את האומה הישראלית סביבה. נאמנות זו היא נחלת קבוצת המיעוט, ועוד כמה אחוזים של מסורתיים הקשורים באלוקי ישראל אך אינם מצליחים להעביר קשר זה לדורות הבאים. רבים פנו לתנועות דתיות אלטרנטיביות שאף הן אינן מצליחות להנחיל את יהדות ההורים לילדים, והן אינן מצליחות לעצור את ההתבוללות. את החלל שנפער בשל איבוד הא-לוהים על ידי חלק גדול מהאומה הישראלית הצליחה התנועה הציונית ומדינת ישראל למלא בצורה מרשימה. מדינת ישראל הפכה למגבשת המרכזית של העם היהודי, ויש מידה רבה של כפיות טובה כלפיה המופגנת על ידי היהדות החרדית הרואה בה את סיבת איבוד הזהות היהודית ולא את ספינת ההצלה.


ברם, מדינת ישראל אינה מצליחה עוד למלא את תפקידה, ומבחינות רבות היא אחת המעצימות של ההתבוללות. הקושי העיקרי לבני נוער יהודיים בקמפוסים להזדהות עם מדינת ישראל נובע בשל תדמיתה הבינלאומית כמדינת אפרטהייד. תדמית זו מבוססת מעט על עובדות (שכן מדינת ישראל היא אכן אחת המדינות היחידות בעולם שיש בה מאות אלפי בני אדם (פלשתינאים) ללא זכויות אזרח, ואין המציאות בשטחי A קרויה זכויות אזרח מלאות), והדבר מביא ליחס של הסובבים את אותם בני נוער אליהם כאל מצורעים אם הם מזדהים עם המדינה האיומה. אל העובדות מתווספת המציאות כפי שהיא מצטיירת באמצעי התקשורת, ודווקא משום שמדינת ישראל היא היחידה המאפשרת תקשורת פתוחה, הכיעור העולה מהתמונות רב בהרבה ממה שעולה מהתקשורת הערבית. המבצע בעזה אך החריף את המצב.


קריסת האמונה בלב רוב עם ישראל וקריסת מעמדה של מדינת ישראל פינתה חלל עצום שלא עולה בידי החוששים ליהדות הגולה למלא. היהדות הליברלית בארצות הברית תרה באופן מתמיד אחר מגבש זהות חדש. מידי פעם עולים רעיונות חדשים: "תיקון עולם" שמשמעו שליחות יהודית לכל מקום בעולם, למן אוגנדה ועד רואנדה, "חברה לומדת"; "חינוך" וכדו', אך כל אלה אינם מצליחים למלא את תפקידם.


מעל לכל מדובר באובדן מצטבר של הסולידריות היהודית. הסיבה העיקרית לאובדן זה אינה תלויה ביהודים. בעולם הפוסטמודרני זה נחשב כלא ראוי להתייחס לאדם על פי מוצאו הלאומי. המגדר הלאומי נתפס בעולם זה כפגום מיסודו, נגוע בגזענות קשה, מצמצם את ריבוי הזהויות של האדם, וגורם נזק מרכזי בעולם. בשל כך, כל המחשבה על השתייכות ללאום, על יחס סולידרי לאדם אחר רק משום שהוא חלק מהלאום המשותף, על חשיבות מדינת הלאום, על כלל ישראל ומינוחים מעין אלה - נופלים על אוזן ערלה. אחד המדדים להוכחת טיעון זה היא העובדה שלא זו בלבד שרוב מוחלט של התרומות היהודיות לא מגיע לארץ ישראל, הוא אף לא מגיע לקהילה היהודית שבחוץ לארץ. התרומות הולכות לקתדראות באוניברסיטאות המיועדות לכלל הציבור, לבתי חולים ומוזיאונים, ורק אחוז קטן מאוד מיועד לסולידריות היהודית או למטרות הקשורות לציבור היהודי.


