ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

קריאת מגילה על ידי נשים

ע"י: הרב יובל שרלו

האם נשים יכולות לקרוא מגילה לעצמן?האם זה טוב? מה הצעת הרב שרלו לנשים? על כך במאמר הבא

סוגיית קריאת מגילה לנשים אינה עומדת לעצמה, כי אם היא חלק מסוגייה כללית ההולכת ומתבררת בשנים אלו והיא מקומן של הנשים במרכזיות החיים האמוניים והדתיים של הציבור. במסגרת זו אצמצם דבריי רק לגבי קריאת המגילה לנשים, אך אני במקש להעיר כי היא קשורה לעוד הרבה נושאים.
הגישה לקריאה זו מצויה בין שלושה קטבים: מחד גיסא, אף נשים היו באותו הנס, והן חייבות בקריאת מגילה. מבחינה הלכתית טהורה יש מקום לבחון האם קריאה במניין נשים מהווה קיום של הקריאה, אך יש צדדים שכן, שכן אם הן חייבות הן צריכות להיות ראויות להוציא את עצמן. קדקד שני הוא העובדה כי פרסומא ניסא העיקרי נעשה על ידי קריאה בעשרה גברים, שהם עשרה לדבר שבקדושה. אין ההלכה מכירה במניין נשים, ועל כן קריאת הנשים עומדת במקום נמוך יותר מהקריאה הקהילתית. ישנם עוד עניינים נוספים העומדים בכיוון זה, המעלים שאלה על קריאת נשים. חלקם הגדול תומצת בדברי הרב הרשל (צבי) שכטר בשפרו ארץ הצבי (החלק השני); קדקד שלישי הוא הנסיבות שאנו מוצאים את עצמנו דנים בשאלה זו - הסכנות הגדולות של המדרון החלקלק וההידרדרות של תורת ישראל לעשייתה פלסתר, וכיבושה על ידי תפישות עולם שאין בינן לבין קבלת עול מלכות שמיים דבר, והם מהוות סטייה חמורה מדבריה של תורת ישראל.
כיצד אפוא מיישבים את הקדקדים כולם ?
מלכתחילה, לו הייתי נשאל מה אני מעדיף הייתי אומר כי אני מעדיף שהקריאה תיעשה בדרך המסורתית, שהיא המכנסת את הציבור כולו למעמד של פירסומא ניסא. קריאה זו היא הקריאה הציבורית סביבה מתכנסים כולם, ואת מקומן של הנשים בחיים הציבוריים הדתיים הייתי מחפש במקומות אחרים. על ידי כך הייתה המסורת נשמרת, לא היו צפות ועולות הסכנות הגדולות שבהתכנסות הנשים (ללא קשר לאמונתי העמוקה שכוונתן לשם שמיים ואין פגם במניע שלהן. מעבר לכך, אף אם היה פגם יש לבחון את שאלת הפגם גם בעולם הגברים - האמנם כל המתנגדים עושים זאת לשם שמיים, או שאף הם נגועים בנגיעות הנובעות בשל ניסיונום שלא לזוז מתפישת עולמם כמלוא הנימה, ולא להיות רגישים לבעייה האמיתית המועלות על ידי הנשים). אמת, נכון הדבר כי פעמים רבות, וכמעט בכל היישובים, יש 'קריאת מגילה לנשים' על ידי גבר הקורא, וזו דומה להתכנסות שאינה עם הציבור, ברם זו התכנסות שבדיעבד ולא לכתחילה.
ברם, כיוון שנושא זו נתבע על ידי חלק מהנשים, ניתן למצוא דרך בה תתברר התמונה באופן מוחלט, שאין כאן ניסיון להעמיד אלטרנטיבה לקריאה הציבורית, ולא רצון לעקור את הקהילה המשותפת מן היסוד, ואף לא רצון להכפיף את ההלכה לסטיות הזמן בו אנו חיים, כי אם דבר מה שהוא אינו מתחרה בהלכה. קריאה זו חייבת להיות מנותקת מסמלים של קריאה ציבורית, רצוי שהיא תהיה רק או בערב או בבקר (לא בבית הכנסת כי אם במקום שונה) ובקריאה השניה כל הנשים תקפדנה לבוא לבית הכנסת הציבורי וכדו'. בדרך זו תישמר הרוח הטהורה של הנשים המבקשות לקרוא את המגילה מתקלה שעשויה להתגלגל תחת ידן.
כל טוב

 

 

בית המדרש