כשאני מבקש לעניין את חברי הרבים בנושאים אלה אני מוצא בעיקר משיכת כתפיים. הם תמהים בכלל האם מציאות זו צריכה להטריד אותנו, והאם אנו חייבים לשנות דבר מה מדרכנו בארץ לאור מציאות זו. זו שאלה שאינה פשוטה, ודומה שבתוכנו מסתובבות שלוש תשובות בדבר. רוב מי שאני מדבר עמו על הנושא טוען שאין מה לעשות - עדיף לנו להישאר מעט ונאמנים ודבקים באמונת אבותינו מאשר לעשות דבר מה כדי לשמור על יהודים אלה כיהודים. חלקם מסכימים שראוי לשלוח שליחים לכל קצוות תבל כדי להשיב אותם בתשובה, ולקשור ביניהם לבין עם ישראל על בסיס אלוקי ישראל, אולם זה לא עומד בראש סדר העדיפויות של פעולותינו, ובוודאי שאין בו מגמה של הורדת סטנדרטים או עשייה אחרת. לדעתם, אף שהתבוללות המרובה תגרום לנו בעיות רבות בהמשך, אין היא מסכנת את עצם קיומנו, הן בשל ההבטחה האלוקית כי בהר הקודש תהיה פליטה ובסופו של דבר יתקבצו כל היהודים לארץ ישראל, והן בשל העובדה שלעולם טובה לאומיות נאמנה לאמונתה בעוצמה מרובה אף שהיא קטנה במספר מריבוי יהודים דלים ורקים מזהות. ההבטחה האלוקית לאומה הישראלית תתקיים בארץ ישראל, ואין אנו יכולים להיאבק בתהליכים היסטוריים.


תשובה שניה למציאות זו אינה מתעלמת מהחובה שלנו להתמודד עם ההתבוללות, אך למעשה אין אנו נדרשים לעשות דבר בכיוון מאבק זה כי אם להפך - להעצים את מהלך חיינו האידיאלי הלכתחילי. הטענה העומדת במוקד דרך זו קובעת כי הסיכוי היחיד לקשור את היהודים לעם היהודי הוא דווקא על ידי הצבת החזון המשיחי והגאולי ללא פשרות. כל דבר אחר יהיה חיקוי למקור ובני אדם חפצים במקור עצמו. על כן, יש לבשר את בשורת התורה המלאה, גאולת האומה ותחייתה והחיים המלאים בארץ ישראל, ומכוחם של אלו ידבקו בני אומתנו בתורתם. כיוון אחר הנובע מאותה תפיסה הוא דרכה המבורכת של תנועת חב"ד מחוץ לארץ ישראל. שליחי חב"ד בכל אתר ואתר מתמודדים עם שאלת ההתבוללות דרך קישור מחודש בין היהודים לבין א-לוהיהם בשמיים. קשה למדוד את הצלחת התנועה, ועוד יותר - את היחס בין ההשקעה לבין התוצאה (תומכיה של תנועה זו מצדיעים בהערצה לפעולותיהם ומבקריה של תנועה זו טוענים שהיא הכישלון הגדול ביותר כאשר מודדים מה היא משקיעה ומה היא משיגה, וייתכן שאלו ואלו צודקים). מכל מקום, שלוחי חב"ד מסמנים דרך זו בהתמודדות עם ההתבוללות - רק דרך הנאמנות לתורה ולמצוות.


התשובה השלישית שאני דוגל בה טוענת כי אנו חייבים לכלול במערכת השיקולים של פעולותינו את המציאות הנוראה הזו, ולהציב אותה כחלק בלתי נפרד מהשאלה הקיומית העמוקה ביותר של הוויתנו ושל זהותנו. דרך זו טוענת כי אסור לנו להתעלם מההתבוללות הנוראה, ואנו חייבים להקדיש חלק ניכר ממאמצינו להתמודד עימה ועם סכנותיה.



מפני מה אנו נתבעים לעסוק בעיקר בהתבוללות ?


כשם שאנו נתבעים להילחם על כל רגב קרקע בארץ ישראל כך מצווים אנו להילחם על כל יהודי. דברינו כולם על ארץ ישראל, המלמדים שנשמת האומה מותנית בהתקשרות מעשית לכל רגב קרקע נכונים הם גם כאשר אנו מדברים על קשר עם כל יהודי. זהו מושכל ראשון, שאינו משרת אינטרסים כלשהם, כי אם עיקרון מהותי העומד בפני עצמו.


ההתבוללות בארצות הברית משפיעה השפעה ניכרת על הנעשה בארץ ישראל. אופייה היהודי של מדינת ישראל והזהות היהודית של מרבית יהודיה אינם עניין המובן מאליו והמובטח לנו בוודאות. כל עוד מדינת ישראל קושרת עצמה ביהודי הגולה הדבר משפיע על תפישת אזרחיה, והם רואים עצמם כיהודים. בשעה שלא תהיה גולה להזדהות עימה, ובד בבד ירבו בתוכנו מהגרים גויים מברית המועצות לשעבר עובדים זרים וערבים תושבי הארץ, תועצם הזהות העצמית כאזרחים של מדינת ישראל ולא כיהודים. קשה להיות עיוור לתהליכים אלה המתרחשים בתוכנו.


איבוד הציבור היהודי הגדול בארה"ב ידרדר באופן דראסטי את תמיכת ארצות הברית במדינת ישראל. בדרך הטבע, תמיכה זו חיונית לעצם קיומה, שכן במקומות אחרים בעולם מערערים על עצם ההצדקה למדינת לאום כלשהי, ואיבוד התמיכה האמריקאית משמעה התייצבות לבד מול העולם כולו.


מלווה את עם ישראל הבטחה אלוקית שנצח ישראל לא יינחם ולא ישקר. הבטחה זו אינה כוללת בתוכה הבטחה כי לא תהיינה תקופות בהן המציאות הלאומית תקרוס. אמנם, יש הסוברים כי כיוון שהתחיל מהלך הישועה אנו מובטחים שחורבן שלישי לא יהיה, אולם אין הכרח שזה אכן כך. בדרך הטבע, ישנו מספר מינימאלי בו עם יכול להתקיים, וכשהוא יורד ממנו מציאותו הלאומית קורסת. התבוללות שכזו מסכנת את האומה הישראלית באובדן מדינתה.


 


מה אפוא אנו נתבעים לעשות ?


כיוון שאין מסלול אחד בלבד בו ניתן להתמודד עם ההתבוללות אין לנו אלא לפנות לכל כיוון אפשרי. מובן כי בראש ובראשונה אנו מדברים על חיזוק הזהות האמונית שהיא עצמה קיום האומה הישראלית כל הפעולות הנוגעות לכך, למן "תורה מציון" דרך בני עקיבא העולמית, ולמן חב"ד ועד לNCSY - , כל פעולה הקשורה לזהות האמונית של יהודי התפוצות היא המאבק היותר גדול והיותר משמעותי בהתבוללות.ברם, אין אנו רשאים להזניח את שאר אחינו, ואנו נתבעים לבקש גם אותם. ישנו רוב יהודי ענק של יהודים שאין אלוקים בלבבם, ואף הם חלק מאתנו. לפיכך אנו נתבעים ללכת גם במסלול המקביל - חיזוק הזיקה לארץ ישראל ולמדינת ישראל. השתתפות בפרוייקטים של "מסע" ושל "תגלית" מהווים לגביהם נדבך בהקמת חומה בצורה לחיזוק הזהות היהודית העצמית. כל נער יהודי שבא לארץ ומתקבל כאן על ידינו בנפש פתוחה ובלב רחב אוגר בתוכו עוד מהתמצית היהודית המיוחדת שלנו.


בכל אלו אין די, ואנו חייבים לפתח קישורים חדשים. עד כמה שקשה לנו לומר זאת קיימת חובה של ממש להכניס לשיקולים שלנו את החיוניות בהפסקת הצטיירותה של מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד - הן בפעולות הסברה ותקשורת הנאבקים למען האמת והן כחלק ממדיניות אליה אנו חותרים; עד  כמה שהדבר קשה לנו, מדינת ישראל חייבת להתחשב בעת קביעת מדיניותה לא רק באינטרסים הישירים של אזרחי המדינה, אלא גם באחריות שלה כלפי העולם היהודי כולו; אנו חייבים להיות שותפים בניסיון למצוא עוד מגבשי זהות יהודיים; אנו חייבים להפסיק את המחסומים הקיצוניים שנבנו בין התנועות השונות (רפורמים וקונסרבטיביים) ובניית מודל חדש של פעילות משותפת, בו המאבק לשמירת טהרתה של ההלכה וסלידה מכל זיוף וחיקוי הנעשה על ידי יהדויות "מתקדמות" מחד גיסא אינו מונע את שיתופי הפעולה במגמה לעצור את ההתבוללות, ועוד ועוד.


זוהי שעת חרום, ועד שאנו מתבחששים בבחירות בישראל אנו מתעלמים מהאחריות הכבדה מכולן - האחריות לקיומו של העם היהודי. מכוח המאבק על כל גרגיר בארץ ישראל אנו חייבים לשאוב תעצומות נפש להירתם למשימת קשירת כל נשמה יהודית לאומה הישראלית. מכוח האנרגיות העצומות המתגלות באומה בשעות שונות ניתן לשאוב הרבה למען תקנתו של עם ישראל. את אחינו עלינו לבקש, שכן יותר ויותר מהם אינם יכולים עוד לדבר עמנו לשלום, והם מתרחקים והולכים, ומותירים אותנו תלושים וארעיים הנתונים בסכנת קיומית עמוקה. אנו מדברים על סכנה ריאלית (ללא התערבות ניסית אלוקית) של אובדן הקיום היהודי, ואם רק נרים את ראשנו נבין עד כמה ההתעסקות המתמדת שלנו בעצמנו גורמת לנו לא לראות את פני המציאות נכוחה. אנו קרואים אפוא למערכת ארוכת טווח של הצלת העם היהודי ופיתוחו !!!!


 

 

 

בית המדרש